סיפורים על מכשפות ומעשי שטן מדליקים את דמיונם של תיירים בכל העולם, ומושכים אותם אל האתרים הקשורים בהם. מה שמשונה הוא שטיולים לאתרי מכשפות קשורים בדרך כלל לדמות האשה הרעה, בעלת החוטם המעוקל והכובע המחודד, למרות שהמכשפה ה"מודרנית" המלהיבה מיליונים בסדרות הטלוויזיה האמריקניות (סמנתה, סברינה וכיוצא באלה) או בספרי הארי פוטר היא אישה טובת לב בעלת כוחות על-טבעיים.
את המכשפה הרעה המציאו הכנסייה הנוצרית והאינקוויזיציה שלה, שעינו והעלו על המוקד עשרות אלפי נשים בגרמניה לבדה רק משום שנחשדו שהן עוסקות בכישוף. אך את דמותה של המכשפה עיצבה הספרות האירופית, בעיקר הגרמנית, והאחים גרים מוכרים לכולנו.
בגרמניה, ארצם של הנזל וגרטל (עמי ותמי) ושלגייה, יש היום תחרות עזה בין לשכות התיירות המקומיות בנושא הזה, וכל אחת מעוניינת להשתלט על התואר: ארץ המכשפות. אחד הטוענים לכתר הוא אזור היער השחור, שמנגנון השיווק המשומן שלו מעוניין שהצליל האפל והמאיים של שם החבל יעורר אסוציאציות כאלה.
המכשפות מבלוקסברג
אבל נראה שאזור הרי הרץ הוא הבעלים הלגיטימיים של הכינוי "ארץ המכשפות". האזור חייב זאת במידה רבה לשני סופרים גרמניים. האחד פחות ידוע, יוהנס פרטוריוס, בן המאה ה-17, שחיבר ספר ושמו "הוצאות להורג בבלוקסברג". האחר, הוא הסופר והמחזאי הגרמני הדגול יוהן וולפגנג פון גתה.
פרטוריוס מסר בספרו תיאור גיאוגרפי מפורט על הר שבו מתאספות מכשפות מרחבי גרמניה בליל 1 במאי. הוא לא ציין היכן ההר הזה עומד, אבל אחד מכינוייו העממיים של הר ברוקן, הגבוה בהרי הרץ וצפון גרמניה, הוא בלוקסברג, ועוד כינוי שלו הוא הקסנשטיק (מעלה המכשפות, בגרמנית).
אין פלא שבמהרה התרקמה סביב הר זה מסורת עממית שעל פיה מכשפות מרחבי גרמניה מתאספות על פסגתו כדי לעסוק יחד בפולחן שלהן.
מסעותיו של גתה
גתה מתאר במחזהו "פאוסט" את עליית השטן להר בלוקסברג להיוועד עם המכשפות, בנות חסותו. הסופר, שמאז נעוריו עסק במיסטיקה, התרשם עמוקות ממסעותיו להרי הרץ, ונראה ששיקף זאת ביצירותיו. במחזהו הוא מתעמק, בין היתר, ביסודות הכישוף, אם כי נראה שבפועל אין במה שהוא כותב יותר מאשר משחקי מלים ומספרים (ואולי לא?).
הסיפורים האלה מושכים בימינו המוני תיירים להרי הרץ. בישובים רבים באזור חוגגים בלילה שבין 30 באפריל ל-1 במאי את החג העממי הקרוי ליל הוולפורגיות באירועים מסחריים מאורגנים, שבהם מציגים טקסים שטניים וריקודי מכשפות. אם כי החג אינו נחלתו הבלעדית של האזור. בכל צפון אירופה מציינים אותו, וגם ביער השחור מטפחים את אירועי התיירות הקשורים אליו.
היכן ומתי שורפים מכשפה?
מקורם של מנהגי ליל הוולפורגיות בחג קלטי אלילי עתיק. השם ליל הוולפורגיות ניתן לחג הרבה יותר מאוחר והוא שאוב משמה של הקדושה הנוצרייה ולבורגה. זו הייתה אם מנזר אנגלייה במאה ה-8, שהאפיפיור הדריאנוס ה-2 הכריז עליה קדושה, וקבע את היום שלה ב-1 במאי. ולבורגה סיפרה בכתביה על נסים שאירעו לה, ובזכותם נקבע שהיא פטרונית של מסעות בים אך גם מגינה מפני רוחות רעות.
החלק השני של הגדרת התפקיד עזר לעיצוב אופיו של החג. לפני כניסת החג נוהגים לקושש עצים ולערום אותם בערימה גדולה. בראשה מעמידים מקל ואליו מצמידים מכשפה – סמלית, כמובן. לקראת בין הערביים מציתים את העצים והחגיגות מתחילות.
כאשר עדיין היו תושבי הרי הרץ עובדי אלילים, ועדיין לא ידעו מאומה על ולבורגה, חגגו ב-30 באפריל את הסתלקותו של החורף ואת בוא האביב. בתלבושות ובמדורות ביקשו גם לגרש את הרוחות הרעות . עם התנצרות הגרמנים לפני יותר מ-1,000 שנה התאימו את האש הפגאנית לדתם החדשה.
ליל הוולפורגיות
על פי האגדה שהתגבשה במאה ה-17, התאספו המכשפות בליל הקדושה ולבורגה באתר ריקוד המכשפות ליד העיירה תאלה שבהרי הרץ. מכאן המריאו על מטאטאיהן ו"כלי טיס" אחרים אל הר ברוקן, הלא הוא בלוקסברג, ושם רקדו במעגל גדול, גב אל גב, סעדו את ליבן בחברת השטן, וזה העניק להן את כוחות הכישוף. את האירוע סיימו בתרגול מעשי כישוף.
אגב, שני האתרים – פסגת הר ברוקן ואתר ריקוד המכשפות – הם מוקדי נתיב הטיולים המפורסם של הרי הרץ המכונה "מעלה המכשפות". פירוט של המסלול, אתריו ואפשרויות הלינה לאורכו, תמצאו באתר כאן.
למעשה, דמות השטן כפי שהיא מוצגת בסיפורי הרי הרץ היא המצאה של הכנסייה הנוצרית בימי הביניים. כאשר עמלה הכנסייה על העברת עמי הצפון לדת הנוצרית, גינתה את המנהגים האליליים, ולאותם מנהגים שלא יכלה לעקור מן השורש הלבישה גרסאות משלה. וכך, הפך 1 במאי מחג המסמל את בוא האביב ליום המוקדש כולו לגירוש המכשפות והרוחות הרעות.
איפה משיגים משחת מכשפות?
על הנשים שעסקו בכישוף סיפרו בהרי הרץ שהן רוקחות משחת מכשפות על פי מתכון קסם, ומורחות אותו על המטאטאים שלהן ועל גופן. בעזרת צירופים של מילות הקסם, המשחה מעניקה להם כישורי תעופה. ואכן, עד עצם היום הזה, מייצרים לרגלי אתר ריקוד המכשפות שליד תאלה "משחת מכשפות".
הר ברוקן ואתר ריקוד המכשפות שליד תאלה, הם רק שניים מעשרות אתרים בהרי הרץ שסביבם צמחו מסורות עממיות על קללות הרובצות עליהם או על יצורים אגדיים ומיתולוגיים המשוטטים בהם. לא מעט תורמת לכך העובדה שיש ימים בשנה שבהם פסגות ההרים אפופות ערפל, המקשה להבדיל בין מכשפה או שד לבין סתם עץ.
מידע על אתרי המכשפות בהרי הרץ תוכלו לקבל באתר כאן.
