שאלות שגרושים וגרושות שואלים לגבי ילדים
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

שאלות שגרושים וגרושות שואלים לגבי ילדים 

מאת    [ 28/04/2007 ]
מילים במאמר: 2701   [ נצפה 5315 פעמים ]

 
 
מקבץ שאלות שנשאלו בפורום גרושים וגרושות בתפוז ובפורום מתגרשים בוואלה


איך מספרים לילדים?

"איך מספרים לילדים, ובייחוד לילדים קטנים, שאבא ואמא החליטו להתגרש?"

"...הנה עוד שאלה טובה שאני אענה עליה בתשובה המעצבנת "תלוי".... האמת היא שיש כמה קוים מנחים, אבל כל מקרה תמיד לגופו.

הדרך בה מספרים לילדים קשורה לקשר בין ההורים: האם הם במצב שהם מסוגלים לשבת יחד ולדבר עם הילדים? אם כן, זה עדיף מאשר שרק אחד מהצדדים מביא את הבשורה בשם האחר.... אבל לא תמיד זה מתאפשר.

הדרך בה מספרים לילדים קשורה גם לגילאי הילדים: אם הילדים פחות או יותר באותו גיל, עדיף לאסוף אותם יחד ולדבר איתם באותה הזדמנות. אבל אם יש פערים, למשל ילדה מתבגרת וילד קטן - צריך לספר לכל אחד לחוד, ולאפשר לכל אחד לשאול ולהגיב לפי הגיל והנקודה ההתפתחותית בה הוא נמצא.

כדאי להכין את השיחה הזו מראש. להחליט מה אומרים וגם לחלק תפקידים - כל אחד יגיד חלק מהדברים. כמה נקודות חשובות מאד:

1. כל תגובה של הילדים לשיחה הזו תיחשב נורמלית. יש ילדים שיגיבו בבכי, אחרים בצעקות, חלק בתחנונים, ואחרים באדישות. הכל נורמלי. יש לצפות לתגובת נוספות שיתעוררו בשלב מאוחר יותר, אחרי שקולטים את המסר. צריך לאפשר לילדים להמשיך לדבר, לשאול ולחקור גם אחרי שהשיחה ,"הרשמית" הסתיימה.

2. חשוב מאד להדגיש במהלך השיחה שהפרידה לא קשורה לילדים, משהו שהם עשו, אמרו או לא עשו ולא אמרו. הרבה ילדים מפתחים אמונת שווא כאילו היו יכולים למנוע את הגירושין, או שהגירושין מתרחשים בגללם. כדאי לחזור על המסר הזה כמה פעמים במהלך השיחה "אנחנו לא נפרדים בגללכם. אין לכם שום קשר לפרידה".

3. חשוב להסביר לילדים שאהבת ההורים לא מסתיימת עם הגירושין ולא תלויה בהן. "אבא נשאר אבא ואמא נשארת אמא שלך לכל החיים. תמיד נהיה כאן עבורך". גם על המסר הזה כדאי לחזור יותר מפעם אחת.

4. אם ידוע כבר מה יקרה בעתיד - סידורים טכניים, כמו איפה אבא יגור, באיזה ימים הילדים ישנו איפה, איך יתחלקו החדרים וכולי וכולי - כדאי להגיד אותם כבר בשיחה הזו. מידע נותן בטחון. מהסיבה הזו, אם עדיין לא ברורים חלק מהפרטים, שווה לדחות את השיחה עד אחרי שיש ודאות. אם, למשל, הדירה של אבא כבר מוכנה - כדאי לקחת את הילדים בסוף השיחה לשם, על מנת להראות להם איפה הוא יתגורר והיכן יפגשו אותו (לילדים קטנים - כדאי להביא צעצוע מהבית לשם, ולהכין שם איזה מחבוא ממתקים, לפגישה הראשונה עם הבית החדש).

גם אם לא נעזרתם במגשר או מטפל במהלך הגירושין, כדאי ללכת ליעוץ חד פעמי על מנת להתכונן לשיחה הזו. זו שיחה מאד חשובה שעושים רק פעם אחת בחיים - והילדים תמיד תמיד יזכרו אותה. לכן, אי אפשר להמעיט בחשיבותה. זו שיחה קריטית!"

