האם אירוע מוחי בו לקה עובד לאחר שהשתתף בהלווית אמו של אחד ממנהליו יוכר כפגיעה בעבודה 

בשאלה זו נדרש בית הדין הארצי לעבודה להכריע בתיק עבל 609-09 שנדון לאחרונה לפניו , במסגרת ערעור שהוגש על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה משדחה תביעתו.    

באותו מקרה דובר בעובד אזרח צה"ל , מכונאי רכב במקצועו , אשר סמוך למועד השתתפותו בהלווית אמו של אחד מנהליו פונה לבית חולים ואובחן כסובל מאירוע מוחי.

לטענת המערער, באותו אירוע שימש כנציג מטעם העובדים וזאת לאחר שנדרש להשתתף על ידי אחד מהמנהלים. לטענתו הלוויה הייתה אירוע חריג בעבורו, הן מבחינה פיזית משנדרש לשאת את האלונקה בתנאי מזג אוויר קשים וחורפיים והן מבחינה נפשית מחמת זעקות השבר והבכי מסביבו.       

בית הדין האזורי לעבודה קבע, כי אין לראות באותה הלוויה כ "אירוע נלווה לעבודה" , הן לאור העובדה כי לא הונהג במקום העבודה נוהל מסודר כלשהו מכוחו הוא חויב ללכת אלא דובר היה בעניין אנושי של מתן כבוד לנפטר ולעמית בעבודה שהוועד מטפל בו. 

כך הוסיף בית הדין וקבע, כי ממילא אין לראות בהלוויה אירוע נלווה לעבודה בהיותה מטבעה אירוע לא קל אולם מקום בו אדם משתתף בלוויה שאין לו בה היכרות והשתתפותו מקורה בהיכרות מהעבודה, הרי אין הדבר חורג ממתן כבוד אחרון למנוח והזדהות עם שאיריו שלא עולה כדי אירוע חריג.  

בית הדין הארצי לעבודה דחה הערעור בקובעו כי לא נמצא כל טעם משפטי המצדיק התערבות בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה המבוסס היטב. 

בית הדין הוסיף וקבע, כי בנסיבות המקרה, לא שוכנע בדבר קיומה של הזיקה המספקת בין האירוע הפרטי בו השתתף המערער לבין מקום העבודה. המערער לא חוייב להשתתף בהלוויה אלא רק התבקש לכך במסגרת נוהג חברי שהופעל על ידי ועד העובדים. אף ההלוויה לא התקיימה בשעות העבודה אלא ביום שישי בשעות הצהריים וממילא לא נדרש אישור המעסיק ליציאה אליה. כך גם לא הוכחו קשרי עבודה ישירים בין בנה של המנוחה לבין המערער במסגרתם חש מחוייבות להשתתף בהלוויה. העובדה כי השתתפו בהלוויה עובדים נוספים מלמדת כי המערער לא השתתף בה כנציג העובדים.  

כך נקבע, כי אף אם יונח כי המדובר בפעולה נלווית לעבודה שאז המערער לא עמד בנטל להוכיח שהשתתפותו בהלוויה היוותה בעבורו "אירוע חריג" הנדרש כתנאי מקדמי לצורך הכרה באירוע מוחי כפגיעה בעבודה.