לאורך כל שנות חייו האדם משלים עם המציאות ועם דפוסי הפעולה שלה. במציאות קפיטליסטית זו האדם שעובד במערכות ארגוניות שונות משלים עם דיכויו, ואינו מנסה לאתגר את תפקודן מבפנים או מבחוץ. המערכות הפוליטיות, החברתיות, החינוכיות והכלכליות משעבדות את האדם, ומקשות עליו להבין את עוצמת אלימותן ועושות הכול כדי שיפעל על פי רצונן. איש החינוך, למשל, מוותר על מימוש ערכים הומניסטיים בעשייה החינוכית, ומשרת בנאמנות יתרה את האינטרסים של מסגרות החינוך שמחסלות כל סיכוי להצבתה של אלטרנטיבה חברתית וחינוכית שתאיים על שלטונן. השלטון הכפוף למנגנון הקפיטליסטי עושה הכול כדי שאיש החינוך לא ישבש את הסדר החברתי התקין, והוא נאלץ לשמש חוליה חשובה המקשרת בין מטרות השלטון לבין מימושן.
בני האדם אינם רואים באנשי החינוך יותר מאשר "בייביסיטר" או "ספק שירות", שנועד לרצותם ולספק לבעיותיהם פתרונות מידיים. החברה אינה מכירה בחשיבות עבודתם של אנשי החינוך, הנאלצים להתמודד בקושי רב על משרה חינוכית המציעה תנאי תעסוקה מינימליים. עובדה זו משפיעה גם על המוכשרים שבהם לעזוב כעבור זמן קצר את מקום עבודתם, לטובת תפקיד במכירות ובשיווק המקנה להם שכר חודשי גבוה יותר.
במציאות הקפיטליסטית שבה כל דאלים גבר וערכיה הם תחרותיות והישגיות, העיסוק בחינוך חייב להיות רווחי ועסק כלכלי משתלם. המדינה ממשיכה להפריט את המוסדות החינוכיים המתמסרים ללוגיקת השוק,ואינם נותנים כל ביטוי לרוח האדם.
קטע פתיחה זה הוא מתוך ספרי הראשון "דמדומיות". הוצאה לאור של הספר הזה הייתה חשובה לי מאוד ובו פרסתי את משנתי החינוכית והפילוסופית. כמו כן חשוב שכל התכנים בספרים יעברו עריכה לשונית כדי שהספר יהיה מקצועי ורציני.
ניר שגב - עורך לשוני וסופר צללים
