עד שהתרופות לחרדה ודיכאון מתחילות לפעול. 

זו השאלה שהכי מטרידה אנשים שלוקחים טיפול פסיכיאטרי. הרי לא מדובר ביתר לחץ דם או רמות גבוהות של כולסטרול שבהן אנחנו במילא לא מרגישים (בדרך כלל) את הבעיה ולוקחים את הטיפול רק כי הרופא אמר. מה אמור לעשות אדם שמקבל טיפול לבעיה שמציקה לו, כמו דיכאון, הפרעה ביפולרית או משבר הסתגלות והתרופה לא משפיעה באופן מיידי?

בעקרון, כדאי לחלק את ההתמודדות עם סיטואציות 'פסיכיאטריות' למצבים שנחשבים דחופים לעומת מצבים שנחשבים פחות דחופים. דוגמאות למצבים דחופים יכולים להיות מצב מאניה סוער, פסיכוזה עם הפרעה קשה בהתנהגות או אדם דיכאוני שיש לו כוונה אבדנית קונקרטית. במצבים כאלו גם הטיפול יהיה יותר 'אגרסיבי' - כיוון שאין אפשרות להשתהות בהמתנה ממושכת להשפעת התרופה. במצבים של מאניה סוערת, הפסיכיאטר יוסיף לטיפול בתרופות מייצבות מצב רוח גם תוספת של טיפול אנטי-פסיכוטי בתרופות כמו זיפרקסה או סרוקוול. לעיתים הוא ירצה לבצע העלאה מהירה מאד של מייצב מצב רוח - כמו דפלפט או ליתיום.

כשהמצב סוער מאד, ויש צורך בשינויים מהירים במינוני התרופות לעיתים יש צורך במסגרת טיפולית אינטנסיבית יותר כמו מחלקות אשפוז יום או אשפוז מלא. כשמדובר במטופלים שנמצאים בבית שלהם, הפסיכיאטר יעדיף לבצע שינויים תרופתיים בצורה מדודה יותר, כדי לצמצם את האפשרות של הופעת תופעות לוואי של הטיפול התרופתי.

אבל מה עושים עד שהתרופות מתחילות לעבוד?

במקרים רבים, כמו לדוגמא בטיפול בדיכאון לסוגיו הפסיכיאטר ימליץ על טיפול תרופתי בתכשיר נוגד דיכאון מסוג זה או אחר. לאחר ההמלצה על התרופה הפסיכיאטר גם יסביר שהתגובה לטיפול יכולה לארוך מספר שבועות. במקרים אחרים (כמו לדוגמא הפרעה טורדנית כפייתית) ההמתנה אף יכולה לארוך מספר חודשים. השאלה המתבקשת שעולה היא מה עושים בנתיים, ופעמים רבות התשובה של הפסיכיאטר יכולה להיות להמתין בסבלנות. כמובן שקל לומר לאדם אחר להמתין אבל מאד קשה להמתין בסבלנות כשאתה בוסל מדכאון או כשאתה מוצף בחרדה משתקת. גם הפסיכיאטר לא אשם כי הוא לא באמת יכול 'לזרז' את השפעת התרופה.

אילו אסטרטגיות אפשר לנקוט בנתיים, עד שהטיפול התרופתי מתחיל להשפיע? הנה כמה אפשרויות שאפשר לשלב את כולן יחדיו

• תשתמשו בתרופות לתקופת הביניים: אדם שסובל מחרדה או מדכאון סובל פעמים רבות גם מהפרעות שינה, מאי שקט, מעצבנות או מתופעות אחרות. אפשר להשתמש בנתיים עד שהטיפול נוגד החרדה או נוגד הדיכאון מתחיל להשפיע גם בתרופות הרגעה או תרופות שינה. השימוש בתרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים כמו קלונקס, ואבן או לוריוון יכול להיות חיובי כדי להפחית את התסמינים הנלווים לבעיה העיקרית.
• תשתמשו בטיפולים לא תרופתיים. מעבר לפגישות עם פסיכולוג או פסיכותרפיסט - אפשר להתייעץ איתם איך להעזר בגורמים שונים בסביבה שלכם כדי להקל על הסבל שלכם. להעזר בבני משפחה וחברים כדי לחזק את דרכי ההתמודדות שלכם עם הקושי, ודרכים אלו יועילו גם בעתיד.
• הפגשו עם הפסיכיאטר שלכם בתדירות גבוהה, שוחחו עמו בטלפון. לא סתם הפסיכיאטר הפרטי שלכם קובע לכם פגישה בתחילת הטיפול לאחר עשרה ימים או שבועיים. גם הפסיכיאטרים בקופת החולים או המרפאה הציבורית היו רוצים לעשות את זה, אבל בגלל צפיפות התורים הם פשוט לא יכולים. התדירות הגבוהה של הפגישות וגם קשר טוב בין כל הגורמים המטפלים יסייעו לכם להתאים את הטיפול ולגייס את כל המשאבים כדי שתוכלו לעבור את התקופה הזו בקלות.

 אלו הם רק ראשי פרקים. כל אחד יבחר ויזהה את הדברים שעוזרים לו בצורה הטובה ביותר להתמודד עם ההמתנה מורטת העצבים. הדבר החשוב ביותר שאפשר לזכור זהשבאמת, הזמן עובר ועושה את שלו. אנחנו רק יכולים לנסות להרגיש שהוא עובר מהר יותר. אשמח אם תצרפו כאן מחוויותיכם המוצלחות / פחות מוצלחות כדי שגם אחרים יוכלו ללמוד ולהתחזק.