התעללות או הטרדה נפשית הינה מונח אשר נחשפתי אליו בעל כורחי בקיץ 2009 בעיצומו של המשבר הגדול בחיי.
בינות לדמעות שלא הפסיקו לנזול והרעד הבלתי נשלט שתפס את גופי עת ישבתי מול עו"ד יקרה
נחשפתי לעובדה הפשוטה שכל מה שעבר, עובר ויעבור עליי בתקופה הקרובה הינו חלק מתופעה מוכרת
שקרויה "הטרדה נפשית" הטלטלה הזו רק שמה את הגושפנקה הסופית למה שחשתי זמן רב קודם ולמה שמטפלת יקרה
לא פחות מנסה שוב ושוב להסביר לי .
מוכרת? תהיתי כחצי שנה מאוחר יותר. למי בדיוק היא מוכרת????
זו הסיבה שמצאתי לנכון לפנות לקהל הרחב שלטעמי אינו מכיר מספיק את התופעה.
במבט לאחור על חיי שלי וגם על חיי אנשים שנזרקו למין מציאות שכזו לתוך התקשורת בגלל אירועים נוראיים שבצעו
או היו שותפים לביצועם אני מתחילה להבין עד כמה שתופעה זו שוררת בכל ועד כמה שהיא אינה מוכרת לאיש הקטן וחבל.
את מה שעברתי ועדיין עוברת אני לא מייחלת לאף אחד אך לצערי אני מודעת לעובדה שרבים מדי חווים את המשבר הזה בגלגולים שונים,
בעוצמות שונות ובמגוון מרקמים וצבעים.
אלימות נפשית, הטרדה נפשית, התעללות נפשית, פסיכולוגית, מילולית ועוד הינה עובדה קיימת.
התעללות נפשית אינה מנת חלקו של הקורבן בלבד. התעללות נפשית משאירה צלקות גדולות גם בסביבה הקרובה לו.
ראשית, המתעלל עצמו. המתעלל עצמו הוא בדרך כלל הבן האדם הקרוב ביותר לקורבן וגם הוא נמצא במצוקה גדולה ולעיתים בשלב
כלשהו בחייו מבין את תפקידו במערכת יחסים חולה ומתנתק בצורה שאינה ניתנת להבנה ומונע את האירועים המזעזעים שמגיעים
לתקשורת. נוראה מכך היא הצלקת שנשארת אצל המתעלל במידה וההבנה המעמיקה מגיעה מאוחר מדי והרצח , האמיתי או המטפורי, של
הקורבן כבר התבצע, כמו בטרגדיה האומללה של הילדה רוז פיזם שקודם לרצח המחפיר לו "זכתה" נפלה (כמו גם אמה, ע"פ השקפת
עולם של גורמים מקצועיים מסוימים) למסכת שלמה של התעללות נפשית אשר משקלה כבד בכמה רמות מהתעללות פיזית או סוגי
התעללות אחרים שגם לקיומם יש הוכחה סבירה.
שנית, הסביבה שסייעה באופן אקטיבי למתעלל וזו בד"כ הסביבה הקרובה יותר למתעלל , דהיינו משפחה וחברים קרובים אשר לעיתים
ביום בהיר אחד ולעיתים לא הם נחשפים לגרסה מעוותת של המציאות אותה מצייר המתעלל והם לוקחים על עצמם את הצורך והרצון
"להציל" את היקר להם. כך הם נגררים להאשמות שלו, לדוגמאות שלו ומשתמשים במילים ובמעשים שהוא עצמו נוקט בהם מבלי לשים לב
שבזאת הם מרסקים חיים שלמים של הקורבן שלעיתים קרובות הינו חף מפשע מכל ההאשמות המיוחסות לו אבל נגרר למלחמת הישרדות
ככל שהאשמות הופכות לחריפות יותר ובזאת כאילו מגשים את הנבואה של המתעלל. אני לצערי, חוויתי זאת על בשרי כשנחשפתי
להתכתבויות שונות בין בעלי לשעבר לבין גורמים שנים וכשדברים יצאו לאור גם שמעתי את הרקע המלא להם. וזה לא היה קל יותר.
