דף הבית  >> 
 >> 

הרשם  |  התחבר


כך היו חיי במרכז הלמידה 

מאת    [ 07/08/2010 ]

מילים במאמר: 396   [ נצפה 1998 פעמים ]

 

סיימתי את תפקידי במרכז הלמידה. בחיי, זו הייתה חתיכת תקופה. ואז כתבתי סיפור קצר על החלטתי ועל החלטת שותפתי לחבור יחדיו ולהקים עסק משלנו, עסק לחוגי הפעלות לילדים. הקמת העסק תוכננה עד הפרט האחרון. עריכה לשונית זו חלק מהעבודה, הוצאה לאור של הספר הייתה חובה מבחינתי.

נסעתי במעלה הגבעה להגיד יפה "שלום" ו"תודה". עוד ביקור בממלכה, הפעם אצל הרכזת, שתחשוף את עושרה וגם תקונן על מצבה. היא הובילה אותנו אל חדר גדול שבו יש הכול מכול. והאיש הבכיר, שלא הפקיר את משפחתו, שומע מילים שאינן לרוחו, כיצד קרה הדבר שלא הזמין אנשים נוספים והניע את אמות הספים.

לחלק מהם זו לא פרנסה, כי אם דמי כיס לארוחת הצהריים הבאה. ואין רגע של מנוחה כי יש מטלה חשובה, להביא חבילות, חבילות שבתוכן יש מתנות ומכתבי תודה שנכתבו אחר מחשבה רבה בהמון אהבה...

צעדנו יחדיו. פעם בחוץ ופעם בפנים ולקול התפוצצויות שנשמעו באוויר. פגישה עסקית עניינית תבשר את המחיר. "תביאו את המסמכים שיעידו כי אתם מנוסים להתחיל במלאכה, זה לא הכי נורא."

והיא צועדת עם התיק ועם הזאטוט ומגירה זיעה ממצחה. היא אינה רגילה לעמוד בקדמת הבמה, ומשכנעת את עצמה להמשיך במשימה. והוא עדיין אינו הולך ומשתדל להתרומם, בזמן שהיא שואלת את הפקידה, מה היא הייתה עושה במקומה.

והמלצה נשמעת מפי אנשים שעברו לא מעט בחיים, מה צריך לדרוש במשא ומתן כשרק צד אחד קובע כל הזמן, והאחר רק מסכים ומהנהן בראשו לכל החלטה, גם לזו הקשה. ומועד הפתיחה אינו ידוע וכדאי להתכונן היטב לאירוע.

ופוגש ברכזת שבעברה הייתה עובדת. רק מה, היא מדושנת ותכשיט יקר עונדת. היא לא הופתעה לראות גם אותי במסע. אך היא הלכה כעבור שעה, ואיש לא ידע מה עלה בגורלה. היא שייכת לשכבה אחרת, ובוודאי תלמד על בשרה שהמציאות אינה קלה. מקסימום תעשה לביתה ותתרפק בזרועות בעלה.

ואיני פוגש את האנשים שהיו במחיצתי. רוצה לברר מה אתם, אך לשווא, אין שינוי במצב. הנתק קיים, הכול נעלם. מחפש עט ולבסוף מתחרט, את ההיא לא שיתפתי בהחלטתי, שמא תתעורר תאוותה לצרף אותה לרשימה. "יש מקום לשלושה?". והשנייה אינה מעוניינת שיאיימו על מעמדה, ואינה מצטערת שאחרת פרשה מרצונה.

והאימונים מפרכים, ומשתדלים להיות מוכנים לאות הפתיחה שלאחריו תתבהר התמונה כולה. ואחרים מחפשים ישועה בדרכם הארורה. ויש המפחדים לעזוב את כפרם, ורגילים לחיות שם לבדם. אך שנינו נעים ללא הרף, מפה ולשם וחזרה, ומחפשים מוצא.

 

ניר שגב - עורך לשוני וסופר צללים




מאמרים חדשים מומלצים: 

חשבתם שרכב חשמלי פוטר מטיפולים? תחשבו שוב! -  מאת: יואב ציפרוט מומחה
מה הסיבה לבעיות האיכות בעולם -  מאת: חנן מלין מומחה
מערכת יחסים רעילה- איך תזהו מניפולציות רגשיות ותתמודדו איתם  -  מאת: חגית לביא מומחה
לימודים במלחמה | איך ללמוד ולהישאר מרוכז בזמן מלחמה -  מאת: דניאל פאר מומחה
אימא אני מפחד' הדרכה להורים כיצד תוכלו לנווט את קשיי 'מצב המלחמה'? -  מאת: רזיאל פריגן פריגן מומחה
הדרך שבה AI (בינה מלאכותית) ממלאת את העולם בזבל דיגיטלי -  מאת: Michael - Micha Shafir מומחה
ספינת האהבה -  מאת: עומר וגנר מומחה
אומנות ברחבי העיר - זרז לשינוי, וטיפוח זהות תרבותית -  מאת: ירדן פרי מומחה
שיקום והעצמה באמצעות עשיה -  מאת: ילנה פיינשטיין מומחה
איך מורידים כולסטרול ללא תרופות -  מאת: קובי עזרא יעקב מומחה

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

©2022 כל הזכויות שמורות

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים

לכותבי מאמרים:
פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
תנאי שימוש במאמרים



מאמרים בפייסבוק   מאמרים בטוויטר   מאמרים ביוטיוב