מזה שלושה עשורים הולכת ומתחזקת המגמה של הזדקנות הדרגתית של "האוכלוסייה הממוצעת" בישראל. הסיבות העיקריות לכך הן: העלייה בתוחלת החיים, הרגלי חיים נכונים יותר והתקדמות הרפואה בהתמודדות עם מחלות. בניגוד לעבר משתנה גם הפרופיל של אוכלוסיית הגיל המתקדם. אם לפני עשרים שנה בלבד היו מאפייניה של אוכלוסייה זו השכבות החלשות יותר בסולם הסוציו-אקונומי, הרי בעתיד הקרוב, ובמגמה מתחזקת והולכת, יגיעו לגיל המתקדם אוכלוסיות מבוססות יותר מבחינה כלכלית. ל"דור חדש" זה של הגיל המתקדם, יש תכניות פנסיה, ביטוח חיים, חסכונות אישיים וסוגים אחרים של הצבר הון ומקורות הכנסה עתידיים.
מצבן הכלכלי והחברתי של קבוצות האוכלוסייה המגיעות כיום ושתגענה בעתיד לגיל המתקדם, או הגיל השלישי (גיל 65 ומעלה), יצר "פרופיל צרכים" המתאפיין ברמת חיים גבוהה, צריכה כלכלית רבה, צריכת תרבות בהיקף ניכר, השתתפות תדירה בפעילות נופש וספורט, ריבוי נסיעות לחו"ל, דרישות לרמה גבוהה של מגורים ושירותי עזר (תחזוקה, ניקיון, מזון, בריאות וסיעוד), היעזרות שוטפת בשירותים מקצועיים בתחומי ההשקעות, ייעוץ משפטי ומינהלי ותחומים אחרים.
מהות הפנאי בגיל המבוגר
כבר בשנת 1988 פרסם ד"ר קן דיכטוואלד את ספרו המעניין והמאתגר
?AGE WAVE". (הספר תורגם לעברית ויצא לאור ע"י ספרית גלובס).
בפרק העוסק ב"פנאי החדש" כותב ד"ר דיכטוואלד:
"בציירנו את תמונת הנופש והבידור של הנשים והגברים שיפרשו מעבודתם בעתיד, תהיה זאת טעות אם נציירם כהמון ענקי של משחקי קלפים ודומינו.
כשקשישיה של אמריקה ישתנו, הגדרת הפנאי שלהם תשתנה עמם, ותיעשה יותר ויותר פעילה והרפתקנית, מבחינה גופנית ושכלית גם יחד. דהיינו, הם יפיקו מהפנאי שלהם סיפוק רב יותר.
כל זמן שבני אדם נאבקו כדי להתקיים ולשרוד, העבודה היתה ללא גבול. התחלנו לעבוד בגיל מוקדם ככל האפשר, ועד גיל מאוחר ככל האפשר - מן העבודות הפשוטות בילדות כגון חליבת הפרות עד למטלות הרגועות של הזיקנה כטוויה או טיפול בילדים. היתה זו עבודה של האבסת בעלי חיים, בניית הבתים, קציר החיטים. בכל תקופות ההיסטוריה האנושית, העבודה שלטה בכל שעות הערות שלנו. הואיל ומאז ומעולם עבדו גברים ונשים כמעט עד מותם, לא היה שום טעם להרהר בסוגיה אם להמשיך לעבוד או לא - או אם להירשם לתכנית השכלה למבוגרים בקולג' המקומי לעומת בילוי עונת החורף במיאמי, פלורידה.
הצטמצמות מקומה של העבודה בחיינו
עקב ההשפעה המשולבת של תיעוש העבודה והארכת תוחלת החיים, התפקיד שהעבודה הממלאת בחיינו מצטמצם באורח ניכר. חברת ביטוח החיים "מטרופוליטן" חקרה ומצאה כי בתקופות הפרימיטיביות (4000 לפני הספירה), בילה האדם בעבודה 33 אחוז משעות חייו.
בתרבות החקלאית המסורתית המאוחרת יותר(4000 לפני הספירה עד 1900 למניין הנוצרים) חלקן של שעות העבודה הצטמצם, אולם רק עד כדי 29 אחוז.
אחרי שנת 1900 הן הצטמצמו ל - 24 אחוז אצל גברים בארצות הברית.
