רבים חללים הפילה
דף הבית  >> 
 >> 
הרשם  |  התחבר
מאמרים

רבים חללים הפילה 

מאת    [ 03/11/2010 ]
מילים במאמר: 3245   [ נצפה 2213 פעמים ]

 
 

תוכן עניינים: א) הקדמה- חשיבות החיבור והפצתו בציבור בדורנו ב) ביאור חומרת האיסור שעובר מי שלא הגיע להוראה ומורה ג) מהו גדר "הגיע להוראה"? ד) כיצד ידע הציבור שאכן החכם שלפניהם הגיע להוראה וניתן לסמוך על הוראותיו? ה) מה נקרא "הוראה"? ו) מה התירוצים בדורנו ומה התשובות אליהם? ז) איך בכל זאת אפשר לעודד ולהחדיר ביטחון עצמי באברכים? א) הקדמה זכה דורנו ותנועת התשובה הולכת וגדילה, והולכים ורבים הם השבים לאבינו שבשמיים ורוצים לקיים מצוותיו. בחסד ה', ספסלי בתי המדרשות ובתי הכנסיות הולכים ומתמלאים, ונראה כי התחילה להתקיים בדורנו נבואת הנביא עמוס (ח, י"א) "הנה ימים באים נאם ה' אלוקים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי ה'". רבים מגבאי בתי הכנסיות די בכל אתר ואתר מחפשים מורי הוראה ומגידי שיעורים בהלכה לקהילתם, ורבים מאברכי בתי המדרשות חפצים להיות בגדר מזכי הרבים, וכמאמר חז"ל (אבות, ה' י"ח) "כל המזכה את הרבים , אין חטא בא על ידו...משה זכה וזכה את הרבים , זכות הרבים תלוי בו , שנאמר (דברים לג) , צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל", אלא שדא עקא, לעיתים קורה מצב בו האברך לא הגיע להוראה, ומחוסר ידיעת חומרת האיסור הוא מלמד את הציבור גם שיעורי הלכה, ובכך עובר על מאמר חז"ל בע"ז (י"ט ע"ב) " כי רבים חללים הפילה- זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה", ולעיתים מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, ולא רק שלא מזכה את הרבים, אלא אדרבא, מחטיא את הרבים רח"ל ע"י הוראותיו השגויות. וכשהוכחתי (בלשון רכה וביחידות כמובן) את אותם האברכים, מהם שהודו על האמת וקיבלו על עצמם להיזהר מכאן ולהבא, ומהם שכלל לא ידעו חומרת האיסור ואדרבא חשבו את עצמם עד אז בגדר מזכי הרבים, ומהם שידעו את חומרת האיסור גם לפני כן אלא שחשבו שהם כבר הגיעו לגדר של הגיע להוראה, ומהם שחשבו שללמד מתוך ספר של הלכה פסוקה ולדמות מעצמם מילתא למילתא למה שכתוב בספר לא נחשב הוראה, ומהם שחשבו בטעות שבדור כמו שלנו "עת לעשות לה' הפרו תורתך" וחובה על כל אברך ללמד הלכות את המון העם, גם אם לא הגיע להוראה. וכשראיתי והנה פשה הנגע החלטתי לאזור כגבר חלצי, ולכתוב קונטרס זה, בכדי לעורר בתודעה הציבורית את העניין הזה, הן אצל ציבור בני התורה והן אצל ציבור שומעי לקחם, וכן לנסות ולברר את הגדרים השונים הנוגעים לעניין זה- מי נחשב כהגיע להוראה? מהי ההוראה שאסור להורות למי שלא הגיע להוראה? ומה לעשות בדורנו אנו, דור יתום. ב)חומרת האיסור ליקטתי להלן מקצת ממאמרי חז"ל על חומרת האיסור להורות למי שלא הגיע להוראה, וכן על חובת הדיוק, הישרות והעיון בפסיקת הלכה גם למי שכבר הגיע להוראה: המשנה הראשונה באבות- "הוו מתונים בדין", אפילו דיין מומחה שכבר דן בדין דומה והובא לפניו דין חדש צריך לעיין בו בנחת מהתחלה. וכן הוא שם במשנה י"א, "חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חוב גלות" וגו', ואם חכם שיודע מה שאומר צריך להיזהר שמא יבינו אותו לא נכון, על אחת כמה וכמה מי שאינו הגיע להוראה ומורה. שם, פ"ג משנה י"א- "והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה...