מסתבר שכן. המושג חיברות טבוע בתוכנו כבני אנוש ואנו בראש ובראשונה זקוקים לתקשורת עם הסובבים אותנו. קרי, להיות בקשר עם הסביבה הקרובה שלנו קודם כל. אני אקביל את הדבר במטרה להמחיש לסולם הצרכים של מאסלו, כל עוד לא סיפקנו את הצורך הבסיסי של מזון וביטחון (צרכים פיזיולוגיים), אין אנו יכולים להמשיך לצרכים מדרג גבוה יותר.
כך, גם בתהליך הסוציאליזציה (חיברות), אנו קודם כל מתעניינים בסביבה הקרובה אלינו, הבית שלנו, השכונה, העיר – כלומר במיקרו ורק לאחר מכן, במאקרו – האזור, הארץ והעולם כולו. אעיד על עצמי שכתושבת העיר נתניה אני מתעניינת במה שמתרחש בעיר שלי. זה רק טבעי. נכון שאני חיה בישראל ואני בהחלט מתעניינת גם במה שקורה בארץ מההיבט הביטחוני, החברתי, התרבותי וכיו"ב, אבל אני קודם כל מתעניינת במה אני יכולה לקנות במכולת הקרובה לביתי, אילו מבצעים יש בבתי העסק בעיר שלי (למה שאסע רחוק אם יש לי בתוך העיר), אילו אירועי תרבות מתרחשים בסביבה הקרובה שלי וכו'. את הצרכים הקהילתיים הללו מספקת לרוב העיתונות המקומית. אני למשל, כקוראת קבועה של העיתון המקומי השבוע בנתניה, חשוב לי להתעדכן דרכו מה קרה השבוע בתחום המוניציפאלי, מה קרה בתחום הפלילי בעיר (ולא חסר לנו), מה קרה בתחום התרבותי, מה קורה בתחום הצרכנות המקומית בעיר שלי, היכן אני יכולה לקנות בזול. וכמובן שאין מנוס ממדור רכילות מקומי. אין מה לעשות, זהו פן פסיכולוגי ידוע, אנו סקרנים מטבענו ותופעת המציצנות טבועה בנו עמוק.
כך כל אחד, לפי העיר שלו, מתעניין ברמת המיקרו מה התרחש או עומד להתרחש בעיר. אי לכך, מקומם של המקומונים בחיי התושבים הינו חשוב, הם מסייעים לנו בחיזוק הקשר שלנו עם הקהילה לו אנו זקוקים באופן טבעי.