במאה השנים האחרונות, הזמן שהקדשנו לעבודה הצטמצם כמעט לחציו. כיום, האמריקאי(ת) הממוצע(ת) עובד(ת) פחות מ - 14 אחוז משעות חייו (או חייה). שבוע העבודה הממוצע התקצר מ - 70 שעות ל - 37 שעות. היתה זו הפעם הראשונה שסופי שבוע וערבים נהפכו לרכושו הפרטי של העובד - הפנאי שלו. החופשות השנתיות נעשו לתופעה רווחת. הן נמשכות שבוע עד שלושה שבועות, והמעסיק משלם לעובד את שכרו גם בעת חופשתו. ימי החג התרבו, וצורפו לסוף השבוע. לעובד טיפוסי במשרה מלאה, 365 ימי השנה כוללים 104 ימי סוף שבוע, 10 ימי חג, 10 ימי מחלה, ו - 10 ימי חופשה שנתית, בסך- הכל כ - 135 ימים שהעובד שובת בהם ממלאכתו. עתה אנו משחקים, נחים ולומדים במשך זמן שאיננו קצר בהרבה מזמן עבודתנו. ולמי שאינם נפטרים קודם זמנם, העבודה מגיעה לסופה. רוב האנשים מצפים לחיות עתה כגימלאים עשרות שנים, ולא שנים ספורות בלבד.
הפנאי, שהיה בעבר מיצרך יקר, הוא עתה מיצרך עממי שווה לכל נפש.
אבות אבותינו היו ודאי מתפלאים אילו שמעו כי עתה, כשיש לנו זמן פנוי כה רב, אנשים רבים אינם יודעים מה לעשות בו. כיום, בתגובה על תפקידה המצטמצם של העבודה בחיינו והרחבת הזמן הפנוי העומד לרשותנו, דחסנו יותר ויותר את שנות עבודתנו לתקופת אמצע חיינו. אנו משהים את התחלת עבודתנו עד גמר לימודינו העל- יסודיים, ואפילו האקדמאיים, ואם כי תוחלת חיינו מתארכת עוד ועוד, אנו מקדימים את הפרישה מהעבודה לשנות השישים המוקדמות של חיינו, ואפילו לשנות החמישים המאוחרות.
חלק ניכר מן הדחף לתפוצתה הרחבה של תופעת הפנאי בשנות הקשישות נובע משלושה מקורות: התארכות תוחלת החיים, הלחץ לפנות את מקומם של עובדים קשישים לעובדים צעירים יותר, ועודפי משאבים פיננסיים המאפשרים לתת פנסיה וקיצבות אחרות לאוכלוסיה הקשישה.
מחקרים שנערכו על ידי המרכז למחקר חברתי בזיקנה ו"רנד קורפוריישן", בתמיכת המכון הלאומי לזיקנה, מראים כי גימלאים נוהים בדיוק לאותם מקומות ועושים אותם דברים שהסבו להם הנאה בצאתם לחופשה מעבודתם. צ'ארלס לונג'ינו, מומחה לדיור פנסיונרים, אומר: "קח כל מקום שאתה מפתח עתה כאתר בילוי חופשות או כאתר תיירות ממשי, הוסף לו עשרים שנה, והרי לך תנועת הפנסיונרים. אנשים רוצים לבוא למקום שבו בילו בהנאה כשעדיין עבדו או כשהיו צעירים יותר".
מסקנות
מסתבר אפוא שההתייחסות לזמן המתפנה שונה מאדם לאדם. בעיני משולה היא לרצף המתמשך בין שני קטבים מנוגדים: בקוטב אחד מצטייר הזמן כ"נטל" ואילו בקוטב השני הוא נתפס כ"נכס".
ברוח זו אני מזהה ארבע קטגוריות אופייניות של "צרכני פנאי" באוכלוסיות הגיל המבוגר:
1. קבוצת "אוהבי פנאי" או "נהני פנאי" - המתאפיינים במודעות גבוהה לאפשרויות
הרבות והמגוונות שהזמן שהתפנה מעמיד לרשותם.
2. קבוצת "מנדבי פנאי" או "פעילי פנאי" - המוכנים להקדיש מזמנם הפנוי לזולתם או
לקידום רעיונותיהם ואמונותיהם.
3. קבוצת "אדישי פנאי" או "חסרי עניין בפנאי" - אלה שאינם מתייחסים לזמן הפנוי
כמשאב או כמנוף ומבלים את שעתם בהמתנה לזמן שיחלוף.