אין לו חלק לעולם הבא" שם, משנה י"ח- "קינין ופתחי נידה הן הן גופי הלכות, תקופות וגימטרייאות פרפראות לחכמה", מלמדת המשנה שהעיקר זה ידיעת ההלכה ואין להתלהב יתר על המידה מהטפל (יכולת דרשנית ומציאת גימטרייאות) שכן זהו רק פרפראות לתורה, אלא לדעת מהו עיקר התורה- גופי ההלכות. שם, פ"ד משנה ז'- הגס ליבו בהוראה שוטה, רשע וגס רוח. וזה מדבר על אדם שהגיע להוראה וגס ליבו בהוראה, וכל שכן מי שלא הגיע להוראה. שם, פ"ה, משנה ז'- שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם, ואחד מהם "ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי". הא אדם שלא הגיע להוראה ומורה, ולעיתים מחמת שהציבור מחזיק אותו כגברא רבא מתבייש להודות שאינו יודע הנושא על בורייו, והמשנה קוראת לאחד כזה גולם. וכמובן שאזהרה זו היא גם על מי שהגיע להוראה שאם אינו יודע פרט על בוריו שיודה ולא יבוש, אלא שכל שכן המצב באחד שלא הגיע להוראה. גמ' ע"ז י"ט ע"ב- אמר רב הונא אמר רב מאי דכתיב "כי רבים חללים הפילה- זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה, ועצומים כל הרוגיה- זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה". גמ' סוטה כ"א ע"ב וכ"ב ע"א-"היכי דמי רשע ערום...עולא אמר זה שקרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים" וכתב רש"י שם וז"ל: "ולא שימש תלמידי חכמים. ללמוד סברת הגמרא בטעמי המשנה מה הם. רשע הוא שאין תורתו על בורייה ואין ללמוד הימנו שע''י הטעמים יש חילוק באיסור והיתר ובדיני ממונות לזכות ולחייב ובטהרות לטמא ולטהר כדאמר בכמה דוכתי מ''ט אמר מר הכי ומר הכי ואמר מאי בינייהו איכא בינייהו כך וכך. וערום הוא שהשומע את קולו שונה משניותיו כסבור הוא שבקי בטעמיהם ונוהגין בו כבוד כתלמידי חכמים". כלומר, אדם שיודע פסק הלכה מסוים ואינו יודע את טעמו ומראה עצמו כאילו יודע את טעמו נחשב כרשע שהרי מלמד לאחרים לפעמים הלכות שגויות, ונחשב ערום שהוא מונה את הציבור כאילו הוא תלמיד חכם בעוד הוא אינו תלמיד חכם. תלמידים רבים שלא הגיעו להוראה ומורים נכנסים בגדר הזה. שם: "אתמר קרא ושנה ולא שימש ת''ח ר' אלעזר אומר הרי זה עם הארץ ר' שמואל בר נחמני אמר הרי זה בור ר' ינאי אומר ה''ז כותי רב אחא בר יעקב אומר הרי זה מגוש". כלומר, אדם שיודע משנה ואינו יודע את טעמי המשניות הרי זה עם הארץ או בור וכד' בלשון המשנה. שם: "ירא את ה' בני ומלך ועם שונים אל תתערב אמר רבי יצחק אלו ששונים...