באמריקה הגדולה והרחוקה מתקיימת המצאה המופלאה הזו שנקראת HBO. אוהבי קולנוע יודעים מן הסתם על קיומו של ערוץ הסרטים המיוחד הזה, ורבים מהם מייחלים לנפילת מתח מסתורית אשר תגרום ללוין עמוס להביא אל ביתם את שידורי הערוץ בדיוק אל המקום בשלט בו רשום להם המספר 4.
המספר 4, או בשמו העממי יותר "ערוץ הסרטים" מייצג את אוסף רצועות הסרטים המשומש והמהוהה ביותר הקיים בעולם, האוסף הזה הוא כמובן המצאה ישראלית מקורית ואנחנו יודעים שהוא שלנו כי אלי ישראלי כל הזמן נמרח לנו ברווחים בין השידורים עם פרומואים דבילים שנשמעים תמיד אותו הדבר. גם אם מדובר בסרט של ברגמן או של סטלונה.
HBO, מלבד היותו ערוץ סרטים איכותי למדי ניחן בתכונה אחת חשובה הרבה יותר. הערוץ הקסום הזה גם מפיק סרטים וזה בעצם יחודו הרב. מים רבים יזרמו להם בירקון המלוכלך עד שערוץ 4 יפיק איזה סרט מקורי בעצמו. וכאן אולי המקום לסיים את הדיון הקצר בהבדלים בין האומה האמריקאית לקברנטיני חברות הכבלים כאן בארצנו הציונית.
"אם הקירות הללו היו יכולים לדבר" הוא עוד אחת מהדוגמאות היותר טובות לדרך שבו ממלא HBO את החלל הגדול שנפער בקולנוע האמריקאי ביצירת דרמות. אמיתה גלויה היא שהאולפנים הגדולים מעדיפים להפיק פחות ופחות סרטים תמורת כמה שיותר כסף. ההתייקרות הגדולה בעלויות ההפקה של סרטים בהוליווד, הביאה לכך שמרבית הסרטים הנוצרים כיום על ידי האולפנים הגדולים הנם סרטי פעולה עתירי תקציב. עלויות של מאה מליון דולר לסרט אינם דבר יוצא דופן היום, ולכן עדיף כמעט תמיד סרט פעולה שיוכל גם להחזיר את ההשקעה שהושמה בו. סרטי הפעולה הופכים לראוותנים יותר ויותר, ודרמות קטנות וטובות מסוג "החדר של מרווין" לדוגמא הולכות ונעשות נדירות יותר ויותר. HBO מנצל את הצורך של השוק בדרמות מסוג זה ומצליח להפיק דרמות טובות עם כוכבים גדולים המוכנים, באופן יוצא דופן בהחלט, לעבוד עבור הטלביזיה. זאת בעיקר עקב העובדה שאותם הסרטים שמפיק הערוץ מספקים להם אתגר מבחינת משחק או בימוי שאינם יכולים בהכרח למצוא בקולנוע האמריקאי של היום. זה כאמור, מתרחק מדרמות כמו מאש. מרבית הכוכבים הגדולים של הוליווד היום כבר מצאו את עצמם בדרמה כזו או אחרת שהופקה על ידי HBO גלן קלוז אף גרפה פרס יוקרתי לא מזמן על משחקה כקצינה לסבית בצבא ארה"ב, בסרט של HBO, והרשימה מתארכת מיום ליום.
עקב האמור לעיל אין שום צורך להרים גבה כאשר רואים את דמי מור, המתפשטת היקרה ביותר בתולדות הוליווד מופיעה בכותרות הפתיחה של הסרט. ברור בעליל שהכסף הוא לא המניע המרכזי בהשתתפותה בסרט, הרושם הכללי הוא שהסרט הסתפק בחלק קטן משכרה ב"סטרפטיז" להפקה כולה.
