למי שייכת למעשה פלסטין , או, חילופי שטחים על מה ולמה 

כאשר מדברים על הסכם שלום בינינו ובין הפלשתינים, החלו לאחרונה גם הדיבורים על החלפת שטחים בתמורה להשארת גושי ההתיישבות הגדולים, וכעת הם דורשים בתמורה שטח אפילו  בגודל 1 תמורת 1. נשאלת השאלה על מה למה? ולמי בעצם היו שייכים שטחי הגדה המערבית - ומדוע יש למנוע זאת?

רקע כללי

אנו נמצאים בתקופה לא קלה למדינה, בעת כתיבת שורות אלו ,  אנו  אין יודעים , אם כן המשך הקפאה או לא, והאם ממשכים בשיחות הישירות או לא ?.בין אם השיחות יבשילו להסכם שלום סופי שיסיים את הסכסוך הארוך, לבין אם המשא ומתן לא יבשיל להסכם על כל מגבלותיו של מצב זה .

אפתח בגילוי נאות, אני בדעה ,שלצערי מדיניות כל ממשלות ישראל הביאו אותנו בהיבט המדיני  למצב שאין ברירה ואינני רואה היום שום פתרון המבוסס על המשך שליטתנו בעם שכן בשטחי יהודה ושומרון.

הקהילה הבין לאומית  כולל הממשל ארה"ב, לא תקבל זאת. לכן אני מאמין בהפרדה מוחלטת של שתי מדינות לשני עמים תוך שותפות עימם אפילו לחשוב בחיוב( ומחוץ לקופסה) על אפשרויות של  בכל זאת נדרש  להסכם ביניים, או של קיום התיישבות ישראלית תחת רשות פלשתינית מתוך חשש של אי יכולת פינוי.

אך כאשר בנושא הגבולות מדברים כיום בקול רם ,על יוזמה  בעיקר מאז תקופת ממשלת אולמרט וציפי לבני של השארת גושי ההתיישבות תמורת מסירת שטחים  מארצנו הקטנה, כנראה שטחים ב בנגב, שקבלנו בהחלטת החלוקה על ידי עצרת  האו"מ ב29.11.1947.

לפי הפרסומים מדובר על מסירת שטחים (בהיקף של כ  4% ויותר) וכבר הפלסטינים דורשים שהיחס יהיה אחד על אחד  ולא פחות מכך כאילו זה מובן מאליו.

עניין דרישה זו עובר בשקט ללא דיון ציבורי נוקב כאילו וכבר הסכמנו לוותר על חלקי  הארץ. אך גם אני (כרבים אחרים )

אעמוד על רגליים אחוריות ואתנגד לויתור זה - בהמשך אסביר מדוע.

השאלות לדיון :

מדוע אנו נאלצים למסור חלקי ארץ מולדת תמורת שטחים ביהודה ושומרון,? או יותר מכך למי בעצם  היו שייכים השטחים בגדה המערבית - וכן למה בכלל מחויב תהליך של החלפת שטחים ?.

אזכיר כי אפילו בקמפ -דויד ב בשנת ,2000 אפילו אהוד ברק  כראש ממשלה דאז (בהצעתו הנדיבה לכל הדעות),

לא הציע זאת. גם במתווה הפשרה הנדיב שהציע נשיא ארה"ב, ביל קלינטון, לא דובר ולא נכלל עניין של שטחים תמורת שטחים.

השטחים וירדן

עד מלחמת ששת הימים היה שייך השטח יהודה ושומרון לירדנים ,אשר בתוקפנותם המלחמתית ביחד עם מצרים וסוריה, הפגיזו את ירושלים והסביבה כצעד ראשון ומתוך שאיפה לכבוש את מדינת ישראל על ידי ניתוקה ב"מתנים הצרות",

דבר שאילץ את צה"ל להגיב ולשתק את הצבא הירדני.

זאת בשונה מהחזית בסיני, ששם הייתה המטרה לצה"ל לרסק ולהשמיד את הצבא המצרי , מול הירדנים המטרה הייתה להגן על הישובים לרבות ירושלים מהתוקפנות -השאר כבר היסטוריה.

מסתבר שלאחר מלחמת ששת הימים יגאל אלון,דמות מרכזית בממשלה דאז, הציע תוכנית שבמסגרתה ישראל תחזיק בשטחים הלא מאוכלסים בגדה ותחזיר לירדן את השטח המאוכלס,אולם חוסיין מלך ירדן לא היה מוכן לכך והמשא ומתן עימו נכשל. 

כיבוש והתיישבות

סעיף 49 של אמנת ז'נבה קובע, בין השאר:

The Occupying Power shall not deport or transfer parts of its own civilian population into the territory it occupies.

בעברית: הגורם הכובש לא יגרש ולא יעביר את אוכלוסייתו האזרחית לשטח שנכבש על ידו .ולא יעביר חלקים מאוכלוסיה שנכבש על ידו..

