כיצד לגרום למתבגר להיות אחראי? 

"הוא כבר כמעט בן 16, מתי הוא ילמד לקחת אחריות?" התלוננה בפני מירי (שם בדוי).
"תני לי דוגמה" ביקשתי.
"דוגמאות? יש לי עשרות ...  אי אפשר לסמוך עליו שהוא יעשה שום דבר שהוא מבטיח: הוא לא יודע מהם השיעורים וגם כאשר הוא יודע הוא לא תמיד מכין אותם, החדר מבולגן ועד שאנחנו לא מאיימים עליו הוא לא מסדר אותו, אפילו אם הוא צריך חולצה לבנה לאירוע בבית הספר הוא נזכר ברגע האחרון ואחר כך הוא  מתפלא שאין לו בארון חולצה נקייה...מספיק דוגמאות לדעתך?" חייכה בעצב.
"ומה עשית עד היום בנידון?"
"מה לא? ביקשתי , צעקתי, איימתי, הבטחתי... כל מה שכתוב בספרים עשיתי".

התלונות של מירי לא הפתיעו אותי, תלונות דומות אני חוזרת ושומעת כמעט מדי יום מפי הורים לילדים בגיל ההתבגרות.
מרד גיל הנעורים בא לידי ביטוי באי ביצוע מטלות שנחשבות על יד ההורים מובנות מאליהן.

ההפתעה הגיעה מכיוון בלתי צפוי, כאשר פגשתי את יובל (שם בדוי) בנה.
"נמאס לי שמתייחסים אלי כאל ילד, הם לפעמים שוכחים שעוד שבועיים אהיה בן 16. מצד אחד הם אומרים לי שאני כבר גדול וצריך להיות אחראי ומצד שני..."
"תן לי דוגמה" ביקשתי, ממש כמו מאמו.
"ביקשתי לעשות רישיון נהיגה על אופנוע, ומה לדעתך קרה?"
"הוריך סרבו" מיהרתי להשיב מהרהורי לבי.
"ממש לא! הם פשוט לא ענו לי. וככה כל הזמן הם מתעלמים ממה שאני מבקש ומעבירים נושא."

ביקשתי להבין מה באמת מטריד את יובל והסתבר לי שאומנם הוא חשק באופנוע אך רק למעטים  מחבריו הרשו ההורים להוציא רישיון כזה ובעצם הוא כלל לא ציפה מהוריו להסכמה. הבקשה הייתה עוד מבחן בו העמיד את הוריו למידת ההקשבה שלהם.

בפגישה המשותפת עם יובל והוריו שיתפתי אותם במודל של הורה-בוגר-ילד של דר' תומס א. הריס לתקשורת בינאישית.על פי מודל זה, בכל אדם ואדם ובכל גיל קיימים שלושה מרכיבי אישיות: המרכיב הילדי, המרכיב ההורי והמרכיב הבוגר.

כאשר אנחנו מדברים מתוך מרכיב האישיות הילדי אנחנו נותנים ביטוי לספונטאניות, ולהתלהבות אבל גם לתלותיות ולמרדנות.
תקשורת בינאישית הבאה מהמקום זה, רואה באחר בר סמכא וגורמת לו לקחת פיקוד ואחריות. מי שמנהל תקשורת מהמקום הילדי, אל לו להתלונן שמנחיתים עליו הוראות ללא התייעצות.

כאשר אנחנו מדברים מתוך המרכיב ההורי אנחנו שמים דגש על ניסיון החיים, לאחריות, ולסמכותיות ולצידם גם לביקורתיות. תקשורת בינאישית מתוך המרכיב ההורי מחזקת את התלותיות של הצד השני. מי שמנהל תקשורת בינאישית מהמקום ההורי, אל לו להלין על כך שהצד השני מתנער מאחריות.

רק תקשורת בינאישית מתוך מרכיב הבוגר שבנו, מזמינה את הצד השני להגיב כבוגר.
על פי המודל הורה-בוגר-ילד של דר' תומס א. הריס,  כאשר צד אחד נוהג כהורה, הצד האחר הופך במהרה ל"ילד" שאינו לוקח אחריות, מורד ומתווכח ולהפך, כאשר צד אחד נוהג כילד הצד האחר הופך ל"הורה" בדרך המחשבה וההתנהלות שלו.

"כאשר אתם רוצים לחזק את מידת האחריות של יובל, עליכם להשתדל ככל האפשר לנהל עמו תקשורת בינאישית מהמקום הבוגר, מה שיגרום לו להפוך לכזה. כאשר אתם מנהלים דיאלוג מתוך המרכיב האישיות ההורי שלכם, לא תוכלו לצפות ממנו לקחת אחריות" הסברתי להוריו.

"איך נדע מתוך איזה מרכיב אנחנו מדברים?"
"תוכלו, למשל, לספור כמה סימני שאלה אתם מציבים בשיחה לעומת מספר סימני הקריאה שיש בדברים שאתם אומרים. סימני קריאה הם סמן ההיכר הכי בולט של תקשורת בינאישית ממקום הורי, תקשורת שאינה מאפשרת לצד השני להגיב כבוגר." חייכתי.

"מה תוכלו לעשות כדי לקדם דיאלוג מתוך מרכיב הבוגר שלכם?"

מירי, אמו של יובל החליטה לוודא שלכל שאלה שתישאל תהיה תשובה ברורה.

אביו בחר לשתף בקשיים שהוא חווה בעבודתו בימים אלו.

יובל החליט לבקש את עזרת הוריו בביצוע מטלות במקום להתחמק מהן.