תנא התנאים מבלי עולם מבלי עולם ס''ד אמר רבינא שמורין הלכה מתוך משנתן תניא נמי הכי א''ר יהושע וכי מבלי עולם הן והלא מיישבי עולם הן שנאמר {חבקוק ג-ו} הליכות עולם לו אלא שמורין הלכה מתוך משנתן" ופירש רש"י שם וז"ל: "ששונין הלכות. שלא שימשו לתלמידי חכמים ולא הקפידו על טעמי המשניות: הלכות. משניות:... מבלי עולם ס''ד. ומה הם גורמין לאחרים: שמורין הלכה מתוך משנתן. קאמר שמבלין עולם בהוראות טעות דכיון דאין יודעין טעמי המשנה פעמים גורמין שמדמין לה דבר שאינו דומה ועוד יש משניות הרבה (במשניות) דאמרינן הא מני פלוני הוא ויחידאה היא ולית הלכתא כוותיה ועוד שאינן יודעים במחלוקת תנאים הראשונים הלכה כדברי מי הלכך מורין הוראות טעות: הליכות עולם לו. השונה הלכות עולם שלו בזכותו". כלומר, ראינו כאן שמי שלא יודע הלכה על בורייה ולמד אותה רק מתוך המשניות והורה ע"פ מה שהוא "יודע" נחשב כמחריב העולם, וגורם נזק גם לאחרים הלומדים ממנו הלכות, והדברים מבהילים. המהרש"א שם בח"א כתב וז"ל: "ובדורות הללו אותן שמורין הלכה מתוך שו"ע והרי הם אין יודעים טעם הענין של כל דבר אם לא ידקדקו מתחילה בדבר מתוך התלמוד שהוא שימוש ת"ח וטעות נפל בהוראתם והרי הן בכלל מבלי עולם ויש לגעור בהן". מלמד אותנו המהרש"א שמה שאמרה הגמרא שאסור להורות הלכה מתוך המשנה, לאו דווקא, אלא אסור גם למי שלמד רק שו"ע באותו נושא להורות הלכה, ונראה שהוא הדין למי שלמד ספרי פסקים אחרים מבלי לדעת טעם העניין של כל פסק שאסור לו להורות באותו עניין. וממילא כל הנאמר בגמרא לעיל לגבי זה שלא שימש תלמידי חכמים מוסב גם על זה שלמד רק ספרי פסקים מבלי לדעת טעם העניין: אם הוא מורה ע"פ מה שלמד הוא רשע ערום, הוא נחשב עדיין עם הארץ ולא תלמיד חכם, ונחשב ממבלי עולם. רמב"ם, הלכות תלמוד תורה פרק ה' הלכות ג'-ד': "ולא כל מי שמת רבו (קאי על לעיל מיניה שאסור אף למי שהגיע להוראה להורות כל זמן שרבו קיים אלא אם קיבל רשות מרבו). מותר לו לישב ולהורות בתורה, אלא אם כן היה תלמיד שהגיע להוראה. וכל תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה הרי זה רשע, שוטה וגס רוח. ועליו נאמר כי רבים חללים הפילה וגו'...אלו התלמידים הקטנים שלא הרבו תורה כראוי והם מבקשים להתגדל בפני עמי הארץ ובין אנשי עירם וקופצין ויושבין בראש לדין ולהורות בישראל הם המרבים מחלוקת והם המחריבים את העולם והמכבין נרה של תורה והמחבלים כרם ה' צבקות. עליהם אמר שלמה בחכמתו אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים. והעתיק דבריו הטור ביו"ד סימן רמ"ב. וכן פסקו השו"ע והרמ"א שם בסע' י"ג וז"ל (דברי השו"ע עצמו מודגשים): "תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה הרי זה שוטה, רשע וגס רוח ועליו נאמר כי רבים חללים הפילה. הגה ותלמידים הקטנים הקופצים להורות ולישב בראש להתגדל בפני ע"ה מרבים מחלוקת ומחריבים העולם ומכבים נרה של תורה". ג)גדר הגיע להוראה מה הגדר של הגיע להוראה? מהגמ' במסכת סוטה שהובאה לעיל בפרק ב', שמדברת בגנות זה שקרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים, מרש"י שם ומהמהרש"א שם, משמע שלאדם שלמד את ההלכה רק מהמשנה או מהשו"ע מבלי לדעת את הגמ' ומחלוקות הראשונים אסור להורות, ואילו לזה שלמד את ההלכה החל ממקורותיה בגמ', ראשונים טור, ב"י ואח"כ שו"ע מותר להורות. הפתחי תשובה על דברי השו"ע ביו"ד סי' רמ"ב סע' י"ד שמדבר על חובת חכם שהגיע להוראה להורות, הביא את דברי המהרש"א בסוטה שהבאנו