ישראל לא עשתה העברת אוכלוסיות , אלא התירה לאזרחיה להתיישב שם. מצב זה כלל אינו מכוסה על ידי אמנת ז'נבה.

יתרה מזאת, הרבה קרקעות נקנו בכסף מלא מבעלי קרקעות פלסטינים, בעסקאות כשרות למהדרין קונה ומוכר מרצון.  

כזכור, באופוריה של ניצחון במלחמת ששת הימים, התברר שאין ולא הייתה לממשלות בישראל מדיניות ותוכנית ברורה בעניין ההתיישבות ביהודה ושומרון וגם הם לא ידעו מה הם השטחים שאינם מיועדים להחזרה.

כל איש ,קבוצה וארגון עשו דין לעצמם על בסיס האמונה של חזון ארץ ישראל השלמה,  הקימו התנחלויות והתיישבו,

והשליטה בעניין יצאה למעשה מידי ממשלות ישראל, והן נגררו (ברצון או באי רצון) ונאלצו לאשר את הנעשה בדיעבד.

נחזור לשאלה למי היו שייכים השטחים בגדה המערבית?

קצת היסטוריה על קצה המזלג

•השם פלסטין כמגדיר טרטוריה, אינו ערבי או מוסלמי כלל וכלל, אלא רומאי, וניתן לאזור זה של ארץ ישראל בחילת המאה

החמישית  (פלסטינה "פרימה", פלסטינה "סקונדה") כ 200 שנה לפני שהערבים הגיעו לארץ.

•הממלוכים(מוסלמים סונים) שלטו בארץ ישראל לרבות בשטחי עבר הירדן במשך 225 שנה בשנים 1291-1518, בעוד הישוב היהודי שומר על רצף התיישבותי.

•השלטון העותמני (האימפריה  העותמנית) שלטו בישראל מאות שנים נוספות לרבות עבר הירדן ויהודה ושומרון.

•האימפריה העותומנית איבדה את ארץ ישראל לבריטניה במלחמת העולם הראשונה. וגם בתקופה זו היישוב היהודי

  ממשיך להיאחז בציפורנים בעיקר בירושלים ובצפת.כך שלכל הדעות, התקיימה התיישבות יהודית רציפה מתקופת בית המקדש הראשון ועד העלייה הראשונה בשנת 1881.

•ממשלת בריטניה בהצהרת בלפור ב 2.11.1717 בדבר הכרתה בצורך להקים בית לאומי לעם היהודי בארץ  ישראל,שטח זה מעולם לא הובטח לאף גורם אחר.

•בריטניה אשר קיבלה  בשנת 1922 את מנוייה על ידי חבר הלאומים כמנדטורית לניהול ארץ ישראל כולל עבר הירדן כדי להקים בו בית לאומי לעם היהודי.היא סטתה מהמנדט למעשה מעלה בתפקידה ובניגוד לכתב המנדט היא הקימה את

ממלכת ירדן כדי לקיים באזור מדינה  פרו-בריטית.

•בתקופה זו, הערבים עצמם מתכחשים לישות של עם פלסטיני ,לטענתם אין מדינת פלסטין ומאחר והיא חלק מסוריה והשימוש בעם הפלסטיני היה לצורכים פוליטיים בלבד.

•ועדת פיל שהוקמה על ידי ממשלת ברטניה באוגוסט 1936, החליטה על חלוקת השטח שנשאר בין היהודים והערבים (תוכנית החלוקה),אך בצד הערבי לא נמצא הגורם שיקבל את השליטה על השטח המיועד להם ,נהפוך הוא, בסיוע צבאות  מדינות ערב נעשה ניסיון מלחמתי ותוקפני למנוע את הקמת מדינת ישראל וכפתה עלינו את מלחמת השחרור והעצמאות .

•ראוי להזכיר במעמד זה כי במסגרת המלחמה ומיד אחריה,השתלטה ירדן על שטח יהודה ושומרון אך לא הצליחה להשיג הכרה " פאן ערבית " בלגיטימיות שליטתה בה.

•במלחמת ששת הימים ולאור התוקפנות המלחמתית מצד ירדן, כבשה ישראל את שטחי יהודה ושומרון מידי הירדנים אך לא טענה לבעלות עליו ולא סיפחה אותו למדינת ישראל.מדינת ישראל אף לא יזמה חילופי אוכלוסין.

•לאחר 20 שנה הודיעה ירדן קבל עם ועולם, שהיא אינה חפצה בשטח ומוותרת עליו והשליטה הישראלית בשטחים נמשכת.

•ב 1978 במסגרת הסכם השלום עם מצרים נחתמו הסכמי קמפ דיוויד שבהם הכירה ישראל לראשונה בזכות הפלסטינאים להשתתף במשא ומתן כולל לקביעת עתידם.

נזכיר כי כהסדר ביניים נקבע שבתוך חמש שנים ייסוג צה"ל אל מחנותיו שבשטחים ויעניק לתושבי השטחים זכות לממשל עצמי (אוטונומיה) - הסדר האוטונומיה כידוע לא יצא אל הפועל.

