"נוח?"
"מה?"
"אני רעב".
"עוד רגע, אני מאכיל את הג'ירפה".
"נוח?"
"מה?"
"אני רעב!"
"מייד. רק עוד שתי תולעים לתרנגולת".
"נוח!"
"כן כן, אני בדרך, התעכבתי לשנייה אצל ההיפופוטם, כאבה לו השן".
"נוח!"
"הנה אני בא - איייי! אני לא מאמין שאתה מכה אותי!"
וכך למד נוח, שאריה רעב אינו כל כך נוח.
שנה תמימה מתנודדים נוח ובני משפחתו במי המבול. התיבה הצילה אותם ממוות, אך מקביל היא היוותה מחנה עבודת פרך עבור נוח. גורל האנושות, החי והצומח, בידיו. שנה תמימה הוא מתרוצץ מחיה לחיה, מנסה להספיק את זמני ההאכלה שלה ולזכור מהו המזון שהיא אוהבת. כמה ניסיונות נואשים הוא עשה מול הזיקית העצובה והרעבה עד שגילה שהמאכל האהוב עליה הינו זבובים... [מדרש תנחומא ז' ורש"י לבראשית ז' כ"ג]. חבטת האריה הרעב הותירה אותו צולע לתמיד.
כאשר ירד מהתיבה, לאחר שנה, נאמר עליו "ויישאר אך נוח" [בראשית שם] וחז"ל מפרשים: "אחחחח נוח". מכל האיש נעים-ההליכות הזה נותרה רק אנחה.
אחחחחח...
בני דורו הרשעים ניספו כולם. מה שהציל את נוח דווקא היה הקשר הישיר שלו עם בורא עולם - את האלוקים התהלך נוח [בראשית ו' ט']. אך חז"ל אינם מעניקים לנוח שום הנחה, ובבאים כלפיו בביקורת: השם שלך הוא נוח, ואכן, כמו שמך, אתה נוח ונעים, חביב ומתוק. אבל קיבלת תפקיד - להציל את האנושות! אז כיצד זה שאתה יודע על המבול המתקרב, מקדיש עשרות שנים לבניית תיבת ענק, כולם רואים אותך טורח ומתעניינים מה קורה, ועדיין לא נגעת בליבו של איש, ואף אחד אינו תיקן את דרכיו בזכותך? כיצד זה שלא השכלת להשפיע על אף אחד?
ובמילים אחרות - כמה תוכל לשבת בצד כמו טפלון, חייכני ונעים אך לא מתערבב כלל?
אכן, מזון למחשבה.
אשר על כן נאלץ נוח לעזוב את איזור הנוחות שלו לחלוטין. בתוך התיבה הוא לא מפסיק לרוץ חסר נשימה מבעל חיים אחד לבעל חיים אחר, לטפל, ללטף ולהיות מעורב.
איזה מין תיקון זה, בעצם? תיקון שכל אישה עוברת על בשרה בביתה שלה, עם בן זוגה וילדיה. אנחנו קוראות על סבלותיו של נוח וקורצות אישה לרעותה: "ממש מסכן... כשיהיו לי חמש דקות פנויות ארחם עליו גם אני". לחוויה שעובר נוח קוראים במילים אחרות "אימהות", ואיך אומרת הרבנית ימימה מזרחי - אי-מהות! כל הקיום העצמי שלו מוטל בצד, לפחות עד שיעבור המבול.
נוח, בשעתו, היה חייב להרגיל את עצמו לתפקידים של אישה על מנת ללמוד משהו על יכולת ההשפעה שלו בעולם.
כמה בורכנו אנו, הנשים, ביכולת להתערבב, להשפיע ולשנות בני אדם לטובה, רק מעצם היותנו "נשים בתיבה".
יקרת פרידמן היא תלמידת הרבנית ימימה מזרחי
ועורכת שיעורי "פרשה ואשה"
www.parasha.org