לעיל ומוסיף עליו "ואפשר דדווקא בזמן הרב מהרש"א שלא היה עדיין שום חיבור על השו"ע, אבל האידנא שנתחברו הט"ז וש"כ ומג"א ושארי אחרונים וכל דין מבואר הטעם במקומו שפיר דמי להורות מתוך השו"ע והאחרונים". מבלי להיכנס לנושא האם הלכה כדברי האפשרות שמביא הפתחי תשובה או לא (למעשה הספק הוא האם מי שלמד את ההלכה משו"ע עם האחרונים מקבל אגב לימוד זה גם ידע מקיף על מקורות ההלכה וטעמיה וחילוקיה מהגמרא וראשונים וב"י, גם בלי ללמוד ישירות מהגמ' והראשונים והב"י, או לא), מתברר לנו מכל האמור לעיל מה ההבדל העקרוני בין הגיע להוראה ללא הגיע: מי שהגיע להוראה להוראה שולט היטב בסוגיה, יודע את ההלכה, פרטיה, מקורותיה וטעמיה. רק אדם כזה יוכל לדמות מילתא למילתא, ולהורות הלכה חדשה, כי הוא יודע את החוקיות שמאחורי פסקי ההלכה הקיימים. מי שלא למד,יודע או מבין הלכה ברמה הזו נחשב כלא הגיע להוראה. האם מותר למי שהגיע להוראה להורות לפני גיל 40? בגמ' בע"ז (י"ט ע"ב): "אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב, מאי דכתיב "כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה...ועד כמה? עד מ' שנין. והא רבא אורי? התם בשווין" והנה לפי פשט הגמ' נראה שכל שלא הגיע למ' שנה אינו רשאי להורות אם יש בעיר גדול ממנו אף אם הגיע להוראה, וכן פסק הרמ"א ביו"ד סי' רמ"ב סע' ל"א בהגה, והש"כ שם האריך לבאר פרטי דין זה, ע"ש באורך. אולם הב"י בסי' הנ"ל (על הקטע בטור המקביל להלכות י"ג וי"ד בשו"ע) הקשה על הרי"ף והרמב"ם שלא הביאו את מה שאמרה הגמ' על גיל מ' שנה להלכה, ותירץ שאפשר שהרי"ף והרמב"ם מפרשים שמי שהגיע להוראה ועדיין אינו בן מ' רשאי לעכב עצמו מלהורות ולא שחייב לעכב עצמו. השו"ע עצמו בסע' י"ג וי"ד לא הביא כלל התנאי של מ' שנה, יתכן שסובר לעניין הלכה למעשה כמו שהבין את דעת הרי"ף והרמב"ם, ויתרה מזאת לשונו של השו"ע בסע' י"ד היא "כל חכם שהגיע להוראה ואינו מורה הרי זה מונע תורה ונותן מכשולות לפני רבים ועליו נאמר ועצומים כל הרוגיה". משמע מדבריו שחכם שהגיע להוראה חייב להורות אף אם אינו בן מ' שנים ואף אם יש בעיר גדול ממנו, וכנראה טעמו כפי שביאר בב"י בדעת הרמב"ם, שכאשר אם החכם שהגיע להוראה ולא הגיע לגיל מ' ימנע מלהורות יכנס במקומו תלמיד שלא הגיע להוראה, אינו רשאי לעכב עצמו מלהורות, ע"ש. ד)כיצד ידע הציבור שאכן החכם שלפניהם הגיע להוראה וניתן לסמוך על הוראותיו? בעוד שגדר הגיע להוראה עצמו די ברור, קיימת בעייה אחרת, חשובה לא פחות: אנו חיים בעולם השקר. בעוד שישנם רבים המודים על האמת, ישנם גם כאלו שנהנים מהכבוד והמעמד המדומה להיקרא "רב" גם אם לא הגיעו להוראה ומתחזים לתלמידי חכמים בשאט נפש וכמאמר הגמ' בסוטה שהבאנו לעיל הם בגדר "רשע ערום", או שהם בעלי יראת שמיים אמיתית באופן כללי ומורים היתרים לעצמם להתחזות כאילו הם הגיעו להוראה, מתוך נגיעה אישית, או מתוך חוסר ידיעת כל מה שהובא בקונטרס זה. וגם מקרה נפוץ לא פחות הוא שאברך למד סוגיה, הבין אותה לא נכון, והוא בטוח שהוא הגיע להוראה באותה סוגיה. כיצד ידע הציבור מי הגיע להוראה ומי לא? וכיצד