איך נפטרים מרגשי האשמה כלפי הילדים?

"איך "נפטרים" מתחושות האשמה כלפי הילדים על זה שפירקתי להם את המשפחה?
זה אוכל אותי מבפנים ומקשה עליי להמשיך הלאה..."

"רגשי אשמה יכולים לכרסם בתוכנו, להרוס לנו את המצב רוח, ולפגוע בנו מאד, כי הם משפיעים בצורה שלילית ביותר על הדרך בה אנו מגיבים לעולם בכלל ולילדים בפרט.

אני מציעה לך לנסות לעשות בירור רציני ועמוק לגבי רגש האשמה. זה יכול להיות עם עצמך, עם חברה טובה, או עם איש מקצוע. את צריכה לשאול את עצמך למה את מרגישה כל כך אשמה, האם זה נכון שאת כל כך אשמה, וחטאת חטא כל כך גדול, ומה תהיה טובת הילדים כעת ?

אני מאחלת לך שתמצאי את הדרך להרגיש שזה לא חטא לבקש לעצמך להיות מאושרת. אנחנו חיים רק פעם אחת, בלי שידורים חוזרים. אם היית אומללה בנישואייך והתגרשת "מסיבה טובה" - זה הכי טוב שיכול להיות עבור ילדייך.

מחקרים גילו כבר מזמן שילדים של הורים שנמצאים בסכסוך משלמים מחירים גבוהים מאד - מכל הבחינות. לעומתם, ילדים של הורים שהתגרשו ועכשיו חיים טוב עם עצמם - מסתגלים הרבה יותר טוב למציאות, ויכולים לגדול מתוך תקווה שגם להם עצמם יהיה טוב בעתיד - כי יש להם דוגמא טובה לידם.

אף ילד לא מרויח מזה שהוא גדל אצל אמא שמקריבה את עצמה למענו. ילד של אמא "מקריבה" יפתח קשיים רציניים בתחום הבינאישי ויתקשה לייצר לעצמו, כשיגדל, זוגיות נורמלית ואוהבת. אני בטוחה שזה לא העתיד שאת מאחלת לילדייך.... לכן, בשבילם, את צריכה לעבוד על עצמך!"

איך מספרים לילדים שאמא מתחילה לצאת?


"בהנחה שאישה התגרשה קיבלה משמורת על ילדיה והחלה לצאת עם גבר אחר, איך מספרים את זה לילדים?"

"את שואלת את "שאלת מליון הדולר" - איך מספרים לילדים שהתחלת לצאת עם גבר אחר?

מעניין שהזכרת בשאלה שהאשה קיבלה משמורת על ילדיה. האמת היא שהבעיה קיימת גם אם יש חזקה משותפת וגם אם המשמרות אצל האב. בכל מקרה מגיע רגע שבו השאלה עולה - מתי ואיך מספרים לילדים?

זה מאד תלוי בגיל של הילדים. אם מדובר על תינוק או ילד מאד מאד קטן - אין טעם לערב אותו בתחילת הקשר, ואפשר לדחות את זה עד שהיחסים עם הגבר מאד מבוססים, ובטוחים שמדובר על קשר רציני.

אבל אם מדובר על ילדים גדולים יותר, שמכירים היטב את ההרגלים של אמא שלהם, ומתחילים לשאול שאלות ולבדוק - כדאי לספר כבר בשלב מוקדם יותר. אין סיבה להציג את הבחור לילדים אם את עדיין לא בטוחה שהוא רציני. אין גם סיבה להכניס אותו הביתה בשעות הערות שלהם.... כדאי לקחת את הזמן. אבל מותר לספר להם באופן כללי שאת מתראה עם מישהו, מחפשת, או אפילו מצאת....

אם את מאמינה שזו זכותך לחפש את האושר שלך, לחפש לך חבר, ולהיות שוב שמחה - תוכלי להעביר את המסר בצורה יעילה גם לילדים. מתי מתחילות בעיות? כשהאשה לא בטוחה שבאמת מגיע לה, או כשהיא רדופה רגשי אשמה כלפי הילדים (בגלל הגירושין, התקופה שהיתה לפני, בעיות כלכליות שנוצרו וכולי וכולי).

