כל קונפליקט זוגי נובע מפער בעמדות - כיצד מגשרים על הפער הזה? 

כל קונפליקט זוגי נובע מפער בעמדות - כיצד מגשרים על הפער הזה? / מאת יואב ברנזון     פער עמדות   כל "בעיה" זוגית נובעת למעשה מפער עמדות מסוים שנפער בין שני בני הזוג. אחד חושב כך והשני חושב אחרת ומכאן מתחיל למעשה הויכוח או העימות - מי תהיה העמדה המנצחת ואיזו עמדה בסופו של דבר תוביל?   המאבק או העימות בין בני הזוג מסתיים רק כאשר הפער הזה ייסגר בצורה כלשהי ואין עוד מתיחות או מאבק בין בני הזוג. למשל, האישה מאמינה שהבעל צריך להיות יותר עם הילדים משעות הצהריים המוקדמות ואילו הבעל מסביר שאין לו ברירה אלא להשקיע בעבודה ולשוב מאוחר כל יום בערב. בסופו של דבר, על בני הזוג למצוא את הדרך לסגור את פער העמדות הזה, אחרת הויכוחים לא יסתיימו לעולם והעימות הזוגי יהרוס את הקשר ואת הנישואים בין בני הזוג.       כיצד מגשרים על הפער - שיטת הפשרה   מרבית הזוגות שמנהלים ויכוחים ועימותים זוגיים אינם מודעים לכך שבפועל הם עושים שימוש יומיומי בשיטת הפשרה.באמצעות ויכוחים ועימותים הם מכוונים לנקודת האמצע או האיזון ביניהם, כך שכל צד יבוא מעט לקראת השני ובסופו של דבר הם יגיעו לעמק השווה ולנקודה שבה כל אחד מהצדדים קיבל "משהו".   למשל, האישה תוותר על הרצון שלה שהבעל יהיה כל יום עם הילדים משעות אחר הצהריים ואילו הבעל יוותר על הרצון שלו להיות כל יום בעבודה עד מאוחר. בדרך הזאת, כל אחד מבני הזוג יתקרב מעט לעמדה של השני, ובסופו של דבר הבעל יתחייב לדוגמה שהוא יגיע פעמיים בשבוע מוקדם יותר, כדי לשחק עם הילדים ולהשכיב אותם לישון.       כיצד מגשרים על הפער - שיטת ההכרעה
אבל, בפועל הבעיה היא יותר מורכבת ממה שהיא נראית. במרבית המקרים, דרך הפשרה אינה מובילה לשקט והעימותים בסופו של דבר חוזרים ומחריפים, משום שאף צד לא באמת קיבל את מה שהוא באמת רצה. הקריירה של הבעל נפגעה כי הוא צריך לחזור הביתה מוקדם יותר פעמיים בשבוע ואילו האישה עדיין לא קיבלה את מה שהיא באמת רצתה - אבא מעורב ומעורה באמת בנעשה עם ילדיו. במשך הזמן, העימותים חוזרים משום שכל צד ממשיך לרצות את מה שהוא רצה כל הזמן - האישה רצתה בעל שהוא אב משקיען ששם את המשפחה ולא את הקריירה בראש סדר העדיפויות שלו ואילו הבעל רצה אישה ביתית ומשפחתית שתאפשר לו להשקיע בקריירה, לממש את עצמו ולהגיע להישגים מקצועיים בשקט.   לכן, דרך אחרת לפתור עימותים זוגיים מהיסוד היא באמצעות שיטת ההכרעה ולא שיטת הפשרה. בשיטת ההכרעה, בן זוג אחד נבחר כזה שצריך להתאים את עצמו לאורח המחשבה ולעמדה של הצד השני וכך הפער בין בני הזוג נסגר במלואו. לדוגמה, אם האישה מעדיפה משפחתיות על פני קריירה והבעל נבחר כמי שצריך להתאים את עצמו לאורח החשיבה של האישה - אז הבעל מבצע שינוי, מוותר על השאיפות המקצועיות שלו, מגיע כל יום הביתה מוקדם ולמעשה מעניק מעצמו לילדיו. במצב הזה, המשפחה מתחזקת מאוד, הקשר הזוגי חוזר להיות איתן והעימותים הזוגיים נפסקים לחלוטין. המחיר הוא כמובן שהבעל ויתר והקריב את השקפת עולמו למען הזוגיות והמשפחה, אבל הוא הציל את המשפחה ואת הזוגיות שלו במקום לאבד הכל. בשיטת ההכרעה - יש הכרעה פעם אחת, ולאחר מכן יש שיתוף פעולה והרמוניה זוגית על בסיס קבוע, משום שהבעל והאישה כבר אינם חושבים שונה אלא הם חושבים ומתנהגים בצורה דומה והפער ביניהם באמת נסגר כי הבעל אימץ את השקפת העולם של אשתו.       מוחמד וההר - ההר לא יבוא למוחמד   על פי שיטת ההכרעה, ההר לא יכול לבוא אל מוחמד, רק מוחמד יכול לבוא אל ההר. לכן, בשיטת ההכרעה יש לאבחן תחילה מי בן הזוג שהוא "ההר" ומי בן הזוג שהוא "מוחמד". או על אותו עיקרון, מי בן הזוג שהוא "המעגן" ומי בן הזוג שהוא "הספינה", שהרי המעגן לא יכול לבוא אל הספינה - רק הספינה מסוגלת לבוא אל המעגן.    אחרי שזיהינו מי בן הזוג שאין סיכוי שיבצע שינוי בהשקפת העולם שלו כי הוא "ההר" או "המעגן" - אנחנו יודעים שיש להתאים את בן הזוג השני אליו. אחרת, המשמעות היא ויכוחים ועימותים זוגיים אינסופיים שיובילו לאחת משתי תוצאות בלתי נמנעות: או זוגיות גרועה רוויה בויכוחים ובעימותים או זוגיות גרועה רוויה בויכוחים ובעימותים שמובילה בסופו של דבר לגירושין.      וטיפ לסיום: שוטפים לאנשים את המוח שהדרך היחידה לפתור בעיות זוגיות היא אך ורק באמצעות שיטת הפשרה. שטיפת המוח הזאת גורמת לשתי תוצאות גרועות - אחת, היא יוצרת לגיטימציה לויכוחים אינסופיים בזוגיות ולשיעור גירושין מאוד גבוה. שתיים, היא יוצרת מצב בו שיטת ההכרעה הפכה להיות שיטה בלתי מקובלת לחלוטין ורק שיטת הפשרה היא שיטה לגיטימית, למרות שבמבחן התוצאה שיטת ההכרעה היא שיטה יעילה וטובה פי כמה משיטת הפשרה.