ידע זאת האברך בעצמו? נחפש תקדימים מדברי האחרונים: כתב הרמ"א שם בסע' י"ד וז"ל: "עניין הסמיכות שנהגו בזמן הזה כדי שידעו כל העם שהגיע להוראה ומה שמורה הוא ברשות רבו הסומכו.... וי"א דמי שאינו מוסמך למורינו ונותן גיטין וחליצות אין במעשיו כלום ויש לחוש לגיטין ולחליצות שנתן אם לא שידוע לכל שמומחה לרבים הוא רק שמצד ענווה ושפלות אינו מבקש גדולות. ויש חולקין ומקילין. ובמקום עיגון יש להקל אם כבר נתן גיטין וחליצות אבל לא בדרך אחר כי מנהגן של ישראל תורה הוא" ראינו שהרמ"א מזכיר מנהג גם בזמנו שסומכים תלמיד חכם בכדי להודיע לציבור שמדובר באדם שהגיע להוראה ולא בשרלטן, ושמי שלא הוסמך יש מחלוקת אם בדיעבד סומכים על גט שנתן. הרמ"א גם מציין שיש חריג לכלל הזה, חכם שברור לכולם שהגיע להוראה ולא הוסמך רק מחמת ענוותנותו. בשו"ע או"ח סי' נ"ג סע' כ"ד "ציבור שצריכין לשכור רב ושליח ציבור ואין בידם כדי שכר שניהם, אם הוא רב מובהק וגדול בתורה ובקי בהוראה הוא קודם, ואם לאו שליח ציבור קודם". ובבה"ל שם ד"ה שליח ציבור דיבר על קהילות שלוקחים חזן בלי רב כמה הדבר חמור, ומציין שאף אם לקחו להם שוחט ובודק במקום רב אינו מספיק, "אם לא שהשוחט ובודק שלהם הוא למדן גדול ובקי בחדרי התורה, ויש לו סמיכה על הוראות מהגדולים המפורסמים דמדינה" גם הבה"ל מציין שסמיכה מהגדולים המפורסמים של המדינה היא העדות המקובלת לכך שאכן מדובר באדם שהגיע להוראה. לגבי התרגום של התקדימים האלו לימינו אנו, אפשר להגיד שסמיכה לרבנות מטעם הרבנות הראשית או מטעם אישיות תורנית בכירה היא עדות לזה שהחכם הגיע להוראה, לפחות באותם נושאים שבהם הוסמך. ה) מהו גדר ההוראה האסורה למי שלא הגיע להוראה? הב"י הביא בסי' רמ"ב את דברי ההגהות בשם הר"ם "שכל הכתוב בספרים מפסקי הגאונים יכול להורות אותו פסק בימי רבו רק לא יורה דבר מליבו ולא יסמוך על ראיותיו לדמות מילתא למילתא מעצמו", וכן פסק שם בשו"ע בסע' ט' בשם "יש מי שכתב". ראוי לציין שדברי ההגהות בשם הר"ם דברו על תלמיד שהגיע להוראה, שאסור לו להורות בפני רבו, ולאחד כזה התירו להורות מפסקי הגאונים מבלי להוסיף דבר מליבו. הש"כ שם בסע' ט"ז הביא הגהת דרישה ומתפלפל בהיתר זה, ע"ש. נראה (אף על פי שאין לי ראייה לדבר) שכל שהתלמיד שלא הגיע להוראה מלמד רק מה שנמצא מפורש בספרים של מורי הוראה מובהקים, מבלי להורות דבר מליבו, לסמוך על ראיותיו או לדמות מילתא למילתא מעצמו, אין בכך בעייה, מכיוון שהוא רק מקריא מה שכתוב. אולם פשוט הדבר ומובן מאליו, שאסור לו בתכלית האיסור להוסיף כלום מעבר לכתוב בספר, ק"ו מפסק השו"ע שהבאנו לעיל לגבי תלמיד שהגיע להוראה שאסור להורות בפני רבו. ו) מה התירוצים העיקריים בדורנו ומה התשובות אליהם? לצערנו ישנם אברכים רבים, שלא רק שלא הגיעו להוראה, אלא אף לא קרו ושנו כל צרכם, וכבר מעמידים תלמידים ומורים להם הוראות למעשה, מתוך מחשבה שגויה שהם עוסקים ב"זיכוי הרבים", ו"במקום שאין אנשים השתדל להיות איש". אברכים כאלו טוענים שבדור הזה משום "עת לעשות לה'" מותר ומומלץ לכל אברך ואפילו בעל תשובה שלומד שנתיים בישיבה למסור שיעורים