פרשת ויצא - מדוע יעקב אבינו מגלף לרהטים דווקא לבנה לוז וערמון ומה הם? 

 ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל בהן פצלות לבנות מחשף הלבן אשר על המקלות: בראשית פרק ל פסוק י"ז

לאחר לידתו של יוסף. מבקש יעקב מלבן ללכת מביתו לארץ אבותיו. יעקב אינו מבקש דבר זולת נשותיו וילדיו. לבן שיודע שהברכה השורה בביתו היא בשל יעקב, אינו ממהר להסכים ומבקש ממנו להישאר, רק שעכשיו ייתן לו משכורת תמורת עבודתו. יעקב מבקש מלבן את הצאן והכבשים שאינם נראים טוב, כגון: הנקודים. לבן הסכים ומיד הלך אל הצאן והוציא מהם את אותם הכבשים והצאן שיעקב רצה, נתן אותם לבניו ורק אז נתן בידי יעקב את העדרים. על פי הרמב"ן בשל כך לא נותרה בפני יעקב הברירה והוא השתמש במקל לבנה לוז וערמון בכדי להשפיע על סוג הולדות שיוולדו בעדרי לבן. כאשר יעקב גילף את העצים הללו הולדות שנוצרו היו במראה אותו ביקש יעקב להשיג. המפרשים מנסים לזהות:מהם אותם העצים שיעקב השתמש בהם? רש"י מפרש כי לבנה הוא עץ שנקרא "טרמבל" שהוא לבן . הלוז הוא עץ עם אגוזים דקים והערמון הוא עץ "הקשטינייר". אבן עזרא מזהה את הלוז עם עץ השקד ובילקוט שמעוני נכתב כי  "יעקב לקח מקל לבנה לח וחוטרים של לוז וערמון" ומפרש שם שלקח חוטר רטוב וחיוור, דלוז ודדלוב.

חוקר התנ"ך יהודה פליקס, בהקדמה לספרו "החי והצומח בעולם המקראי". מבקר את אותם פרשני התנ"ך שניסו להבין את החי והצומח של ארץ-ישראל כאשר הם היו מנותקים מאות שנים מהארץ ולא הכירו כלל את האקלים השורר בה. עץ הערמון שזיהו אותו עם העץ "קושטנייר", תנאי הגידול שלו שונים מהתנאים השוררים בארץ ישראל.  יהודה פליקס מזהה את הערמון עם העץ המכונה "דולב מזרחי", כפי שנכתב בילקוט שמעוני לעיל. חיזוק לכך  נמצא בגמרא במסכת בבא בתרא:"ערמונים דולבי" שעץ הערמון הוא עץ הדולב. אנו רואים כי יעקב אבינו בחר להשתמש בעצים שאם מקלפים את קליפתם מתגלה הלבן שבתוכם כך הוא עם הלבנה, וכך הוא עם פרי עץ השקד שמקלפים ממנו את הציפה החומה מתגלה שקד לבן. אם ניקח חוטרים של עץ דולב או ענפים צעירים ונוריד להם את הקליפה נמצא שהגזע מתחת הוא חלק, לבן ובהיר ולא כך הוא בדולב מבוגר ועל כן לקח יעקב חוטרים צעירים. כמוכן ניתן להבין את הזיהוי של עץ הערמון עם הדולב.  ערמון  מלשון  "ערום" כי אם מורידים את הקליפה החיצונית נשאר החלק הלבן. אנו מבינים כי יעקב אבינו לא בחר סתם עצים אלא הוא בחר להשתמש בפצלות מעצים "לבנים" ולהראות שדווקא להם  יכולה להיות השפעה ליצירת צאן וכבשים נקודים ועקודים.  בישראל כיום נוכל למצוא  את הדולב גדל בר ליד נחלים בצפון הארץ.

את הערמונים המוכרים לנו ניתן למצוא בשווקים בסביבות טו בשבט. אותם ניתן לאכול קלויים,  להוסיף אותם לתבשילי בשר כשהם מקולפים. במהלך השנה ניתן למצוא ערמונים משומרים בואקום בסוכר או בסירופ סוכר. מערמונים עושים מחית שמשתמשים בה ליצור ממתקים. ישנן ארצות בהם מטגנים את הערמונים.        

ערמונים בוחרים כשהם כבדים יחסית ולא משמיעים קול נבוב כמוכן, מסתכלים ורואים שאין עליהם פגמים. ערמונים לא מקולפים ניתן להשאיר בקירור כחודש ימים. לפני קלייה או בישול ערמונים יש להשרותם במים למשך 24 שעות. ולפני הקלייה יש לעשות חתך לאורך הקליפה. לקליית ערמונים בתנור, יש לחמם תנור ל-160 מעלות ולקלות כשעה. יש לקלף את הערמונים בעודם חמים. 

ערמונים מסוכרים
מצרכים:
3 ליטר מים
חצי כפית מלח
ק"ג ערמונים קלופים
חצי ק"ג סוכר
חצי כפית תמצית וניל

אופן ההכנה:
מרתיחים בסיר 2 ליטר מים,מלח והערמונים 20 דקות .מכבים את האש ומשאירים את הערמונים במים 5 דקות נוספות, מסננים מהמים ומקלפים את הערמונים. שמים בסיר ליטר מים וממיסים את הסוכר. מוסיפים תמצית וניל ומערבבים עד לרתיחה. ממשיכים לערבב עוד כמה דקות עד שנוצר קרמל סמיך. מנמיכים את האש ומוסיפים את הערמונים. מבשלים חצי שעה. מורידים  מהאש ומשאירים את הערמונים בקרמל לרבע שעה. מוציאים את הערמונים המוכנים ומניחים על תבנית מעט משומנת.