כשמספרים לילדים על הקשר החדש - צריך לזכור להתאים את הסיפור לילד, לגיל שלו, למצבו הנפשי, למצב של אבא שלו, להסטוריה של הגירושין, ולתחושת הבטן שלכן... אבל לא להתבלבל ולחשוב שאם את מאושרת מהקשר, זה אומר אוטומטית שגם הילד שלך יהיה מאושר, או יאהב את החבר החדש. זה ממש לא הכרחי...

אני בטוחה שאמרתי כאן דברים שכולנו ידענו קודם, אבל בעיקר מה שרציתי לומר היה שחשוב בצמתים האלה להפעיל את המודעות שלנו - כדי לא להזיק בלי כוונה."


הילדה ישנה במיטה של אבא ושל חברתו החדשה


"מה ההשפעות, לחיוב ולשלילה, על ילדה בת שנתיים ו 8 חודשים שהכירה לאחרונה את הבת זוג של בעלי (אנחנו בהליכי גירושים( והתחילה לספר שהיא לא ישנה במיטה שלה בשנת צהרים אלא במיטה של אבא יחד עם החברה?

"אני מציעה שתזמי שיחה נינוחה (עד כמה שאפשר, אני מניחה שזה לא פשוט) עם האקס בזמן שהבת לא שומעת אתכם (למשל כשהיא בגן) ותגידי לו שזה לא נראה לך נכון לילדה לישון עם אבא והחברה שלו במיטה. בקשי ממנו שידאג שזה לא יקרה שוב.
את יכולה להוסיף שאת בטוחה שגם הוא לא היה רוצה שהילדה תשן עם החבר שלך במיטה. בכלל, הכי נכון לא לטשטש את הגבולות בין בני משפחה לבין אחרים שהצטרפו - ולא צריך לישון איתם. גם עם אבא ואמא, אגב, כבר לא צריך לישון בגיל הזה. בשביל זה לילדה יש מיטה משל עצמה


בתוך טראומת הגירושין, הילד נכנס לגן לראשונה


"אני גרושה פחות משבוע + ילד בן שנתיים וחצי. בני ואני עברנו לפני שבוע מהצפון למרכז (להורים שלי) והאבא נשאר בצפון. במהלך שבוע שעבר הכנסתי את הילד לגן חדש וקשה לו מאוד. הוא בוכה ולא רוצה להישאר לבד. במהלך השבת הוא בכה שהוא לא רוצה שאלך לעבודה ולא רוצה לגן החדש. הגננת טוענת שאני לא יכולה להישאר איתו כל היום בגן - צריכה להיות הפרדה והוא חייב להבין שבגן הוא לבד... אנחנו בתקופה של מעברים: אזור מגורים, סביבה חדשה, עבודה חדשה שצריכה להתחיל לחפש, גן חדש וחברים חדשים...
מה עושים עם הגן? מצד אחד הלב שלי נקרע ואני רוצה להיות איתו ומצד שני אני רוצה שיתאקלם. האם אני צריכה להישאר איתו ימים שלמים עד שיתרגל או באמת לתת לו לבכות כי זה חלק מהתהליך? אם הוא בוכה אני לא אגרום לו לסיוט מהגן ואולי לחוסר בטחון בעתיד. אני חסרת אונים ולא מפסיקה לבכות."


"הילד שלך, וגם את, עוברים תקופה מאד סוערת וקשה של שינויים והתחלות: עברתם בית, שכונה, גן, והכל חדש ומאיים.
את הגדולה, שידעת מראש את הדברים, בחרת, החלטת. ולכן לך קל יותר (באופן יחסי). לילד כרגע יותר קשה, אבל הבשורה הטובה היא שילדים מסתגלים מהר יחסית לשינויים, כך שהקשיים עשויים להסתיים תוך תקופה קצרה.

הגננת צודקת, את לא יכולה להשאר עם הילד ימים שלמים בגן. זה לא לטובתו. ילד בן שנתים וחצי כבר מאד רגיש לאמו, ולמה שהיא מרגישה וחושבת. אם בננך ירגיש שאת סומכת על הגננת - הוא יתרגל לסמוך עליה וילמד להשאר לבד. לכן, עם כל הקושי שבדבר, את צריכה להשאיר אותו בגן. זה יקל אם תגידי לו שאת סומכת עליו, יודעת שיהיה בסדר, וגם מאמינה מאד בגננת, שנמצאת שם עבורו ותעזור לו.

