מהו הקשר בין עולמינו הנפשי לבין העולם החיצון?
לפי טענת הקורלציה, המקובלת על מרבית הפילוסופים כיום, מתקיים יחס סיבתי בין מצבים תודעתיים לבין המצבים החיצוניים לתודעה – הראשונים מושפעים מהשניים.
יש הטוענין שאין התאמה בין המצבים החיצוניים לתודעה לבין המצבים התודעתיים עצמם. כלומר, לא די בהשפעה פשוטה של מצבים חיצוניים לתודעה, בכדי לקבוע את מצבה של התודעה. מצבי התודעה מושפעים זה מזה, ואין קשר הכרחי בינם לבין העולם החיצון. דוגמא לטענה כזו היא ההקבלה בין זיהוי של צבע אדום לבין זיהוי של חומר זרחני. אם ניתקל באובייקט אדום בחושך, לא נוכל לאבחן את צבעו במדוייק. למרות זאת, לפי כל גישה המקבלת את רעיון הקורלציה, האובייקט המיוצג בתודעתינו הוא אדום, מכיוון שטבעו של האובייקט המיוצג נקבע על ידי תנאים חיצוניים לתודעה המייצגת אותו. כלומר, בתנאים מיטביים, היינו מאבחנים צבע זה כאדום, ולכן, גם כאשר איננו יכולים לבצע אבחנה זו באופן מושלם, תכונת האדמדמות של האובייקט משתמרת. אך מה קורה כאשר אנו נתקלים בחומר זרחני בחדר חשוך? במקרה זה, יהיה לנו קל לזהות חומר זה כזרחני, מכיוון שחומרים מאין אלה זוהרים בחושך. לכן, התנאים המיטביים לזיהוי אובייקטים שונים אינם זהים. אם תנאים מיטביים הם חלק ממה שקובע את זהותו האמיתית של ייצוג פנימי, והתנאים המיטביים הרלוונטיים לכל ייצוג (לדוגמא, אור, חושך) נקבעים לפי האובייקט המיוצג (לדוגמא, אדום, חומר זרחני), אז מדובר בטיעון מעגלי, מה שפוסל את התורה הקורלטיבית1.
הוצעו הגנות שונות על תורת הקורלציה כתגובה לטיעון זה. אני אנסח אחת משלי: כדי שיווצר בתודעתינו מושג של אובייקט מסויים, על האובייקט הזה להכיל תכונות שתודעה אנושית מסוגלת לתפוס. תנאים מיטביים פירושם תנאים שבהם אנו מסוגלים לתפוס את התכונות האלו אצל האובייקט, ובהתבסס עליהן, לבצע אבחנה נכונה שלו. לפי הגדרה זו, תנאים מיטביים אינם נקבעים לפי סוג האובייקט, ולכן נפתרת המעגליות. בכדי לבסס את טענתי, אחזור לדוגמת האדום והחומר הזרחני. כאשר למדנו שייצוג מסויים בתודעתינו הוא של הצבע האדום, למדנו "איך זה מרגיש" לראות אדום. מושג האודם התקבע בתודעתינו באמצעות חוויה מסויימת – כל מה שמרגיש "אדמומי" הוא אדום. כעת, התנאי המיטבי בעבור זיהוי של אובייקטים אדומים הם אלו שבהם אנו מרגישים אדמומיות, ואכן קיימת אדמומיות בחוץ. תנאי זה לא קובע מהו האובייקט האדום, אלא רק מתי יש אובייקט אדום, שאותו אנו חווים ככזה. לטענתי, מדובר בתנאי פיסי פשוט – לצורך העניין, אור באורך גל מסויים פוגע ברשתית, עובר עיבודים כאלו וכאלו, וכן הלאה, ואין לכך כל קשר להגדרת האובייקט האדום.
לא נובע מטענתי כי אין צורך להסביר מצב של טעות בפרשנות, כמו המצב הנתון של התקלות באובייקט אדום בחדר חשוך. בכדי להסביר מצב זה, יש לקבוע מה מגדיר את האובייקט האמיתי שאותו אנו מייצגים. כלומר, איזו מערכת יש לבחון בכדי לדעת מהו התוכן של מצבינו התודעתי – האם מדובר בצבע אדום, או בחומר זרחני? כעת, אציג את אחת הגישות העיקריות המנסות לענות על השאלה.
