גישור גירושין ונוכח שאינו נוכח_או אינטרסים מנוגדים ומשותפים_חלק ג_מאת אוריה זמיר 

בס"ד

גישור גירושין – נוכח שאינו נוכח – חלק ג - מאת אוריה זמיר

במה שלישית

יפית ומשה, גרושים, נשוא המחלוקת : הרחבת ביטוח המכונית עבור הילד.

ליוותי את משה לחדר ההמתנה והזמנתי את יפית להכנס פנימה.

חזרתי על ריטואל ההסברים בדבר הפגישה הנפרדת, והוספתי "תיראי דאגתך ליניב אימהית מאוד וממש נוגעת ללב. ניכר בך שטובתו  עומדת למולך.

המשכתי בדברי ושאלתי "ספרי לי, מדוע רצית לבוא לגישור, מה את מצפה להשיג ?"

"אני רוצה להשיג את ההסכמה של משה ואת המימון לביטוח, אפילו באופן חלקי. הרי לא אוכל בטווח הרחוק למנוע ממנו את הדבר. גם כך כבר חלף למעלה מחודש מאז שקיבל את הרישיון והוא שואל שאלות. הוא יודע שאין לאביו בעיה כספית, הוא מרוויח כסף טוב".

"למעשה מדברייך אפשר להבין כי אינך מעוניינת בגישור, אלא בבורר שיאמר למשה כי עליו להסכים ולשלם לפחות באופן חלקי את הפרש הביטוח. ספרי לי מה את מוכנה לעשות, כמה את מוכנה ללכת לקראת משה ?"

"כבר אמרתי, אני מוכנה להשתתף בהפרשי הביטוח".

החלטתי ללכת צעד קדימה. "מה לדעתך הסיכוי המשפטי לכפות על משה השתתפות בתשלום ?"

"אני לא יודעת, בגלל זה פניתי לגישור. רציתי להמנע משכר טרחה לעורכי-דין, כדי לענות על השאלה שלך אני צריכה להתייעץ עם עו"ד ולשלם לו על הייעוץ.

"מה את חושבת על הסכם הגירושין שלך, האם הוא הוגן"

"הוא היה הוגן לפחות עד שיניב הוציא רישיון, עכשיו אני כבר לא יודעת".

"יש לך רעיון איך אנו ממשיכים - אנחנו בגישור, וזה אומר לגשר מעל הפערים ולא לכופף צד מסוים, תני לי רעיון, נניח שמשה מוכן ללכת משהו לקראתך, איך את הולכת משהו לקראתו ?"

(הקפדתי לומר "לקראתך" ולא לקראתכם - את ויניב, לעמת אותה עם המציאות המעשית שבפניה אנו עומדים)

יפית שתקה, כאילו אין לה מה להוסיף.

"מה דעתך חלקו של יניב בגישור, האם הוא צד בגישור"

"בודאי, הוא האישו של הגישור, אבל לא הייתי רוצה שהוא ישב כאן איתנו ויחווה טראומה של קצר- בתקשורת של הוריו "

החלטתי להרפות לעת עתה מההיבט של יניב בגישור ושאלתי,"מה לדעתך הסיבות שמשה מתנגד

לעניין, לבד מהסיבה שעליה הצהיר ?"

"כמו שכבר אמרתי, כסף זה לא. אז אולי הוא מרגיש שדעתו לא נחשבת והוא משתמש בעניין כדי שישמעו אותו. כשהיינו נשואים, תמיד היה נדמה לו שרק אני קובעת".

"ומה את חושבת תורמת הגישה שלך לגישור הזה, לאותה התחושה שלו, אם אכן היא קיימת ?"

"אני לא יודעת. אני לא הפסיכולוגית שלו ולמזלי כבר לא אישתו. כרגע אין כאן שאלה של מערכת יחסים זוגית, אלא בעיה נקודתית".

"מה את חושבת שהיה מרגיש יניב אילו ישב כאן איתנו ושמע את שניכם ?"

"בטח שלא היה שמח. גם ככה הילדים נפגעו מהגירושין. בעיות כאלה רק מוסיפות להם על הטראומה"

"איזה פתרון לדעתך היה יניב רוצה שנמצא לבעיה?"

"אני לא יודעת. אתה המגשר, אתה צריך להעלות רעיונות לפתרון. יניב בטח היה רוצה שהעניין יסגר בהסכמה ושלום" 

אבל כמו שאמרתי, אתה המגשר אם תעלה הצעה הגיונית, אהיה מוכנה לשקול אותה בחיוב".

חשתי שהשיחה לא מובילה למקום רצוי לגישור. לא הצלחתי עד כה להוביל אותה לחשוף את האיטרסים שלה, היתה לי השערה והחלטתי לבדוק אותה עם יפית.

"תגידי יפית, באופן היפותטי, לבד מתשלום הביטוח, איזה עוד אינטרס היה יכול להיות לך - דיברת על הטראומה של הילדים מהגירושין. את יודעת יש מושג שנקרא 'הקונפליקט הקונסטרוקטיבי' שאומר, כי קונפליקט במערכת יחסים יכול להביא לבדיקת המערכת, ליצירת קוד תקשורת מקובל על הצדדים, למודל של פתרון בעיות וניגודי אינטרסים, הוא יכול לזהות, לחשוף ולהעצים את האינטרסים המשותפים.

הרי הגם שהינכם גרושים, מתקיימת ביניכם מערכת יחסים מאחר ויש לכם עניין משותף המחבר אתכם עד יומכם האחרון והוא הילדים.

האם גם לדעתך זה עניין משותף, מטרה משותפת 'רווחת הילדים והקטנת הטראומה שלהם'. "

כפי שרציתי וקיוויתי (ולכן השאלה "הסגורה") היתה תשובתה לקונית וחד משמעית "בהחלט כן".

נשמתי לרווחה "אם כך, איך לדעתך יכול הגישור הזה לתרום לרווחתם ולהקטנת הטראומה, ולהוות קונפליקט קונסטרוקטיבי ?"

"אם זה הכיוון שלך, אולי כדאי שיניב יהיה נוכח בפגישה הבאה שלנו ?" שאלה אומרת.

"רעיון נפלא" השבתי "אך נראה לי שעדיף לסיים בשלושה את המפגש הנוכחי שלנו, אקרא למשה להכנס פנימה". אמרתי, תוך שאני מקווה כי כבר היום נוכל להגיע לפתרון העניין שלפנינו, ולא נזדקק לפגישה נוספת.

אולי יתמזל מזלנו, חשבתי בליבי, ונוכל גם להגיע להסדר גישור וגם ללכוד ציפור נוספת, היא רווחת הילדים, תקשורת טובה בין ההורים, חיפוש וניצול אינטרסים משותפים על מנת להתגבר בעתיד על קשיים המשותפים לשני ההורים ולילדיהם. 

יצאתי והזמנתי את משה להכנס "חשבתי שנרדמתם" אמר בחיוך.

"אני מקווה שזכרת כי גם איתך ישבתי לא מעט" עניתי אף אני בחיוך.

"בטח, סתם צחקתי, אני יודע שאתה עושה את מה שנכון לדעתך לעשות בכדי לקדם את הגישור".

"טוב" אמרתי, "עכשיו שכולנו כאן, אני יכול להגיד לשניכם ראשית את התרשמותי הכללית, על-אף שאמרתי אותה לכל אחד בנפרד.

אני מרגיש טוב במחיצתכם, יש לי תחושה טובה מאוד בגישור הזה. יש לי הרושם שבסופו של יום, הכל יבוא על מקומו בשלום ונצא מחדר זה שבעי-רצון ומחוייכים.

הסיבה לכך, היא שזיהיתי בשניכם הורים שטובת ילדיהם למול עיניהם, שניכם איכפתיים ולא אנוכיים, שניכם מבקשים להגיע לפתרון מוסכם, שניכם חיים באופן מעשי את האינטרסים המשותפים ולא נלחמים על האינטרסים המנוגדים וכן כי לשניכם ההיבט הכספי לא תופס מקום משמעותי במחלוקת.

זה בדיוק המנוף שיביא להסכמה ביניכם. יפית הציעה כי נקיים מפגש נוסף בנוכחות יניב. אני מאמין שזה יכול לעשות רק טוב ליחסים שביניכם וליחסים שביניכם לבין הילדים, יחד עם פתרון המחלוקת שלפנינו.

יחד עם זאת, מאותן הסיבות, יש לי הרושם כי אתם בשלב בו אתם יכולים להגיע להסכמה כבר עתה במפגש זה. את יתר העבודה המשפחתית כבר תוכלו לעשות בעצמכם וללא עזרתי.

משה, היית בחוץ שעה ארוכה, אני מניח שחשבת על המחלוקת ועד היכן אתה מוכן ללכת ע"מ להגיע לפתרון מוסכם על שניכם".

"אמת, את הזמן שהיתי בחוץ ניצלתי למחשבות על פתרון הבעיה ועל העתיד ואיך הוא צריך להראות.

אבל עכשיו כששמעתי את ההצעה של יפית, שיניב יהיה בפגישה הבאה שלנו, נראה לי שזה הצעד הנכון לעשותו, אני רוצה שגם הוא ישמע את הדברים ויגיד את דעתו. אני גם רוצה לשוחח איתו מעט, על רקע השאלות ששאלת אותי בפגישה הנפרדת, התשובות חשובות לי ומעניינות אותי" .

"אם כך ישנה הסכמה ביניכם על הצורך בפגישת גישור נוספת. לא ברור לי האם יניב יודע שאתם בגישור לצורך פתרון העניין ?"

"כן סיפרתי לו, אם-כי לא הסברתי לו את פרטי המחלוקת" אמרה יפית, "אני אתקשר אליו עכשיו ויחד איתו נקבע מועד לפגישה הבאה".  

המועד הוסכם על כולם ונקבעה הפגישה.

ואכן הפגישה התקיימה. ואם ניתן לתאר את רוב מהלכה והנושאים שעלו, לא בטוח שהצופה מהצד היה

מזהה כי זו פגישת גישור. רוב רובה נסב סביב היחסים הצולבים, החוויות של כל אחד, המעורבות ההדדית בחיי האחר,  ההשפעות ההדדיות של אמירה או מעשה על כל אחד מהצדדים, מעת לעת עלו דמעות בעיני כל המשתתפים, או לפחות לחלוחית בקצה העין (וכשאני אומר כל המשתתפים, אני ממש מתכוון לכך).

בשלב מסויים בפגישה אמר יניב, כי אם היה יודע לפני חודש, את מה שהוא יודע היום, יתכן שלכתחילה היה יוזם שיחה עם משה. יניב ממש התנצל כי לא ידע על תחושותיו של אביו, ועל כך שאביו חש זנוח ובחזקת "כספומט". "בחיים לא הייתי רוצה שהאבא שלי ירגיש כך, אני אוהב אותך ומכבד אותך ואם אתה חושב שאני לא בשל לנהיגה, אז אני מציע כפתרון, אם יהיה מקובל עליך, שאתה תהיה הנהג המלווה שלי, בזמנים שיתאימו לך, עד שתחליט אתה שזה בסדר שאנהג לבד, ובלי קשר למה שמתיר החוק".

זה היה הרגע בו חוץ מיניב גם יפית וגם משה ניגבו ללא בושה את הדמעות שצצו בזוויות עיניהם.

ללא ספק היתה כאן אוטותרפיה משפחתית. יתר הפרטים מחווירים אל נוכח העובדה, כי יניב "הנוכח שאינו נוכח" הביא להסדר הגישור.

למותר לציין כי הנושא הכספי נסגר גם הוא בפשרה שדווקא באה מכיוונה של יפית שהסכימה והציעה להשתתף במחצית הפרש הביטוח.

וכך שבו כל מטוסיינו בשלום לבסיסם.