זה לגמרי טבעי שבתקופה הקרובה יהיו קשיים עם בנך. ככל שתצליחי להעביר לו יותר תחושה של רוגע ושליטה בעניינים, כך הוא יסתגל למצב החדש בזריזות רבה יותר. זה מצוין שהילד שלך מלא שמחת חיים ובוגר. אלה כוחות נפש שיעזרו לו בשבועות הקרובים.
אם את מגלה, לאחר כחודש, שעדיין יש קשיי הסתגלות, כדאי לפנות לעזרה מקצועית. אבל בנתיים - זמן כל כך קצר אחרי השינויים העצומים בחיים של שניכם - תני לך וגם לו את הזמן להתרגל.?


האבא מפלה את אחד הילדים לטובה. איך לעזור לשני?


אני פרודה כבר מספר חודשים?יש לי שני ילדים (6 ו 2.5) שנפגשים עם אבא שלהם פעמיים בשבוע (בלי שינה) ופעם בשבועיים לסופ"ש.הילד הקטן מאוד מתגעגע לאבא שלו.
אבא שלו לא מתגעגע אליו בכלל. לפעמים הוא לוקח את הילד הגדול לישון אצלו. הילד הקטן נורא עצוב מזה. ביקשתי מספר פעמים שיקח באופן חד פעמי את הילד הקטן לישון אצלו. אבל הוא מסרב (לא מוכן לקום אליו בלילה). כשהוא לוקח את הילד הגדול לישון אצלו הילד הקטן עומד ליד הדלת ובוכה, מתקשה להרדם. אני לא יודעת מה לעשות כדי להקל עליו. ברור לי שהישועה לא תבוא מאבא שלו, אבל אני לא יודעת איך להקל עליו


"את מתארת בכאב מצב בלתי נסבל בו הילד הקטן מופלה לרעה ביחס לאחיו הגדול, ומקבל הרבה פחות מקום, תשומת לב ואכפתיות מאבא שלו. יכולות להיות הרבה סיבות למצב הזה, אבל זה לא משנה, כי כמו שאמרת, במידה גדולה של צדק - "הישועה לא תבוא מאבא שלו".

ובכל זאת, את ערה למצוקת הקטן שלך, לבך נצבט יחד איתו, ואת תוהה מה לעשות. אנחנו אף פעם לא יכולים להשכיח את מה שאין בעזרת מה שיש. לכן, גם אם נרצה "לפצות" או אפילו "לתקן" עוולות נפשיות - לא נצליח. ובכל זאת, איך נוכל לעזור לילד הזה? פשוט על ידי כך שתהיי שם. כי גם אם חסרה לו מאד דמות האב, והוא מבכה את האובדן ומתקשה בנתיים להסתגל לשינוי הגדול, עדיין הוא צריך מאד את אמו לידו. לא ממש בתור תחליף. אלא בתור יסוד יציב וקיים בחייו. הוכחה שיש דברים שממשיכים לעמוד, לתפקד, ולהיות שם עבורו, ברמה האנסטרומנטלית כמו גם ברמה הרגשית.

אני יודעת שזה מרגיש מעט מדי, ולא מספיק, אבל כרגע זה המיטב שאת יכולה לעשות עבורו - להיות שם, בדרך הכי טובה שאת יודעת להיות. "


מפגשים משותפים של הורים שהתגרשו - כיצד זה משפיע על הילד?


"אני גרושה קרוב לחודש וגרה במרכז עם בני בן השנתיים וחצי. הלשעבר גר בצפון ומגיע רק בסופי שבוע... היחסים בינינו מעולים... אין ספק שאם היה גר בקרבה - המשמורת הייתה משותפת... לעיתים קרובות אנו עושים דברים משותפים עם הילד. יש הטוענים שעצם זה שהילד רואה אותנו ביחד ... זה משפיע לרעה על הילד. אולי הוא ייפתח ציפיות שנהיה ביחד בעתיד... או לא יתאקלם למצב החדש. ..אנחנו מרגישים ממש טוב עם הפעמים שאנחנו מבלים יחדיו, לדעתנו זה תורם לבטחון של הילד. כמו כן, יש פעמים שאני לא מצטרפת כך שיש להם זמן איכות לבד. מה דעתך? האם צריכה להיות הפרדה מוחלטת בהסדרי הראייה?
האם כן יש מקום לעשות דברים ביחד, בילוי כ'משפחה' - ואם כן האם זה יפגע בילד ובתפיסתו אותנו??


