אמונת המגשר - מגשר דתי - חרדי - חוזר - בעל תשובה - חילוני - מסורתי. מאמר מאת אוריה זמיר 

בס"ד

מגשר דתי - מגשר חרדי - ומגשר חוזר/בעל בתשובה - מאתר אוריה זמיר

הגיגים על אמונתו והשקפת חייו של המגשר.

 המגשר : לכאורה, אין על שולחן הגישור משמעות לאמונתו האישית של המגשר, ו/או להשקפת חייו. שהרי תפקידו לגשר בין פערי העמדות וניגודי האינטרסים של בעלי הדין / המגושרים. הן מי שאמור "לחיות בשלום" עם הסדר הגישור, "מוסרי" ככל שיהיה, הינם המגושרים. הסדר גישור טוב, הינו הסדר שיהיה מקובל על הצדדים, יהיה בר ביצוע והוגן לכולם, וכמו-כן לא יפגע בגורם שלישי.

המגושרים : יש לדעת כי הסכסוך / קונפליקט לא התהווה בחלל רעיוני ריק, על המגשר להתחשב גם בהשקפתם ובאמונתם של המגושרים, על המשותף והמנוגד שבהם. גישור זה בין השקפות ואמונות, טבעי שהוא קשה שבעתיים, הן למגשר והן למגושרים, ואין הוא מעניינו של הגישור באופן ישיר, כמו גם העובדה כי עלינו לקבל את האדם על השקפתו ואמונתו. הדבר נכון ככלל,  אך יחד עם זאת, עלינו לתת להם את המקום הראוי, ככל שהן משפיעות על הקונפליקט ועל תהליך הגישור.  סביר כי חלק מסויים בהבדלי העמדות והאינטרסים שעל שולחן הגישור, נובע מהבדלי האמונות וההשקפות. וזאת בדיוק הסיבה לחשיבות הבנתם ע"י המגשר ויכולתו תוך כך, למקד את תהליך הגישור בהבדלי העמדות והאינטרסים, תוך שהוא נותן תשומת-לב וביטוי מסויים להבדלים באמונות ובהשקפות.

כחלק מ"בוחן המציאות", על המגשר ליידע ולחבר את המגושרים לקשר הסמוי (בדר"כ) שבין ההבדלים באמונות ובהשקפות, לבין העמדות והאינטרסים. קשר זה יוצר קושי ביכולת הצדדים "להכנס לנעלי" הצד השני, להבנת עמדותיו והאינטרסים שלו ובמתן רעיונות לפשרה ופתרון, שיהיו מקובלים על הצד השני.

דתי לא יבין חילוני, כמו הפער בין עשיר לעני, בין אשכנזי לספרדי, בין משכיל לשאינו משכיל, בין מעסיק לעובד, גבר לאשה, צעיר למבוגר, שמן לרזה, יפה למכוער (ולהפך בכל) וכך הלאה והלאה. ניתן לבטל את משמעות ההבדלים בהינף יד, כך אנו נוהגים בשגרת חיינו, אך האם נכון לנהוג כך גם בגישור ?

פתחתי בנגיעה בהשקפתו ואמונתו של המגשר, משם עברתי למגושרים ועתה הרגע הנכון לחזור לנושא המאמר, "אמונתו של המגשר".

המגשר : בכל גישור בו אני יושב כמגשר, אני בוחן את אמונותיהם והשקפותיהם של המגושרים גם מהטעם הנוסף של "איך רואים המגושרים את אמונתי, ועד כמה תשפיע זאת על יכולתי לגשר ועל נכונותם לקבלני כמי שאכן יכול וגם יצליח לעזור להם לגשר מעל הפערים". בהיותי אדם חרדי, חוזר בתשובה, אני מקפיד לשאול את המגושרים (בין אם אחד מהם חילוני ובין אם שניהם חילונים), אם לא יפריעו להם אורח חיי ואמונתי, תוך שאני שם דגש על כך שלפחות מבחינתי אין לדבר משמעות מעשית על שולחן הגישור. כפי שהזכרתי קודם תפקיד המגשר הינו לעזור למגושרים לגשר מעל פערי העמדות והאינטרסים, תוך שהוא יוצר בראשונה תקשורת בינו לבין הצדדים ובהמשך תקשורת בינם לבין הצד השני, זאת ללא קשר כלל לאמונתו הדתית או האחרת.

לשם סיבור העין והאוזן אתן דוגמה : לגישור מסויים הופיעו זוג שהיו ידועים בציבור במשך מספר שנים, בחלוף הזמן נתגלעו חיכוכים מרים בין השנים והם הסכימו להפרד. המחלוקת שעמדה על הפרק היתה על אופן חלוקת המיטלטלין שצברו יחדיו בשנותיהם המשותפות והמיטלטלין שהביא כל אחד מהם לזוגיות והיו בבעלותו טרם החיבור ביניהם (לא היו בבעלותם נכסי דלא ניידי, כמו שגם לא עמדה על הפרק שאלת מזונות אשה).

במקרה זה גישרתי ביחיד, פתחתי ובין היתר (כנדרש) הודעתי להם שעובדת היותי איש חרדי חוזר בתשובה, לא תשפיע (ככל שהדבר תלוי בי) על תהליך הגישור, מאחר וכל רצוני ותפקידי במעמד זה הינו לסייע להם להגיע להבנה ולהסכמה שתהיה מקובלת והוגנת כלפי שני הצדדים, המשכתי ואמרתי כי למרות זאת, אין הם חייבים לקבלני כמגשר וכי עומדת להם הזכות והבחירה להפסיק את התהליך בכל רגע נתון. הוספתי ואמרתי, כי על עובדת היותי נייטרלי (לא להטות לצד אחד, כמו לא להביא את אמונתי לשולחן הגישור) להיות ניכרת לכל אורך התהליך ועד לסיומו.

לשמחתי לא התביישה האשה לשאול, "האם זה שהתורה מתנגדת לאורח חיים שכזה כמו שהיה לנו, שלכאורה על-פיה אינו מוסרי והינו בר-עונשין מבחינת ההלכה, לא משפיעה עלי ומסמנת אותם כלא מוסריים לדעתי - " חזרתי והסברתי את גישתי לתהליך הגישור ולתפקיד המגשר, וכי אין לי שום "חשק" לכפות את אמונתי ואת התורה וההלכה על איש, בדיוק כפי שאיני מסכים לכך שמאן-דהו יכפה את דעותיו ואמונותיו עלי.

 ערכנו שלושה מפגשי גישור בני שעתיים ומחצה כל אחד, סגרנו בהסדר גישור שהניח את דעת שני הצדדים. לאחר חתימת ההסדר אמרה האשה "דע כי לכל אורך המפגשים בדקתי האם אמונתך משפיעה על התהליך, על האמירות שלך והאם יש לך נטיה כלפי אחד הצדדים. שמחתי כי אכן עמדת בדיבורך והיית נייטרלי לכל אורך הדרך. עניתי (בצניעות הראויה), כי לדעתי יש אמונה שעל המגשר להביא לגישור והיא "הרצון לעשות שלום בין אנשים".

כאדם בודאי שיש לי דעה ואשר על-פיה אני מנהל את חיי האישיים, דעה שמנעה, מונעת ותמנע ממני להיות מעורב באופן אישי באורח חיים שכזה ולקחת חלק במערכת זוגית שאינה "קידושין כדת משה וישראל". אך מה לאמונה זאת, למחלוקת המונחת לפתחי ולצורך ליישבה ???????????

אורי"ה זמיר.