קרטל הלחם שסוקר אמש בכל אמצעי התקשורת הוא סימפטום לבעיה ולא הבעיה עצמה. עיקר הפוקוס הוא על יצרני הלחם והמשווקים שעשו מעין "יד אחת" נגד הצרכנים ולכן מחירי הלחם הם במחירים מופקעים כמעט ללא כל תחרות.
לעניות דעתי, הבעיה היא לא היצרנים אלא הצרכנים ועיקר הפוקוס הוא על היעדר צרכנות נבונה ואחראית. קרטל הלחם הוא דוגמא מיני רבות להתייקרות מחירי מוצרים שמתקבלים באדישות מצד הצרכנים. פירות וירקות משנת השמיטה (בספטמבר 2007) רק עולים ועדיין ממשיכים לקנות אותם. מוצרי חלב התייקרו לפני חג שבועות ובכל זאת המשיכו לקנות גבינות.
בארה"ב כשהבשר יתייקר אנשים פשוט הצביעו ברגליים ולא קנו. מחירי הבשר ירדו במהירות כתגובה למחאת הצרכנים.
בישראל, כמות המאפיות הפרטיות, הלחמים המיוחדים הפכו את המוצר הבסיסי למוצר ממותג ונחשק. אם תטיילו בסופר ותחפשו כיכר לחם אחיד פשוט שמחירו פחות מ- 5 שקלים, כמעט שלא תמצאו כיוון שהוא משווק בכמות קטנה מאד. הסיבה לכך נעוצה, שהתרגלנו והורגלנו לאכול לחם בריא שעולה בממוצע כ- 15 ש"ח לכיכר לחם.
רק בישראל כמו בישראל לא יודעים צרכנים להאבק על זכויותיהם. חולי צליאק (הרגישים לגלוטן חלבון שנמצא בקמח חיטה) משלמים עבור לחם ללא גלוטן כ- 20 ש"ח לכיכר לחם כיוון שזה "לחם מיוחד". אם תקראו מה מכיל הלחם תבינו שרובו מבוסס על קמח תפוחי אדמה. צעקתם של חולי הצליאק לא נשמעה כיוון שהם אחוז קטן בתוך ההמון שממשיך בשיחות הסלון של יום שישי לקטר על המצב, על הכלכלה אך לא לעשות שום כצעד מחאתי.
אם לא היינו קונים גבינות לאחר התייקרות של 5% מצד תנובה – 9% מצד טרה ימים ספורים לפני שבועות, הגבינות היו נשארות על המדפים והיצרנים היו מבינים שיש פה ציבור נבון.
רשתות השיווק יכולות לצאת בסדרת מבצעים , ולמכור לנו ב"במבצע", מחיר שהיה אמור להיות מלכתחילה, יצרני המזון יכולים לעשות קרטל במוצרים בסיסיים כגון: מוצרי חלב, לחם ועוד מוצרים בסיסיים כי יש פה ציבור שקונה לא משנה מה המחיר.
חשוב שנדע שאם לא נחכים ונראה שאנו צרכנים נבונים, נמשיך לחשוב שאנו מבינים ועדיין לשלם מחירים גבוהים.
key-word