4. קבוצת "מודאגי פנאי או "מוטרדי פנאי" - המתייחסים בדאגה גוברת ולעיתים
בחרדה אמיתית לסדר יומם המתפנה ורואים בו אות מבשר רעה, המנבא את דחיקתם
לשולי ההתעניינות החברתית והסביבתית.
נוכח הדפוסים השונים של צריכת הפנאי בגיל המבוגר מתחייבת פעילות ענפה ואינטנסיבית יותר של פיתוח "מוצרי פנאי" ו"שירותי פנאי" שתועלותיהם יענו על הבעיות, הצרכים, הדאגות, הציפיות והתקוות של "לקוחות הפנאי" לסוגיהם השונים.
התכנים שיאכלסו את "משאבי הפנאי" חייבים להעמיד את הגיל השלישי כפרק חיים הטומן אתגרים חדשים וכהזדמנות נוספת להגשמת מאוויים שהוסטו לשוליים בשנים שקדמו. כל אלה תוך הבלטת האושר הרוחני והתרבותי, חכמת החיים ובגרות המחשבה המאפיינים כיום יותר ויותר את האדם המבוגר.
"מוצרי פנאי" ו"שירותי פנאי" עשויים למלא צרכים בסיסיים וחיוניים ביותר בקרב אוכלוסיות הגיל השלישי, ולתרום מהותית לשיפור איכות חייהם תוך ניצול המודעות, הנכונות, המשאבים הכלכליים ונורמות ההתנהגות שהביאו איתן אוכלוסיות אלה בעת ש"חצו את הקו" של הגיל השלישי.
ברמה העקרונית נראים באופק צרכים מתחזקים למוצרי ולשירותי פנאי שיאפשרו להתמודד עם האתגרים בתחומים הבאים:
העשרה ואתגרי חשיבה - העמקה והרחבה של הידע הקיים, רכישת ידע חדש, גירויים אינטלקטואליים, שיפור הזיכרון, בקיאות באקטואליה.
בריאות ותחזוקת הגוף - הדרכות, ייעוץ מקצועי, ומוקדי פעילות במכלול הנושאים
הקשורים בשמירת הכושר הגופני, תפריט מאוזן וטיפול
מונע.
תרבות - ניתוב צריכת התרבות של האוכלוסיות הרלוונטיות לפעילויות ולאירועים
שיהלמו צריכה זו.
בידור ושעשוע - מגוון מוצרים ושירותים שיתרמו לתחומי ההרפיה והשחרור
מדאגות.
תחביבאות - פיתוח רפרטואר רחב של פעילויות לשם הקנייה או פיתוח של
תחביבים בתחומים שונים.
התנדבות - העמדת אתגרים אינטלקטואליים, חברתיים- קהילתיים ולאומיים
שיעמיקו בקרב אוכלוסיות הגיל המבוגר את תחושת ההזדקקות לניסיונן,
לחכמת החיים שלהן ולזמנן הפנוי.
אפילוג
"שלום", אמר הנסיך הקטן.
"שלום" השיב הרוכל.
רוכל זה עסק במכירת גלולות משובחות המרוות את הצימאון. כל הבולע גלולה אחת לשבוע אינו נזקק עוד לשתיה.
"למה אתה מוכר זאת?" שאל הנסיך הקטן.
"גלולות אלה" הסביר הרוכל "מאפשרות חיסכון ניכר בזמן. המומחים חישבו ומצאו כי בדרך זו אפשר לחסוך חמישים ושלוש דקות בשבוע".
"וכי מה עושים בחמישים ושלוש דקות אלה"? שאל הנסיך.
"יכול אתה לעשות ככל העולה על רוחך", השיב הרוכל.
"כשאני לעצמי" אמר הנסיך הקטן בליבו, "אילו היו לי חמישים ושלוש דקות פנויות, הייתי הולך ממילא אל המעיין?"
(מתוך "הנסיך הקטן" מאת אנטואן דה סנט-אקזופרי בתרגומו של אריה לרנר, הוצאת "עם עובד").
אברהם אלון עוסק זה למעלה מחמש עשרה שנה בשאלות איכות החיים בגיל המבוגר. כתב עשרות מאמרים בהיבטים השונים של הנושא ומוזמן כמומחה לתכניות רדיו וטלוויזיה המקדישות לכך משקל הולך וגובר.