הבה ונדמיין צפרדע שרודפת אחרי זבוב. סביר להניח שיש היכנשהוא במוחה של הצפרדע ייצוג של הזבוב הספציפי הזה. אך מה יקרה הם נערוך ניתוח במוחה של הצפרדע, ואותו חלק במוח שלה שייצג קודם זבוב, ייצג עכשיו דברים אחרים? למעשה, ניתן לבצע שינוי כזה אצל צפרדעים. התוצאה היא שבמקום לרדוף אחרי זבובים, הן רודפות אחרי מגוון רחב של גירויים נעים, כאילו היו טרף. צפרדע תחת תנאים אלה תחשוב שהייצוג של האובייקט העומד לפניה הוא זבוב, שאם לא כן לא הייתה רודפת אחריו, אך היא טועה: לא מדובר בזבוב. כיצד נסביר טעות זו2?
ההסבר הטלאולוגי3 לכך הוא שהאובייקט המיוצג בתודעה נקבע לפי תפקידו באבולוציה של המוח שמאחורי התודעה. כלומר, מערכות ייצוגים שונות מילאו תפקידים שונים אצל יצורים ביולוגיים. מילוי תפקידים אלה עזר ליצורים לשרוד, והראייה היא שצאצאיהם הם הקיימים כיום. האובייקטים שמערכות אלו נועדו לייצג הם הקובעים מהו התוכן של הייצוג, כלומר, מהו האובייקט המיוצג האמיתי. זה אומר שבדוגמת הצפרדע, תשובתינו לשאלה "מה מיוצג בתודעתה של הצפרדע פגומת-המוח?" נשיב "זבוב, מכיוון שאיברי מוחה שפועלים הם אלו, שייצגו זבובים במוחותיהם של אבותיה הקדמונים של הצפרדע".
כמובן שגישה זו לא מושלמת. ניתן לטעון שמוחות בני-ימינו מייצגים מושגים שלאבותיהם הקדומים של אותם המוחות לא היה דבר וחצי דבר איתם, כמו "הון", "מובילות חברתית", "תרבות" וכו'4. התשובה הטלאולוגית לביקורת זו היא שייצוגם של מושגים מופשטים מאין אלו נגזר מייצוגים של מושגים בסיסיים יותר, וכך מתחברים למציאות של ימינו. תהליך זה נקרא קרקוע של מושגים, ומושגים בסיסיים שעליהם הועמדו מושגים בסיסיים יותר נקראים מושגי קרקוע. המושגים המופשטים מוסברים באמצעות קשריהם הסיבתיים למושגי הקרקוע.
כמובן שתשובות אלו ואחרות אינן פותרות את בעיית הייחוס – כיצד אנו יודעים מהו תוכנם האמיתי של מצבים תודעתיים - והדיון בסוגייה זו הוא ארוך וטרם הגיעו לסופו. אך ברצוני להתייחס דווקא לסוגייה אחרת הקשורה ישירות לטאולוגיה.
לפי הטלאולוגיה, תוכנו האמיתי של מצב תודעתי נקבע לפי הפריטים, שתפקידו האבולוציוני של מצב נפשי זה הוא לאבחן. הסיבה היא שאבחון של פרטים מסויימים הגביר את יכולתם ההישרדותיים של אבותיו של היצור הזה, ולכן יש צורך במצב תודעתי שיאבחן את הפרטים האלו. למשל, הצפרדעים הקדומות מצאו צורך בייצוג בעבור זבובים, מכיוון שייצוג זה שיפר את יכולת הישרדותן. לכן, בתודעתה של צפרדע בת ימינו יש מצבים נפשיים שמייצגים זבובים, וכאשר מצבים אלה מופעלים, התוכן האמיתי שלהם הוא זבוב, ללא קשר לפעולותיה של הצפרדע באותו הזמן, או לסביבתה. אחת ההשלכות המעניינות של הטענה הטלאולוגית הזו נוגעת לאינטיליגנציה מלאכותית, ובהשלכה זו אני מעוניין לדון כעת.
מה קורה כאשר מיישמים את הטענה הטלאולוגית על מערכות ממוחשבות? לפי הטלאולוגים, למחשבים לעולם לא יוכלו להיות מצבים תודעתיים בעלי תוכן, כלומר, מכוונים לדבר מה, מכיוון שהם לא יצורים ביולוגיים שעברו אבולוציה. מאחר ותוכנם של מצבים תודעתיים נקבע לפי תפקידם האבולוציוני של המצבים, לא ייתכן שליצורים שלא עברו אבולוציה, כגון מחשבים, יהיו מצבים תודעתיים בעלי תוכן.