בהלכה. שלוש תשובות בדבר-מי הוא זה ערב אל ליבו לראות דברי גדולי כל הדורות, ובפרט המילים המפורשות שיצאו מדברי הגמרא בסוטה בע"ז, והמילים המפורשות שיצאו מפי הנשר הגדול הרמב"ם, המכנה אנשים כאלו כמחריבי העולם ומכבי נרה של תורה, ואף נפסקו להלכה בשולחן ערוך ורמ"א, ולבטלם במחי יד עקב סברת כרס? היעלה על הדעת שבכל נושא הלכתי אחר לא יעלה על לב איש המתקרא חרד לדבר ה' לשנות את ההלכה בגלל סברת כרס, וכל שכן בנושא חשוב כזה? ופרט לכך, סברא כזו היא שיקרית ומטעה מיסודה- הרי איך מי שאינו יודע הלכה מסוימת על בורייה יוכל ללמדה בצורה נכונה לאחרים? במה יש כאן בדיוק עת לעשות לה'? ובנוסף, הרי היו בזמן חז"ל כמה וכמה פעמים שכמעט נשתכחה תורה מישראל ולא שמענו שאי פעם עלה על לב חכם מהתנאים, אמוראים או גאונים להתיר למי שלא הגיע להוראה להורות. חלקם חושבים על עצמם שהם הגיעו להוראה שהרי הרב שלהם אמר להם לפתוח שיעור. כאמור לעיל, אברך שלא בקי בסוגיה ההלכתית על כל מקורותיה, טעמיה ופרטיה נחשב כלא הגיע להוראה בלי שום פיקפוק או ספק לגבי זה. טעות יכולה כן ליפול במידה והתלמיד למד את הסוגיה ההלכתית על כל טעמיה, מקורותיה ופרטיה אך לא ברור לו בוודאות אם הוא הבין אותה נכון. במידה כזו ההגיון אומר שבשביל שהתלמיד יוחזק כמי שהבין את הסוגיה נכון והגיע להוראה לגבי אותה סוגיה (הן בעיני עצמו והן בעיני אחרים) הרב המובהק של התלמיד (במידה והוא עצמו הגיע להוראה, שאם לא כן ערבך ערבא צריך) או תלמיד חכם אחר שהגיע להוראה יבחן את ידיעותיו של התלמיד בצורה רצינית ואח"כ יחליט אם הוא הבין את הסוגיה ואם הוא הגיע להוראה לגביה. מובן מאליו שלא מספיק שייראה לו שכנראה מדובר בתלמיד הבקי בהלכה בנושא המדובר. עוד דבר שמובן מאליו הוא, שאם התלמיד לא למד נושא מסוים בטוש"ע ונו"כ בעיון, שאסור לא להורות בנושא זה, אף אם הוסמך על נושאים הלכתיים אחרים, ואין להאמין לו שהוא יודע גם נושא שלא הוסמך עליו . החריג היחיד לכלל הזה הוא אברך שהוסמך כבר על שורה ארוכה של נושאים הלכתיים בצורה רצינית (למשל, "ידין ידין" או "כושר לרב עיר"), או אחד מגדולי הדור המפורסמים שברור לכולם שהגיע להוראה ורק מחמת ענוותנותו לא הוסמך רשמית, שהוא כבר מוחזק אצלנו כתלמיד חכם מובהק שמבין מה שלומד, ויודע לזהות בעצמו אם הוא הגיע להוראה או לא גם בנושאים חדשים. וכמובן בתנאי שהוא ידוע כאיש אמת וירא שמיים שאם לא ידע נושא חדש- לא יורה בו עד שיגיע להוראה גם בו. חלק אחר מהתלמידים שלא הגיעו להוראה טוענים שהם רק מקריאים מהספר. מי שבאמת רק מקריא מהספר, כנראה שאין פסול בכך שיקריא הלכות. אולם המציאות מראה שפעמים רבות לאחר שתלמיד שלא הגיע להוראה משתקע במקום, והציבור קורא לו בטעות "רב", הוא מתבייש לומר שאינו יודע דבר מסוים שנשאל במהלך השיעור ולא כתוב במפורש בספר (או שהוא חושב בטעות שהוא יודע אותו), או שהוא בודה טעמים להלכה מליבו, ונכשל בגילוי פנים בתורה שלא כהלכה, ולעיתים פעמים רבות עד שנעשה לו כהיתר, וסופו יורש גיהנם רח"ל. לשם המחשה עד כמה הסכנה שאברך שלא הגיע להוראה ומורה יכול בקלות להחטיא את