החוק בישראל מטיל אחריות מיוחדת ומוגברת על יצרנים ויבואנים, אשר המוצרים שלהם גרמו לנזק גוף, כתוצאה מפגם במוצר. מדובר בחוק מיוחד וספציפי (שמו "חוק האחריות למוצרים פגומים").
מטרתו להרתיע יצרנים ויבואנים מייצור או שיווק מוצרים שלא עברו את כל בדיקות הבטיחות והתקנים וכן לקצר את התהליכים והקשיים של מי שנפגע, בהוכחת נזקיו מול האחראי למוצר.
נזקי גוף: לא אתם אחראים בפקודת הנזיקין, העיקרון המרכזי הוא הרשלנות, כלומר, האחריות על המזיק תוטל רק אם תוכח רשלנותו. כאן, כשמדובר בנזק גוף ואני מדגיש זאת, להבדיל מנזק רכוש (שנגרם כתוצאה מפגם במוצר, האחריות של המזיק תהיה מוחלטת. במלים אחרות: אפילו אם המזיק) היבואן או היצרן לא התרשל ואפילו אם לא היה אשם מצדו, הוא ייאלץ לשאת באחריות לנזק. עצם הנזק שנגרם כתוצאה מפגם במוצר מטיל את האחריות על היצרן או היבואן או הספק של המוצר. זה כמובן הבדל חשוב מאוד שמקל מאוד על הנפגע בהוכחת תביעתו.
מהו מוצר פגום?
המונח "מוצר" בהקשר שלנו הוא רחב מאוד ואינו רק מטלטלין, אלא גם בניינים או מחוברים לקרקע. כמו כן, הדבר כולל גם את אריזתו של המוצר.
מוצר הוא פגום אם מחמת הליקוי בו, הוא עלול לגרום נזק גוף. או בנסיבות העניין, נדרשות אזהרות או הוראות טיפול ושימוש מטעמי בטיחות, והן לא ניתנו, או שהן לא מתאימות בהתחשב בסכנה הכרוכה במוצר.
החוק גם קובע חזקה (הנחה), שהמוצר היה פגום אם נסיבות המקרה שקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהמוצר היה פגום, מאשר אם המסקנה שהמוצר היה תקין והנפגע במחדלו גרם לנזק. חזקה זו באה כדי להקל עוד יותר בנטל ההוכחה שרובץ על כתפיו של הנפגע.
מי שמצליח להיכנס למסגרת החוק הזה בהחלט זוכה לתביעת נזיקין קלה ומהירה מהרגיל. החוק מטפל רק בנזק לגוף ולא לרכוש. בנזק גוף מדובר במוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי, שכלי.
האם היצרן יכול להתגונן?
החוק מאפשר ליצרן להתגונן אך מגביל אותו מאוד. היצרן צריך להוכיח שהפגם במוצר, שגרם לנזק, נוצר אחרי שהמוצר יצא משליטת היצרן. יצרנים צריכים להוכיח שביצעו בדיקות תקינות סבירות למוצרים שלהם.
הגנה נוספת ליצרן תהיה, למשל, אם יוכח שהנפגע עצמו ידע על הפגם במוצר ועל הסיכון הכרוך בו וחשף עצמו מרצונו לסיכון זה. אם הנפגע מתחת לגיל ,21 הגנה זו - לפיה הנפגע עצמו ידע על הפגם - אינה מתקיימת, וברור כמובן מדוע.
כך למשל נתקלתי בעבר בתיק, שבו ילדה כבת 10 נפגעה קשה מכוויות, לאחר שתחפושת הפורים שלה עלתה באש. התחפושת הייתה מאוד דליקה, ובזמנו היו פחות הגבלות בתחום זה. זוהי דוגמה למוצר תמים למראה, שהפך למסוכן עקב כך, שלא נעשו בו בדיקות בטיחות מספיקות.
ברור, שההקפדה על בדיקות ותקנים היא מחמירה במיוחד במוצרים המיועדים לגיל הרך. אזהרות נפוצות כגון "לא לשימוש מתחת לגיל שלוש" וכדומה הן חלק מהמודעות הגוברת מצד יצרנים ויבואנים לאחריותם למוצרים שהם משווקים.
התרשלת? אין לך הגנה
להבדיל מפקודת הנזיקין, כאן לא תהיה הגנה ליצרן במקרה שהתרשלות הנפגע תרמה לגרימת הנזק. אם בתחום הנזיקין הכללי יפחיתו מהפיצויים שנדרש מזיק לשלם לנפגע, במקרה שהנפגע תרם ברשלנותו לנזק, הרי שכאן המצב שונה ורק כשהנפגע נהג בהתרשלות חמורה, רשאי בית משפט להפחית את סכום הפיצויים בגין הנזק שנגרם לו.
החוק גם קבע תקופת התיישנות קצרה יחסית של שלוש שנים לצורך הגשת תביעה, וזאת בהבדל מתקופת ההתיישנות של שבע שנים בתביעת נזיקין רגילה. החוק אוסר על יצרנים לרשום התניות על אחריותם על פי חוק זה.
ואם רכשת בחו"ל?
לאחרונה, ניתן פסק דין מעניין בת"א לפיו גם מי שרכש מוצר פגום מחו"ל יכול לתבוע את היצרן בישראל, ולא צריך לטרטר את עצמו לתבוע את היצרן בחו"ל. במקרה זה דובר על מיכל אוויר לצלילת עומק אשר התפוצץ וגרם לנזק גוף למי שרכש אותו. נקבע, שיש לאפשר לצרכן שנפגע עקב מוצר פגום לתבוע את היצרן גם במדינה בה הופץ המוצר הפגום. כך למשל יהיה חייב יצרן צרפתי, נניח, להתגונן בישראל אם הנזק אירע בישראל, וזאת משום שהמוצר שווק מחוץ לצרפת ולא היה מיועד לשוק הצרפתי בלבד. כך הפכו זכויות הצרכן גם לזכויות ברמה הבינלאומית והגלובלית.
