תפקיד ההורה, החבר או המלווה בריפוי 

בעברי הייתי בעל בית תוכנה. פיתחנו תוכנות מדף מרעיונות מקוריים וכתבנו פתרונות תוכנה לגופים שפנו אלינו. אחד הפרויקטים היה עבור מס הכנסה. הדבר הצריך מספר פגישות במשרדי מס הכנסה בתל-אביב. אני זוכר שהגעתי לפגישה הראשונה והתרשמתי מהמשרדים. המקום היה מטופח והשהות בו הייתה נעימה. ציינתי זאת לאדם שאיתו נפגשנו והוא הסביר שפעם התפיסה של המדינה הייתה שהמשרדים צריכים להיות פשוטים. האמינו שהאנשים שמגיעים לסביבה מושקעת יקבלו את הרושם שמבזבזים את כספם שלא בצדק. עם הזמן הבינו שמצב המשרד והתחזוקה קשורים להתנהגות המבקרים. כאשר שדרגו את המשרדים האנשים התייחסו יותר בכבוד למקום ולאנשים שעובדים בו והאווירה הייתה טובה יותר ופרודוקטיבית.

חברי עמוס, שביתו חולה, סיפר לי שהוא וכל המשפחה מושפעים מאד ממצבה של הבת. כשהיא מרגישה טוב כולם במצב רוח טוב וכשהיא עוברת יום קשה לכולם קשה. המצב הזה משקף מצב די שכיח במצבים אלה. במהלך השיחה עלה בזיכרוני הפגישה במשרדי מס הכנסה. עמוס בחר להתייחס רק להשפעה של הבת החולה עליו וכלל לא עלה בתודעתו הכוח העצום שיש לו על מצב רוחה.

אמפטיה בין אנשים עוברת בשני הכיוונים. כאשר היקר לך כואב גם לך כואב, אבל בשונה ממנו, אתה בריא ואתה בוחר להזדהות עם הכאב שהוא כואב אותו בגופו. באותה מידה אתה יכול לבחור לחייך, לעודד, ולהביא אנרגיה שמרימה למעלה ואף מרפא. זאת לא בחירה פשוטה. אנחנו לא תמיד יכולים לבחור בה, אבל אם נכניס אותה למרחב הבחירה, היא תהיה שם לשימושינו.

בתוכנו קיים מנגנון פנימי שמניע אותנו כל הזמן  לכיוון הנכון. להתקדם , להתפתח לשמור על הבריאות ולחפש את האושר. מחלה היא מנגנון התראה והזדמנות. התראה שעבדנו את הכיוון והזדמנות לחזור אליו. מחלה אינה עונש ועוצמת המחלה לא משקף גודל עברה, טעות או חטא. אין עין תחת עין!!! כל מה שיש זאת התראה. אם אנחנו לא מצליחים לשמוע את ההתראה הווליום גדל. לא כדי שנסבול אלה כדי לאפשר לנו לעשות שינוי.

הורה, קרוב משפחה, חבר טוב. כולם נמצאים ליד החולה באמפטיה, כואבים כשהוא כואב. לכאורה מעשה נכון, נעלה. אנחנו שמים את עצמנו בצד ונמצאים בהזדהות. מוותרים על האגו.

כל דבר בחיים בכוון אותנו לטוב עבורנו. כשאנחנו עסוקים בהזדהות עם החולה אנחנו מפספסים את הדבר החשוב באמת. את ההזדמנות להסתכל בתוכנו, לראות מה השיעור שלנו בסיטואציה הזאת. במחשבה ראשונה המעשה הוא מאד אגואיסטי. היקר לי סובל ואני עושה התפתחות אישית. אבל אפשר להסתכל על זה מכיוון נוסף. היקר לי מנסה ללמד אותי משהו, להעניק לי מתנה ואני דוחה אותה. הוא שוכב במיטת חוליו ויש לי אפשרות לתת לו, לעזור לי ואני מסרב.

אדם יקר לי חולה. זה המצב שבו אני נמצא. המצב הזה משמעותי לכל מי שנמצא בסיטואציה. גם לי וגם לחולה. אם אצליח להיות במצב של קבלה מהחולה. אעבור ממצב אגואיסטי למצב אלטרואיסטי. ממצב סטטי שמשקף תמונת מצב רגעית, למצב דינאמי שהולך ומשתפר - מתרפא.

ברגע, אצליח להפוך את החולה לעמדה של מבריא.