האם אנו יודעים או מאמינים? 

בואו נתבונן בדברים שאנו יודעים וננסה להיזכר באיזה שלב בחיינו הם הפכו להיות "ידיעה". הרי לא נולדנו "יודעים"… כשהיינו קטנים ההורים לימדו אותנו דברים, כשקצת גדלנו הגננת הוסיפה, המורים בבתי הספר ושאר החברה בה גדלנו תרמו עוד לידיעות הללו. כל אחד בעצם יכול היה לתרום לידיעות שלנו, אבל איך שלא נסתכל על זה, נגלה שכל הדברים שאנו יודעים נובעים מאמונה באותם אנשים. אנו מאמינים שההורים שלנו לא שיקרו לנו, ובנוסף שהם בעצמם ידעו את האמת, ואנו סומכים על המורים השונים שלמדו היטב מהמורים שלהם, ואלו למדו טוב מהמורים שלהם וכך הלאה עד תחילת הידיעה, שאז כנראה ביססו את הידיעה הזו על איזושהי השערה, כי הרי אותה ידיעה לא הייתה קיימת לפני כן.

כל המדעים המדויקים מבוססים על השערות, המתמטיקה מבוססת על הנחות יסוד והפיסיקה כל יומיים בערך משנה תאוריות. אנו מאמינים במחשבים שלא יטעו אותנו, אנו מאמינים ברמזורים שלא יתנו את אותו אור ירוק לרכב שבא מהצד, ואנו מאמינים גם בנהג של אותו רכב, שאותו אנו כלל לא מכירים, שהוא מספיק מרוכז כדי לעצור באור אדום. אנחנו לפעמים קצת חוששים לומר זאת, אבל אנחנו מאמינים גדולים מאוד. כל החיים שלנו מבוססים על אמונה. למעשה אין לנו שום ידיעה בכלום, הכל זה רק אמונה.

בכל זאת, אנחנו מדינה דמוקרטית. אז כדי לפסוק מה יכנס לקטגוריה של ידיעה ומה ישאר בגדר אמונה, אנחנו הולכים עם הרוב. אז אם כמעט כולם מגדירים עצם כלשהו כשולחן, ורק מיעוטים חושבים אחרת, אז את המיעוטים אפשר לסגור באיזשהו בית חולים לחולי נפש, ואת הגדרת השולחן ניתן להכניס למילון בתור ידיעה מוחלטת. כך אנו יכולים לשמור על השפיות שלנו כדי להתמקד בידיעות ולא באמונות השונות שיבלבלו לנו את כל סדרי העולם. הבעיה היא שכשאין בלבול והכל נראה שגרתי ורגיל, אין גם צורך לשאול שאלות. ברגע שלא שואלים שאלות, לצערנו גם התשובות לא יגיעו. או שהן יגיעו, אבל בכלל לא נשים לב אליהן.

אבל לא תמיד זה כך, לפעמים מתרחשים דברים לא כל כך הגיוניים, שנהוג לכנות אותם בשם "נסים", וברגע שנס כזה קורה, המציאות מתערערת, הבלבול חוזר והשאלות מתחילות לצוץ. לכן כשכל הרופאים מתייאשים מחולה, ואין למדע שום סיכוי על פי היגיון וטבע, אותו חולה יכול לבחור בדרך האמונה ולהפוך את כל ההיגיון שבעולם. כשנמצאים בצרה כלשהי, פתאום האמונה פורצת ומראה לנו שאין כל היגיון וידיעה בעולם. הידיעה מראה לנו את המוגבלות שלנו, האמונה פורצת את המוגבלות הזו. כל מי שהגיע לאיזשהו הישג בחייו, עשה זאת אך ורק באמצעות האמונה. כי בשכל והיגיון, אפשר לעשות רק את הדברים שכבר נעשו ואותם ראינו בעיניים. כל הישג שלנו מתחיל מאמונה, וללא האמונה, אין שום הישגים, אלא ישנה רק שיגרה.

לכל אחד מאיתנו ישנה בחירה בכל רגע בחיים. אפשר לבחור להסתדר לבד, לנסות לחשוב שאנו יודעים הכל – "כוחי ועוצם ידי". או שניתן לבחור בדרך האמונה, שמחברת אותנו אל האינסוף הבלתי מוגבל והכל יכול. דרכה נוכל לעשות כל דבר, ובלי "חוץ מזה ומזה ומזה…" אלא כל דבר שנראה לנו הכי לא היגיוני בעולם. הכל אפשרי ללא שום מוגבלות. הכל כמובן תלוי בקשר ישיר בגודל האמונה. תמיד צריך לזכור, כל הידיעות שלנו היום, צמחו מהאמונות שהיו לנו בעבר.