תאונה בעבודה לעובד שכיר היא תאונה שאירעה לו תוך כדי העבודה ועקב העבודה אצל מעבידו או מטעמו.
בדרך כלל תאונה שאירעה לעובד תוך כדי העבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח להיפך. אולם, אם התאונה אינה כתוצאה של גורמים חיצוניים שנראים לעין, התאונה אינה תאונה בעבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה הייתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים.
כלומר, כדי שאירוע כזה ייחשב כתאונה בעבודה שמכוחו יקבל הנפגע קצבת נכות מהעבודה או שהאלמנה תקבל קצבת תלויים, יש להוכיח שאירוע הקשור בעבודה בעת התאונה או בסמוך אליה גרם לאירוע, תרם לו או החיש את בואו במידה רבה יותר מגורמים אחרים.
בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (ב"ל 275-08 קריספין שושנה נ' ביטוח לאומי) דן בסוגיה האמורה ביולי 2010. רב חובל נפטר בעת היותו בתפקיד בלב ים, בשל אוטם שריר הלב, האם מותו מהווה תאונת עבודה או מוות ממחלה טבעית?
מאחר והמנוח לא זכה לטיפול מיידי, והסוגיה לא נבחנה בזמן אמיתי, נתבקש בית הדין להחליט האם בנסיבות אלו נוצר קשר סיבתי בין פטירת המנוח לבין עבודתו.
תקציר עובדתי
- המנוח שימש כרב חובל החל משנת 1988 ואילך.
- ביום- 19.2.2007 , במהלך הפלגה במזג אויר סוער, אחד ממלחי האוניה, בעל נתינות הודית, נשטף על ידי גל אל הים ולמרות המאמצים למשות אותו מהמים הוא טבע.
- כל אנשי הצוות, כולל המנוח, נתבקשו להכין דוח של התאונה.
- הודיעו למנוח כי תיערך חקירה מטעם משרד התחבורה וכי השגרירות ההודית בפנמה מעוניינת לקבל פרטי האירוע, חקירות אלו הלחיצו את המנוח, עפ"י עדות אחד העובדים, מספר ימים טרם פטירת המנוח, הוא התלונן על כאבים בכל גופו, שנמשכו עד יום הפטירה, ביום 28.2.2007, בשל אוטם שריר הלב.
- אלמנתו תבעה את המוסד לביטוח לאומי להכיר באירוע כתאונת עבודה , תביעתה נדחתה בטענה ש "לא הוכח שארעה לבעלך המנוח אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה".
לטענת המוסד לביטוח לאומי, המנוח נפטר כתוצאה ממחלה טבעית קודמת, והשפעת גורמי העבודה על מותו, הייתה פחותה מהשפעת גורמים אחרים.
החלטת בית הדין האזורי
- בית הדין מינה מומחה רפואי שאישר קיום קשר סיבתי בין מכלול האירועים לבין התפתחות התקף הלב. לדעת המומחה לולא האירועים הייתה פטירתו של המנוח נדחית לשנים רבות.
- בית הדין קבע כי טביעת המלח והניסיונות למשות אותו מן המים היו בגדר אירוע חריג, ובסמוך לפטירת המנוח אירעו, מספר אירועים חריגים, שתחילתם באירוע טביעת המלח ההודי ביום 19.2.2007.
- בית הדין אישר שהאירוע היה "תאונת עבודה" ופסק על המוסד לביטוח לאומי לשלם לאלמנה גמלת תלויים (הגמלה מחושבת לפי שיעור מהכנסת המנוח לפני קרות האירוע המזכה בגמלה). גמלה מרבית כיום היא 30,278 ש"ח לחודש לאלמנה עם שלושה ילדים כהגדרתם בחוק.
מסקנות והמלצות אופרטיביות העולות מהמקרה:
למידע בזמן אמת ניתנת חשיבות מכרעת בקבלת החלטה לעניין פגיעה בעבודה. במקרה שלנו, קבלת טיפול רפואי הייתה יוצרת בהירות באשר לסיבת המוות. כלומר, ההתייחסות לרישומים רפואיים הנרשמים בסמוך לפגיעה הם אמינים יותר, במקרים אחרים ונפוצים יותר. גרסאות שנמסרות בשלב מאוחר מתקבלות בספקנות ודורשות מידת ראייתיות גבוהה ביותר. כלומר, יש סיכוי רב, שדברים שמוסר נפגע בסמוך לאירוע לרופא המטפל מדויקים ואמינים יותר מגרסאות שמוסר לאחר שהתייעץ או במרחק זמן מאירוע.
- לא מספיקה הוכחת קיום קשר סיבתי בין האירועים שקדמו לאירוע התאונה לבין האירוע. חשוב להוכיח שהשפעתם של האירועים הללו עולה בהרבה על השפעת מחלות קודמות או גורמים אחרים שאינם קשורים לעבודה.
- תביעה לפגיעה בעבודה יש להגיש תוך 12 חודשים ממועד האירוע אך ככל שהתביעה מוגשת קרוב יותר למועד האירוע, קל יותר להוכיח את הטיעונים ולהביא ראיות תומכות.
- המוסד לביטוח לאומי התעלם לחלוטין מן השאלה, האם ייתכן שהעובדה שהאוטם אירע על הספינה ללא הימצאות בית חולים קרוב, הוא זה שגרם למות המבוטח. דיון בסוגיה זו ייתכן שהיה מייתר את התביעה. והמסקנה, כדאי לבחון קיום אירוע תאונתי גם אם הסיכוי אינו גדול וגם אם הוגשה תביעה בו זמנית לדמי תאונה ולקצבת נכות כללית.
רו"ח אורנה צח (גלרט) ועל ידי חיים חיטמן.
