פרשת העוזרת הפיליפינית של שר הבטחון 

פרשת העוזרת הפיליפינית שהועסקה בביתו של שר הבטחון חשפה כשלים במספר גופים שלטוניים בישראל. מבחינת חיזוק השלטון הדמוקרטי כדאי שאפילו מבקר המדינה יחקור פרשה זאת לעומק, כדי להפיק לקחים נאותים ממנה. ננסה להצביע כאן על כמה מהשאלות שעלו בעקבות הפרשה, וסביר להניח שאם תיעשה בדיקה יעלו שאלות נוספות.

 העובדת הזרה ספרה בראיון ברדיו כי לא בדקו אותה בכניסתה לדירת שר הבטחון וכי מספר הטלפון שלה היה ידוע לגב' פריאל.

 שאלה לראש השבכ ולראש היחידה לאבטחת אישים: איך נותנים לאדם שלא עבר בדיקה להכנס לדירתו של שר הבטחון? איך נותנים לאדם שפרטיו אינם מצויים אצל השבכ להכנס לדירת שר הבטחון?

 שאלות ליועץ המשפטי:

1. מדוע היועץ לא הורה לחקור את שר הבטחון האם ידע שאשתו מעסיקה עובדת ללא היתר עבודה והאם ידע פרטים כלשהם עליה?

2. האם רעית שר הבטחון נשאלה בחקירתה אם היא יכולה להמציא פרטים נוספים על העובדת חוץ מהשם וירג'יניה והאם היא תיחקר שוב באזהרה האם ידעה את מספר הטלפון של העובדת הזרה?

3. האם שר הבטחון נגוע בניגוד אינטרסים כאשר הוא דן בממשלה בנושא גירוש ילדי העובדים הזרים ששוהים בארץ ללא רישיון?

 החלטתו של היועץ המשפטי לסגור את התיק בענין העובדת הזרה אצל שר הבטחון נראית מאוד בלתי מקצועית ובלתי אתית לאור הענין הציבורי הרב שיש בפרשה הזאת והחשיבות של העקרון של שמירה על החוק אצל אישיות בכירה כמו שר הבטחון. לאור נטיתו של בג"צ שלא להתערב בשיקולי היועץ המשפטי נדרש לחפש דרך ממוסדת לבחינת החלטות היועץ המשפטי בנושאים שיש להם משמעות ציבורית מיוחדת. המצב, שעובד ציבור שאינו נבחר צבור מקבל החלטות בעלות משמעות ציבורית שאין כל מנגנון בקורת עליהן, אינו מתישב עם משטר דמוקרטי.