שלישית, הסביבה שסייעה באופן פסיבי למתעלל וזו בד"כ הסביבה הקרובה יותר לקורבן. סביבה זו עשויה לכלול אף את האנשים הקרובים
ביותר לקורבן דהיינו הורים, אחים, ילדים, בני זוג וחברים מהדרגה הראשונה. אנשים אלו עשו את הנזק הגדול בעצם העברת מסרים סמויים
לקורבן של אכזבה, רחמים, כעס, עלבון וכדומה או לחלופין התנתקות מרצון על מנת שלא "להפריע" לו . אנשים אלו שאמורים להכיר את
הקורבן ולצערו הוא מבין זאת היטב הם אלו שמשפיעים עליו בעיקר והם אלו שהוא תולה בהם את גורלו בעיתות מצוקה. אני עצמי נאלצתי
לעמוד מול אמי מולידתי שנאלצה לקבל את סיפוריו המדאיגים של מי שחשבתי שאוהב אותי יותר מכל (והיו לי את כל הסיבות להאמין בזה).
לי לא היה את הכוחות הנפשיים לנסות ולתקן את הרושם שנוצר.
וזה מביא לאחרון והעיקרי בזה שנושא עימו את הצלקות והוא הקורבן עצמו. כאשר הקורבן קולט את המסרים מסביבתו הקרובה ביותר הוא
מתחיל לחוש שהאדמה רועדת תחת רגליו. הייתכן שאני באמת לא בסדר? הייתכן שאני זה שאשם ולא הוא (המתעלל)? אז לא!
בעצם, ישנו דבר אחד קטן בו הוא כן אשם. לטנגו צריך שניים ואם המתעלל אחראי על הצעד קדימה הקורבן אחראי על שני הצעדים אחורה.
לולא הקורבן היה בעל אישיות קורבנית המתעלל לא היה נגרר לתפקידו הכה קשה מנשוא.
כל השותפים לתופעה של התעללות נפשית על דרגתם ועל מידת שותפתם ישאו עימם רגשיות אשמה מאד כבדים ככל שהזמן מרגע
ההתפכחות יעבור. תחושות אלו ינועו מעצב קל דרך נקיפות מצפון על מילים שנאמרו ועל דברים שנעשו "בשליחות המתעלל" ועד שנאה
עצמית של המתעלל והקורבן עצמם.
את כל התחושות הללו עברתי ואני עדיין עוברת ואת זה אני רוצה למנוע מהאוכלוסייה האנושית כולה.
חשוב לי להבהיר שהשקפתי האישית הינה שהתעללות נפשית ניתן למנוע בכל שלב שלה וגם לאחר שהסתיימה ניתן לשקם ולבנות מחדש
את מה שנהרס אולם זה דורש קיומם של שני תנאים: א. הדרכה נכונה ב. רצון אמיתי מצד שני הגורמים. ללא התקיימות של שני התנאים
הדבר עשוי להוביל לנתק וניכור רב בין שני הצדדים, בעיקר במקרים בהם הקשר היה כל כך עוצמתי טרם ההידרדרות, ובמידה ובין השניים
קיים קשר אשר חייב להימשך כמו במקרה של ילדים משותפים הדבר עשוי להיות בעייתי ביותר. כאשר שני התנאים מתקיימים יש סיכוי רב
שהקשר יהיה חזק וחיובי מאי פעם. הסיבה לחיוניות של שני התנאים הנ"ל נעוצה בעובדה שמדובר בפגיעה במישור הכי עמוק והוא האמון
הבסיסי של הקורבן והמתעלל באנושות כולה בכלל ובסביבה הקרובה בפרט וזה כולל גם את האמון שלהם זה בזה (או זה בזו). הקורבן
בגלל שהפך לשק חבטות ללא יכולת להסביר ולהתגונן והמתעלל בגלל שאיש לא עצר אותו מלנצל את כוחו ומלתת ביטוי ליצרים האפלים
ביותר של בני האדם והם מין ואלימות (וכן, גם שקרים ועלבונות הן סוג של אלימות)..
המאמר הזה מנסה לתת מענה לצורך של הבנת המונח "התעללות נפשית" במישור האקדמי ובמישור היום יומי.אני מקווה שבאמצעותו אשיג
הן את מטרותיי האישיות, אשר מסתכמות בצורך לפרוק את כאבי ולהביאו לכתב, והן את מטרותיי החברתיות להביא את התופעה למודעות
אשר הייתה אמורה למנוע את שעברתי. ואולי לא.
אפרת