הרבים, אביא סיפור על אברך מתחיל שמינה את עצמו לרב בית כנסת באיזו קהילה. פעמים רבות מחיתי בפניו שאסור לו ללמד את הציבור הלכות ושהוא מטעה את הציבור. פעם אחת בא אליו איזה בעל בית שלא עלינו אביו נפטר כ10 ימים לפני פסח. הוא קם מהשבעה ובא לשאול את "הרב" (האברך המתחיל) האם עדיף להתגלח ולהסתפר בערב הרגל ואז יוכל לשמור את העומר כמו שצריך, או שישמור 30 יום (וגערה) ואח"כ יתגלח אף בתוך העומר. האברך הורה לו שיש משנה במועד קטן שרגל מבטל גזירת 30 ואם כן שיתגלח בערב הרגל. כששמעתי זאת הראיתי לאברך שו"ע מפורש שרגל מבטל גזירת 30 רק בשאר קרובים ולא באביו ואמו. הוא היה בהלם. הוא התחיל להבין כמה פעמים עד עכשיו הוא החטיא את הרבים ולא זיכה. ישנם עוד הרבה סיפורים מזעזעים לא פחות ואין כאן מקום להאריך. מכל האמור לעיל הגיוני ביותר להסיק שאם אברך שלא הגיע להוראה (או שלא הגיע להוראה בנושא מסוים) רוצה למסור שיעור הלכה באותו נושא, עליו להודיע לציבור בצורה מפורשת וחד משמעית שהוא אינו מורה הוראה אלא אך ורק אברך שלומד איתם ביחד, ושלכל שאלה בהלכה שאינה כתובה בספר באופן מפורש יש להתקשר למורה הוראה מובהק ולהתייעץ איתו. מבלי לציין זאת האברך עלול להיכנס לנסיונות קשים שבסופם סביר מאוד להניח שיכשל ויגלה פנים בתורה שלא כהלכה ויחטיא את הרבים. ז)איך בכל זאת לעודד ולחזק לאברכים שלא הגיעו להוראה את הביטחון העצמי? ישנם ראשי כוללים הנכנסים לבעיה מסוימת- מצד אחד ברצונם, ובצדק, לעודד ולהחדיר ביטחון עצמי בתלמידיהם. החדרת ביטחון עצמי בתלמידים הוא בגדר "ואהבת לרעך כמוך" ובגדר זיכוי הרבים. שכן תלמיד המאמין בכוחו וביכולתו ינצל יותר את הפוטנציאל שלו, והסיכוי שיצא בהמשך מורה הוראה או למדן גדול יותר. אולם, מצד שני, כשם שלא נרשה למי שלא הוציא רשיון לנהוג לבדו רק בשביל להקנות לו ביטחון עצמי, ולא נרשה למי שלא סיים את לימודי הרפואה והסטאז' שאחריהם לנתח, לא ניתן למי שלא הגיע להוראה להורות רק כדי לחזק את ביטחונו העצמי. מה כן ניתן לעשות בכל זאת? לשבח את הכישורים של התלמיד ולעודד אותו להתמיד בלימודו ולהפוך למורה הוראה בעתיד, כשיהיה בדרגה הראויה לכך. ניתן לתת לתלמיד להתרגל בכתיבת תשובות בהלכה, תוך ציון מפורש שמדובר בהלכה שנכתבה ע"י תלמיד שלא הגיע להוראה, ומטרתה אך ורק להתלמד ותו לא מידי. מורה הוראה יבדוק את התשובות ויתקן את התלמידים, בדיוק כמו מורה נהיגה שיושב ליד התלמיד בשיעור נהיגה. לעודד את התלמיד לעשות דברים שבהם אין הוא ממבלי העולם: ללמד שיעור תנ"ך, גמרא או מוסר. גם זאת כמובן, רק במידה שהתלמיד הגיע לרמה שבה מה שהוא מלמד בנושאים אלו מקדם את הידע של הציבור ולא מטעה את הציבור, למרות שהחומרה כאן היא פחותה בהרבה מאשר בהוראת הלכה.

הרב אלדד יונה הוא רב מוסמך מטעם הרבנות הראשית לישראל, ולשעבר סגן חתן התנ"ך הארצי לבתי ספר דתיים.


<a href="http://www.articles.co.il/author/27163" target="_blank">
<img style="border:0px;" src="http://www.articles.co.il/images/icons/6orange.gif" /></a>

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב