לגהץ זו כבר הפכה להיות פעולה שאנחנו עושים בלי בגדים, הכוונה בלי בגדים על קרש הגיהוץ.
מתי בפעם האחרונה הרגשתם כסף מזומן ביד? ואני לא מדברת שניקל, אני מדברת על ממש שטרות.
היום אנחנו הפכנו להיות פלסטיקים בלבד, כרטיסי אשראי בסופר, בחנויות הבגדים, בחנויות הספרים, בבלוקבאסטר ואפילו בתחנות הרכבת. למזלנו, כשאנחנו נסועים באוטובוס או במונית אנחנו חייבים לשלם במזומן, אחרת איך נדע איך מרגיש הכסף?
פעולת הגיהוץ היא נוראית, אנחנו מרגישים שיש לנו את כל הכסף שבעולם ומגהצים וחותמים בלי הכרה, עד שפעם אחת כשמגיע חשבון האשראי ואנחנו מקבלים אלפי שקלים לחיוב, אם לא עשרות אלפי שקלים, אנחנו נשארים בהלם ואם אנחנו ישראליים טיפוסיים אנחנו גם מתקשרים לצעוק על חברת האשראי שזה לא הגיוני ובטוח נפלה טעות ורוצים זיכוי, זה עוד לפני שהבטנו בדו"ח המפרט את כל הבזבוזים היומיים שלנו.
אנחנו מטילים על כולם את האשמה, על קופות רושמות ממוחשבות, על המוכר שאולי טעה בסכום, אולי בעלי העסק לקחו את מספר האשראי וגיהצו בעסקאות ידניות? או בעצם רגע, אופס, נזכרתם. בעצם גנבו לכם את הארנק והעסקאות הן לא עסקאות שאתם ביצעתם.
לפני שאתם צועקים על חברות האשראי תבדקו טוב טוב את עצמכם, רוב הסיכויים, רוב, שהבעיה היא פשוט בהתנהלות שלכם.
לא שתגיעו עכשיו למשפחה חורגת עם אלון גל, אבל אולי כדאי לעשות חושבים לפני ששולפים את הכרטיס ואומרים בחיוך אטומי "תחלק לי לשלושה ללא קרדיט", זה לא שאתם לא משלמים. אתם משלמים, עם אקסטרא ריבית.