"גירושין באוירה טובה הם המתנה הטובה ביותר שאתם יכולים לספק לילד שלכם כרגע. המצב מאד מאד טרי - את מספרת שאת גרושה "קרוב לחודש" כך שממילא הכל חדש וכולם, לא רק הילד, צריכים לקחת את הזמן לעצמם ולהתרגל. אני בטוחה שבמשך הזמן ישתנו התנאים, וגם אם תמשיכו לשמור על אוירה חיובית וידידות, כל צד יתכנס לתוך עצמו : בשבתות בהן הילד יבלה עם אבא שלו, אולי תהיה שם חברה חדשה של אבא, ואולי את תהיי עסוקה במשך הזמן עם החברים או בן הזוג החדש שלך. וזה מצוין שכך יהיה. משמעות הגירושין היא פרידה - זו היתה הבחירה שלכם, ובמשך הזמן תחיו אותה יותר ויותר, באופן טבעי.

כרגע, אתם שומרים על מצב שנח לשניכם. אין חשש, זה לא מבלבל מדי את הילד. בעיקר משום שאת מודעת לאפשרות שיבלבל, ולכן מבהירה את הגבולות. לעת עתה זה בסדר גמור להמשיך כמו שהתחלתם, כל זמן שנח לשניכם. אבל - מאחר שאת נמצאת עם הילד רוב השבוע לבד, שימי לב שמאד מאד חשוב לתת לילד זמן אכות לבד עם אבא שלו. אני מבינה שעיקר האבדן מבחינת הילד זה שהאבא נמצא איתו כעת מעט כל כך. לכן, חשוב לאפשר להם להמצא ביחד, לבד. בזמן שאת מאפשרת לשניהם להיות לבד עם עצמם, קחי את הזמן ותני לעצמך גם כן זמן לבד - זה מאד חשוב בתור גרושה טריה".


הילדים מתנכרים מאז הגירושין


"יש לי בת בת כמעט 17 ובן בן 23 שאינם מדברים איתי כתוצאה מגירושין. הבן עבר לאביו בגיל 14. הבת עברה לאביה בגיל 15 וחצי. הבן התחיל לשוחח עמי החל מגיל 19 אבל זה לא קשר. הבת מסרבת לכל קשר. מה עושים?"


" אני לא מכירה אותך ולא יודעת מה הסיבה להתנכרות של ילדייך כלפייך, אבל זה בעצם לא משנה.
בכל מקרה זה נורא מכאיב, שהילדים שלך לא רוצים להיות בקשר איתך, והם פגועים, כועסים ומרוחקים.
לפעמים זה עובר להם אחרי שנים (הרבה פעמים בעקבות זה שהם עצמם מתחתנים, הופכים להורים,
ופתאום מרחוק מבינים את חוקי המשחק המבוגר, שלא הבינו או פירשו לא נכון כילדים). אבל לפעמים זה אבוד.
וזה כואב.

אנחנו הגדולים והם הקטנים. אנחנו המנוסים והם הצעירים. אנחנו אלה שקלקלנו והם אלה שסובלים.
ולכן אנחנו, ההורים, הם אלה שצריכים לקחת אחריות, להכיל ולהבין את הילדים - למרות שלפעמים הם באמת יכולים
נורא להעציב, לפגוע ולהכאיב בתגובות הקשות שלהם. ולפעמים אי אפשר להסביר להם....

