פרשת דן גולדברג ותאומיו התנהלה למעלה מחמישה חודשים בין כתלי בית המשפט, תחילה בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, ולאחר מכן בבית המשפט המחוזי. קרוב לחודשיים ימים שהה גולדברג עם ילדיו, כאשר מנענו את הסיקור התקשורתי מתוך כבוד להליך המשפטי שהתנהל, ומתוך דאגה לטובת הילדים וחשש לפרטיותו ולטובתו של דן. אך כפי שיודע כל פרקליט, המציאות המשפטית חזקה מכל תכנון, ולעיתים מגיעות הפתעות מכיוונים מאוד… מעניינים.
ביום חמישי שלפני "פיצוץ" הפרשה בתקשורת, פרסמה מחלקת הדוברות של בתי המשפט, באתר הרשות השופטת, את פסק הדין של בית המשפט המחוזי בעניין גולדברג וילדיו. שני כתבים זריזים של שני כלי תקשורת מובילים במדינה התקשרו במטרה לקבל מידע נוסף. כאשר ביקשתי להמתין עם חשיפת המקרה, הבהירו לי שניהם כי הם יפרסמו את הסיפור, בהבלטה והדגשה, איתי או בלעדיי. באותו רגע, הבנתי: החזית התקשורתית נפתחה רשמית.
ורטיגו תקשורתימרגע שנפל הפור ואמצעי התקשורת נכנסו למשחק קבענו את העקרונות המנחים אותנו במהלך התקשורתי שהובלנו: לשמור על כבוד המקצוע, לשמור על כבוד ההליך המשפטי, ולשמור על כבוד המיוצגים ועל כבודנו, כאשר סדר חשיבות הנושאים משתנה בהתאם, אך יחד עם זאת טובת הילדים וטובתו של דן היא זו שהנחתה אותי ואת צוותי לאורך הסיפור כולו, ותמיד עמדה לנגד עיניי. חשוב להבין כי בניגוד לסיפור המשפטי, המנוהל בקצב מסוים, תוך שמירה על כללי דיון וטקסיות משל עצמו, פועלת התקשורת ב"מים אחרים". ברוב הפעמים היא מהירה, שטחית, פרובוקטיבית, חושפנית ופונה אל הרגש יותר מאשר אל השכל. בניגוד אליה, המגרש המשפטי פועל על פי היגיון, רציונל מובנה וכללים ברורים. בית המשפט מבקש לחפש את סדר האירועים, הכרוניקה, לעמוד על מורכבותם של העניינים הבאים לפניו, ופועל כאמור על פי קצב, היגיון וזמן משלו. הדיסוננס שבין השניים עלול לגרום, למי שאינו מיומן בהתנהלות מול כלי התקשורת, לסחרור מסוים, לבלבול ולחוסר אונים. ורטיגו תקשורתי, אם תרצו.
במקרים המגיעים אלינו לארגון משפחה חדשה, מדובר, לא פעם, במרקם עדין ביותר של סוגיות העוסקות בנימי הנפש של כולנו: המשפחה. בראש ובראשונה עמדה לנגד עיניי טובת הילדים, לירון ואיתי, וטובתו של דן גולדברג. היה ברור לי שיהיה להם קשה להתמודד עם הוורטיגו התקשורתי, ובלמנו, כמעט בגופנו, את צבא העיתונאים שניסה להגיע אל גולדברג בכל דרך אפשרית. אחד מכלי התקשורת אף הגדיל לעשות ושלח כתב למומבאי.
טקטיקה של מסיבות עיתונאיםאדם מן היישוב, שאינו מורגל בחשיפה תקשורתית גבוהה, עלול לאבד את עצמו, ממש כך, מול מיקרופון ומצלמה. הדרכנו את גולדברג בהתנהלות מול התקשורת, הבהרנו לו את המסרים שעליו להעביר, ובעיקר דאגנו לנהל את "העסק" ולהשתלט עליו עד כמה שיכולנו. בחרתי בטקטיקה של מסיבות עיתונאים על מנת להפנות את האש התקשורתית אליי, ולהתמודד איתה על סמך הניסיון, הידע והחספוס המקצועי. יחד עם זאת, דאגנו, הצוות ואני, לטפל במקרה בכפפות של משי, לגבי כל הצדדים. כך נהגנו בפנייה אל שר הפנים, אלי ישי, על מנת שיאפשר את כניסת הילדים ארצה. כך נהגנו כלפי הסיקור של גולדברג ותאומיו: צוותי התקשורת הגיעו אלינו למשרדי הארגון, בשעה יעודה, על מנת לשוחח עימו. רק במקרים חריגים אפשרתי שיחות לא בזמן מסיבות העיתונאים.
המשך המאמר באתר ארגון משפחה חדשה