ברצוני להעלות את השאלה – מדוע הגיעו הטלאולוגים למסקנה שהתפקיד האבולוציוני הוא הקובע את תוכנו של מצב תודעתי? מסקנה זו נובעת מכך שישנה יעילות אבולוציונית ברורה של מוחות מכוונים. מוחות כאלו מייצגים אובייקטים בעולם החיצוני, ומשתמשים בייצוגים בכדי להשיג את מטרתם ההישרדותית. כאשר יש לצפרדע ייצוג מנטלי של זבוב, קל לה יותר לתכנן את הציד – טענה זו הוכחה אבולוציונית, מכיוון שאם לא הייתה יעילות אבולוציונית בייצוג פריטים בעלי חשיבות, לא הייתה מתקיימת הפונקציה הזאת. מכיוון שכוחות אבולוציוניים הם אלו שהביאו לקיומו של ייצוג, אך הגיוני הוא שכוחות אלו הם שיקבעו מהו התוכן של הייצוג. זהו קשר סיבתי פשוט – צרכים אבולוציוניים יוצרים מצבים תודעתיים בעלי תוכן (ייצוג), ולכן התוכן של מצב תודעתי נקבע לפי צורך אבולוציוני.
הבה ונחדד את המשמעות של המונח "כוח אבולוציוני". הכוונה היא לברירה טבעית. ברירה היא תהליך שמערכת עוברת, ובמהלכו, חלקים ממנה עוברים שינויים. שינויים אלה נובעים מהתנאים שבסביבתה של המערכת. מדובר בסך הכל בהיגיון פשוט – חפצים בעולם משפיעים זה על זה, והשפעות אלה גוררות שינויים. יש שינויים שלא מאפשרים קיום של פרטים מסויימים, ומקדמים קיום של פרטים אחרים, וכך נוצרת הברירה – אותם חלקים במערכת שהשינויים הסביבתיים לא מאפשרים את קיומם, מפסיקים להתקיים. ברירה טבעית פירושה שהמערכות האלה הן ביולוגיות. למשל, אוכלוסייה של מין מסויים היא מערכת, והפריטים מתוך המין שלא מתאימים לסביבתם הם אלו שלא עוברים את הברירה.
לפי תפיסה זו, הגיוני להניח שהדרך שבה מצבים תודעתיים עם תוכן תתפתח רק אם היא פונקציונלית למערכת, כלומר, אם היא עוברת את תהליך הברירה. מה שלא הגיוני להניח, כפי שאני רואה זאת, הוא שרק מערכות ביולוגיות יכולות לעבור ברירה. אני לא רואה הבדל שקיים בין מערכות ביולוגיות לבין מערכות מכל סוג אחר, מלבד החומר ממנו הם עשויים. הרי יכול, באופן תיאורתי, להתקיים יצור חי העשוי בעיקר מסיליקון, כמו שאנחנו עשויים בעיקר ממים. הרי ברירה נגרמת משינויים בסביבה.
כמו שתנאי הסביבה הם שיצרו את התועלת הפונקציונלית שבמצבים נפשיים עם תוכן, כך תנאי הסביבה הם שיוצרים כל תועלת פונקציונלית שיכולה להתקיים למחשב יציר אדם – רק המחשבים העומדים בדרישות מסויימות, הם העוברים את הברירה. דרישות אלו מוצבות בידי הסביבה – לצורך העניין, מהנדסי התוכנה והחומרה של המחשבים האלה – בדיוק כמו הדרישות המוצבות בידי הסביבה הטבעית למערכות ביולוגיות. אין הבדל בין תנאים מעשה ידי אדם לבין תנאים טבעיים. ההבדל היחיד בין השניים הוא שאבולוציה של מערכות מלאכותיות (מחשבים) מתרחשת במהירות רבה בהרבה ביחס לאבולוציה טבעית.
כמובן, אין הכוונה היא שאני טוען להיותם של מחשבים בעלי ייצוגים מנטליים עם תוכן. אני רק טוען שלפי התיאוריה הטלאולוגית, אין בעיה בקיום של מוצר מלאכותי עם מצבים תודעתיים בעלי תוכן.
1
מבוסס על:
B. Loewer, "From Information to Intentionality", Synthese 70 (1987), pp. 271-286
2
דוגמא זו לקוחה מתוך:
K. Neander, "Malfunctioning and Misrepresenting", Philosophical Studies 79 (1995), PP. 109-41
3
למשל:
F. Dretske, "Misrepresentation", in R. Bodgan (ed.), Belief: Form, Content and Function, New York: Oxford University Press, 1986
4
ביקורת זו הועלתה כאן:
C. Peacoke, A study of concepts, Cambridge (Mass): MIT Press, 1992
התכנים אותם אני מציג הנם באים להצביע על תופעות אנושיות - חברתיות או תודעתיות - אשר חומקות מהבחנה במבט ראשון. מטרתי היא להציג את הגורמים להן כמו גם את ההשלכות שלהן, ומעל לכל לעורר את הקוראים לחשוב עליהן בעצמם. http://omerkorat.wordpress.com/ - האתר שלי.