•בספטמבר 1993 הכירה ישראל ב"רשות הפלסטינית", גוף שלטוני שהוקם מכוח הסכמים שנחתמו במסגרת "תהליך אוסלו" בין מדינת ישראל ואש"ף.תפקידו של גוף שלטוני זה לייצג את הפלסטינאים תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה במשך "תקופת ביניים", כהסדר זמני לקראת "מצב הקבע" של שטחים אלו.

עזרה לא צפויה ממזרח אסיה...

מעניינת במיוחד נקודת מבט דווקא היפנית כפי שהובעה על ידי יאשיקו סאגאמורי ששואל שאלות פשוטות וענייניות את פרקליטי הפלסטינים כמו: אם אתם כה בטוחים ש"פלשתין",המדינה קיימת לאורך שנות ההיסטוריה המתועדת, אז מתי היא נוסדה ועל ידי מי - מה היו גבולותיה - מי היו עריה ועיר הבירה שלה? איזה צורה לבשה ממשלתה? האם אתם יכולים לנקוב בשם מנהיג פלשתיני לפני יאסר ערפאת - האם פלשתין הוכרה מעולם על-ידי מדינה אשר קיומה, בזמן זה או אחר, לא מותירה כל מקום לפרשנות - מה הייתה שפתה של מדינת פלשתין? מה הייתה הדת השכיחה במדינת פלשתין ?

שאלה אחרונה והמהותית ביותר- הואיל ואין מדינה כזו היום, מה גרם לחיסולה ומתי היה?

התשובות לשאלות  אלה, ברורות.

אז מדוע עלינו לבצע ולהסכים לחילופי שטחים?

מהאמור לעיל עולה ששטחי יהודה ושומרון  אינם שטחים שהיו שייכים לפלסטינים או לאיזה ישות פלסטינית ולכן לא יכולים לחול עליו הכללים הרגילים של שטחי כיבוש.  
היות שבשום שלב לא פונו בכוח מתיישבים ערבים לטובת מתיישבים יהודים, לא מדובר בגזל קרקעות, וכן כלל לא מובן מאליו שהיותו של מישהו יהודי אמורה לפסול את זכותו להתיישב בשטח האמור.

פשע מלחמה ודאי אין כאן, לא על פי אמנת ז'נבה הרביעית ולא על פי ההיגיון, האומר שכשיש פשע - מישהו נפגע ממנו.

מה למדנו עד כאן ?

• שטחי יהודה ושמרון מעולם לא הוגדרו כטרטוריה פלסטינית לא על ידי הקהילה הבינלאומית ולא על ידי ה"פאן ערביות"
• הזמן עשה את שלו ונבנו גושי התיישבות מרוכזים שניבנו לתפארת וביחד עם גם התנחלויות מבודדות אשר הפכו לישובי קבע לצד מאחזים לא חוקיים שאינם סותרים את אמנת ז'נבה.

  איך בכלל עלה הנושא לדיון כה מרכזי בין אומות העולם?

לרוע מזלנו , (גם מזל רע אבל בעיקר חוסר ערנות ומקצועיות של משרד החוץ ומערך ההסברה בכל השנים)

הצליחו הפלסטינים  לאט ובעקביות הראויה לשבח, ליצור מערך הסברה אשר טיפחה בדעת הקהל העולמית את הלאומנות הפלסטינית, הן על ידי מעשה טרור והן באמצעות שתי אינתיפאדות.

באופן מתוחכם והצליחו ליצור בדעת הקהל הבין לאומית את התובנה כי ששטחי יהודה ושומרון הם שטחי המדינה והמולדת הפלסטינית לרבות ירושלים והמקומות הקדושים.כן רווחת הדעה שישראל חייבת לסיים את הכיבוש ולחזור לקווי 67 .

(מה שבהבנתי לא ניתן ליישום בכל דרך).

מסקנות והמלצות

א. השטחים מעולם לא היו שייכים לעם הפלסטיני (בין אם הוא העם הזה ישות אמיתית  או טיעון פוליטי לבעיה )

ב .ישראל מעולם לא עברה על אמנת זנבה בכל הקשור בהתיישבות.

ג. נתון תומך נוסף- היא הבעיה הביטחונית, קשה יהיה להגן בעת הצורך על המדינה בשטח קטן יותר.

לאור כל העובדות לעיל, אל לנו  להסכים בשום הסדר למסור שטחים מארצנו למדינת פלסטין שבדרך גם אם דרישה זו תפוצץ את השיחות במשא ומתן.

המשא ומתן לגבי הגבולות צריך להיגמר בחזרה לקווי 67 למעט גושי ההתיישבות הגדולים שיישארו בשליטתנו.

המסקנות מחייבות אותנו להקים מערך הסברה סדור ומתוכנן על מנת לנמק עובדתית את הסיבות לדחיית הדרישה הפלסטינית לקבל תמורה בשטח .

גרשון אקשטיין, רעננה

סופר ופובליציסט