האדם משרת בנאמנות את המשטר הקפיטליסטי, ומתמסר בקלות לכוחות השוק החומדים את כספו. הוא מתפקד כאוטומט בחברת הצריכה, ללא יכולת של ממש לחמוק מזרועותיה הארוכות, והוא חי במציאות אנטי רוחנית, שגורמת ניכור, אלימות, דיכאון ואכזבה.
תרבות הפנאי הצרכנית מאפשרת לאדם ליהנות מזוהרה, מראוותנותה ומקסמה, המגבירים את שעבודו אליה, ופיתוייה חזקים כל כך עד שהוא אינו מוכן לוותר על תענוגות חייו ולהתמסר למאבק למען קהילה שיתופית, רציונלית ומפויסת. וכך הוא חי בחברה שאינה מכירה בחשיבותה של רוח ההומניזם, ומקריב את עצמו למען המשך מימוש מטרותיה של המערכת הדכאנית.
האדם אינו מכיר בחשיבותם של הדיאלוג, השיתופיות והסולידריות החברתית, ונוח לו להמשיך לצדד בתפיסות קיימות המספקות לו שקט נפשי ואיזון אישי פנימי. האדם מתקשה להיפתח לרעיונות נון קונפורמיסטיים, שירחיבו את אופקיו וישפיעו באופן חיובי על תפקודו החברתי.
לנוכח מציאות זו, על אנשי החינוך מוטלת החובה להציג אלטרנטיבה חינוכית וחברתית למצב הקיים, שתהווה בסיס ושתעבור עריכה לשונית מקצועית, ולהפיח רוח חיים בגופה הגוסס של החברה הישראלית, המאבדת את עצמה לדעת. על האלטרנטיבה החינוכית, לעקור את הרעות החברתיות החולות, ולשאוף לחנך את האדם שינהג בסולידריות כלפי חבריו. לשם כך היא זקוקה לכוח אדם שייצוק תוכן ומשמעות לחיי הלומד, ולא שיעלה, למשל, את הממוצע הארצי בציוני בחינות הבגרות.
ראשית, על אנשי החינוך לפתח את האדם האוטונומי והביקורתי, שיאתגר את המציאות, את מרכיביה ואת תפיסותיה, ויהיה מודע לתהליכים המשפיעים עליה. אדם שמגבש דעה על הדברים החשובים לו, חושב בצורה ביקורתית, מקבל אחריות ומטיל ספק.אנשי החינוך צריכים לאפשר לאדם להביט במציאות בעיניים ביקורתיות, ולהטביע בה את חותמו. איש חינוך צריך להסיר את המסווה מעל המציאות, ולטפח אצל החניך פתיחות ורגישות לעקרונות השיפוט ולנקודות מבט שונות של טוב ורע, יפה ומכוער, אמת ושקר, הדבר דורש מן התלמידים לבחון מחדש את ידיעותיהם הקודמות, ולהתנסות בתפיסות חדשות שיאפשרו את מימושם של חירות הפרט וחופש המחשבה.
שנית, איש החינוך חייב להקנות לחניכיו ערכים הומניסטיים כגון סובלנות, קבלת האחר, כבוד הדדי, הקשבה, אמפתיה, הבנה וסולידריות. עליו לשאוף ליצור חברה תרבותית, רוחנית וחופשית, ולשנות את אורחות החיים הנהנתנים שהקנו המדיה, הטלפונים הניידים ומרכזי הקניות.
שלישית, אנשי החינוך צריכים להנהיג מפגשים בין בני האדם שאינם מיועדים להחלפת מידע רכילותי או לדיון ער במוצר חדש שזה עתה יצא לשוק וכבש את לב הצרכנים, אלא לעיצוב מערכת יחסים אישית המושתתת על אכפתיות ועל סובלנות.
נוסף לכול הוצאה לאור יכולה לפרסם פרסומים שונים בענייני חינוך, מה שיתרום לשיח החינוכי בארץ.
ניר שגב - עורך לשוני וסופר צללים