אני יודעת שהעצה שיש לי אלייך היא מסוג אלה שקל להגיד ונורא קשה לעשות, אבל זה מה שאני מציעה:
להחזיק בתוכך שתי עמדות, בבת אחת, ולחיות לפיהם:

עמדה אחת : אני אמא של הילדים האלה, אני אחראית עליהם, מקבלת אותם, אוהבת אותם, ויש להם מקום בחיי וליבי.
אם הם ירצו להיות בקשר איתי - אשמח מאד ואף אעשה צעדים משמעותיים כדי לקדם מהלך כזה.
אם הם ירצו, אני מסכימה לקבל על עצמי, לא לנטור להם על העבר, לא לכעוס עליהם, לא להתחשבן, אלא להגיע ממקום כמה שיותר מבין ומקבל את הקושי והכאב שליוו את החיים שלהם וגרמו להם לניתוק הארוך.

והעמדה השניה: אני לא עוצרת את חיי ולא מפסיקה אותם בגלל הילדים. חיים רק פעם אחת, ואני אשתדל לעשות את זה הכי טוב שאפשר, כי לא תהיינה לי הזדמנויות נוספות. עם כל הצער על מה שקורה עם הילדים, אני אכניס תוכן לחיי ואמשיך לחיות אותם.

כאמור, קל להגיד קשה לעשות.
מקווה שהדברים מדברים אל ליבך. "


"אני למעשה נוקטת בשתי העמדות שהצגת.
בלבי תמיד תהיה משאלה שהכל יסתדר. אני מנסה להעביר להם בכל מיני דרכים מסרים חיוביים של אהבה אך אני נתקלת בדלתות נעולות.
אני שלמה עם גידולי ונתינתי הרבה לשניהם כאם לכל אורך שהייתם תחת קורת גגי. אני אמא טוטאלית ואני חושבת שעשיתי הכי טוב שיכולתי את מה שעשיתי למענם. תמיד חשבתי על צורכיהם וחייתי למענם.
אגב יש לי בן נוסף שאיתו הקשר נהדר. לפחות הוא אור בקצה המנהרה.
לבי וביתי תמיד יהיו פתוחים אליהם, רק אני מרגישה שלעולם לא אוכל להיות מאושרת מאה אחוז ואותם חלקים באושרי/ילדי יחסרו בו.
יש כאן הסתה מלאה של האב ובני משפחתו ואין איזון של משפחתי שגרה רחוק. לצערי הרב אני במיעוט. האב לא מבין את הנזקים שהוא גורם לילדיו, מה שאני ניסיתי למנוע ותמיד דחפתי אותם לקשר טוב עם האב. איני מבינה למה כעסם עלי כאשר אני לא זו שגרמתי לגירושין ואני זו שתמיד הראתה להם את הצד האנושי והומניטרי ביחסי ילד והורה."

"עכשיו אני מבינה קצת יותר...
אני מאחלת לך בכל ליבי שעיני הילדים תיפקחנה יום אחד...
כבר ראיתי מקרים של ילדים שחזרו לחיק ההורים
בגילאים מאד מבוגרים.... כי רק אז הבינו.
מחזיקה לך אצבעות"


האם ומתי לערב איש מקצוע שיעזור לילדים להתמודד?

"האם רצוי לערב את יועץ בי"ס ו/או פסיכולוג ו/או כל איש מקצוע שיעזור לילדים להתמודד? במהלך הליך הגירושין?
ואם כן - מאיזה שלב? לפני שמספרים לילדים או אחרי?"

"מתי צריך לערב איש מקצוע בתהליך הפרידה? רק אם יש בעיה לילד.
אם הילד מגיב כרגיל - אין שום צורך לערב איש מקצוע "סתם".

יחד עם זאת, מומלץ מאד לספר למורה/גננת של הילד על הפרידה, כדי שתשים לב לילד, אם משהו בתפקוד שלו משתנה, כדי שתתחשב בו קצת יותר מכרגיל ותדע שהוא עובר תקופה קשה, וכדי שתיעץ לנו אם במקרה כן יש צורך לפנות לאיש מקצוע.

אני מציעה לספר למחנכת/גננת רק אחרי שמספרים לילד. כדי שלא יחשוב או ידע אי פעם שהיה מישהו מחוץ למשפחה שידע לפניו...."
מכון זוגות עוסק בטיפול אישי, זוגי וקבוצתי. המכון מתמקד בכל הקשור לזוגיות : מציאת זוגיות לרווקים ורווקות, זוגיות בסיבוב שני, זוגיות לצד נכות, אובדן ושכול.
http://www.zoogot.co.il
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב