בית המשפט - המכס פעל כדין בתפיסת חלקי אופנוע האסור ביבוא לישראל 

עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ

כידוע, פקודת המכס קובעת כי בנסיבות מסוימות רשאי המכס לתפוס ולחלט טובין. כך, למשל סעיף 188 לפקודת המכס מקנה למכס לתפוס טובין שהם מחולטים או שיש לו יסוד סביר לחשוב שהם מחולטים, וכן סעיף 204 לפקודה הקובע כי אילו טובין ניתנים לחילוט על ידי המכס וביניהם טובין מוברחים, טובין שיובאו בהפרת איסור, הגבלה או הסדר, וכן הלאה. עם שליחת ההודעה על תפיסת הטובין, על בעל הטובין להגיש תוך חודשיים, תובענה להחזרת התפוס, אם לא ייעשה כן, לפי סעיף 192 לפקודה רשאי המכס להחרים את הטובין.

לאחרונה, ניתן פסק דין על ידי בית המשפט השלום בעפולה הדן בסמכות המכס לתפוס ולחלט טובין.

במקרה זה דובר, בבעל סוכנות אופנועים אשר ייבא חלקי אופנוע באמצעות חבילות דואר. חלקי האופנוע פוצלו לשש חבילות ואשר הבקשות לשחרורן הוגשו בשמם של שלושה מבקשים שונים, שניים מהם עבדו בתקופות שונות אצל בעל הסוכנות.

בשל העובדה כי החבילות נשלחו על ידי אותו שולח מארה"ב למספר אנשים שונים, הדבר העלה את חשד בודקי המכס, ועל כן בבדיקה שנערכה על ידי המכס ומשרד התחבורה התברר כי הטובין הכילו חלקים של אופנוע מדגם האסור ליבוא לארץ. לאחר מספר ימים, הגיעה חבילה לידי סוכנות האופנועים אשר הכילה את מנוע האופנוע, לאחר בדיקה התברר כי מדובר ביבוא מפוצל לארץ, של אופנוע האסור ביבוא. בהתאם לכך, הורה משרד התחבורה למכס שלא לשחרר את הטובין ללא אישור כחוק ממשרד התחבורה.

לאחר פנייתו של המנהל לשחרור הטובין לפי סעיף 190 לפקודת המכס, נודע למנהל כי המכס החליט לחלט את הטובין מכוח סעיף 192(א)(1) לפקודת המכס. כנגד החלטת המכס לחלט את הטובין, הגיש המנהל תביעה לבית המשפט.

בית המשפט דחה את תביעתו של המנהל.

השאלה המשפטית אשר נשאלה על ידי בית המשפט הייתה האם התפיסה נעשתה כדין? ובמידה ולא, האם מנהל הוכיח כי הוא זכאי להחזרת הטובין אליו?

בית המשפט קבע כי  מדובר באופנוע שנרכש בשלמותו מארה"ב ויובא בחלקים שנשלחו לשלושה אנשים שונים, וזאת כדי להטעות, תוך ניסיון להציג את היבוא כיבוא של חלקים שונים שאין קשר ביניהם.

בית המשפט קבע כי  ההליך שנקט בו המכס הינו בהתאם להוראות פקודת המכס, הן לפי סעיף 188(א) לפקודת המקנה למכס את הסמכות לתפוס טובין והן סעיף 192 (1) לפקודה, המקנה למכס את הסמכות להמשיל ולתפוס בטובין.

בית המשפט מצא כי בעל הסוכנות לא פעל כנדרש בסעיף 192 (א)(1) לפקודה ולא הגיש תביעה בתוך חודשיים לשחרור הטובין.

בנוסף, בית המשפט קבע כי לפי סעיף 204 לפקודת המכס אשר מפרט אילו טובין ניתנים לחילוט על ידי המכס, הרי הטובין במקרה זה הינם טובין מוברחים. בית המשפט מצא כי בעל הסוכנות הבריח את חלקי האופנוע כדי להימנע מתשלום מכס גבוה עבור אופנוע שלם, וכן כדי לאור העובדה כי האופנוע הינו אסור היבוא לארץ.

בית המשפט קבע כי בעל הסוכנות ושותפיו ליבוא לא הוכיחו כי יבוא חלקי האופנוע היה כדין.

לפיכך קבע בית המשפט כי המכס פעל כדין בתפיסה ובחילוט חלקי האופנוע ועל כן דחה את תביעת בעל הסוכנות להחזרת החלקים.

כמו כן, קבע בית המשפט כי התנהלות בעל הסוכנות בתביעה זו, בין היתר, בזבוז זמן שיפוטי יקר והארכת הדיונים בתביעה שלא לצורך, מצדיקה פסיקת הוצאות ממשיות שיהלמו את הזמן השיפוטי אשר נדרש במהלך בירור התביעה, על כן, קבע בית המשפט חיובם של בעל הסוכנות ושותפיו ליבוא בסך של 15, 000 ש, ח הוצאות לטובת המכס.

ת"א 2642/06 אביב קדשאי נ' מדינת ישראל. ניתן ביום 7.7.10
לא צוינו ב"כ הצדדים.