"אם הקירות הללו היו יכולים לדבר" עוסק באחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת בתרבות ובחברה האמריקאית והוא נושא ההפלות, חוקיותן והויכוח המוסרי והדתי הניטש סביבן. הסרט בנוי משלושה סיפורים שונים המתרחשים בהפרשים של עשרים שנה זה מזה, המכנה המשותף לכל גיבורות הסיפורים היא העובדה שכולן גרות באותו הבית וכולן נשים הנקלעות למצב בו הן צריכות לקבל החלטה האם לבצע הפלה או לא. כל אחת מהן חיה במציאות של עשור אמריקאי אחר המציג בפניה קשיים ודילמות מסוג שונה. דמי מור היא אשת קצין הנהרג בזמן שירותו הצבאי והיא מגלמת אישה הנחושה לבצע הפלה בעידן בו החוק האמריקאי עדין רואה בהפלות עבירה. סיסי ספיסיק היא אישה מבוגרת הנכנסת להריון למרות תחושתה ש"גמרה עם זה כבר" והיא נאלצת לבחור בין האפשרות לקרירה שניה, מקצועית, לבין המשך חייה כאם במשרה מלאה והכל על רקע האווירה הפרוגרסיבית של שנות השבעים. שני הסרטים הללו מבוימים באופן בוטה אך מרשים על ידי ננסי סבוקה, המציגה בכישרון את הדילמה תוך שהיא קושרת אותה באופן הדוק לסביבת בה מתקימות הגיבורות והלחץ החברתי הנגזר ממנה.
ללא הספק החוליה הטובה ביותר והמפתיעה ביותר בסרט היא זו בבימויה ובכיכובה של שר ושל אן הץ', בניסיון הבימוי הראשון שלה מגלה רגישות מפתיעה לחומר ומציגה באופן אוביקטיבי ביותר את המקרה המעניין ביותר בסרט. נערה צעירה המחליטה לבצע הפלה בשנות התשעים של החברה האמריקאית היום. דווקא המקרה הנראה הפשוט ביותר, מקבל את התפנית המפתיעה ביותר ומספק את הדרמה הגדולה הממחישה את אופיו הרגשי והלא ראציונאלי של הוויכוח הציבורי הנסב בארה"ב סביב נושא ההפלות.
טוב לראות את שר מפגינה שוב את השילוב המנצח של המראה המיוחד שנחנה בו עם כישרון המשחק שזיכה אותה כבר באוסקר מגלה גם את הצד המפתיע של יכולתה לספר סיפור כבימאית מוכשרת הרגישה לניואנסים. במיוחד אחרי תקופת יובש ארוכה מבחינתה. הסרט התקבל בהתלהבות בעיקר על ידי חוגים התומכים בהפלות בארה"ב ובהפתעה בתעשייה, מבחינת פריצת הדרך של שר כבימאית, שללא ספק תביא עימה נסיונות נוספים שיהיה מעניין לבחון גם אותם.
הסרט לא חף מפגמים אבל יש לו עוצמה וישירות שלא נראו מסוגם מזה זמן רב.
הסרטים של HBO הפכו ללהיט כמעט ודאי עוד בטרם צאתם ומרביתם, כמו זה נמכרים היום גם להפצה בספריות הוידאו. אני מניח בזהירות שערוץ ארבע יקרין לכם בסופו של דבר את הסרט בעוד שנתיים בערך, לא לפני שיקח לכם עליו עוד עשר שקל בדרך בהום סינמה. אל תדאגו, הם גם יסדרו לו פרומו עם אלי ישראלי ויתנו לכם לחשוב שמדובר בסרט פעולה.
המספר 4, או בשמו העממי יותר "ערוץ הסרטים" מייצג את אוסף רצועות הסרטים המשומש והמהוהה ביותר הקיים בעולם, האוסף הזה הוא כמובן המצאה ישראלית מקורית ואנחנו יודעים שהוא שלנו כי אלי ישראלי כל הזמן נמרח לנו ברווחים בין השידורים עם פרומואים דבילים שנשמעים תמיד אותו הדבר. גם אם מדובר בסרט של ברגמן או של סטלונה.
HBO, מלבד היותו ערוץ סרטים איכותי למדי ניחן בתכונה אחת חשובה הרבה יותר. הערוץ הקסום הזה גם מפיק סרטים וזה בעצם יחודו הרב. מים רבים יזרמו להם בירקון המלוכלך עד שערוץ 4 יפיק איזה סרט מקורי בעצמו. וכאן אולי המקום לסיים את הדיון הקצר בהבדלים בין האומה האמריקאית לקברנטיני חברות הכבלים כאן בארצנו הציונית.
"אם הקירות הללו היו יכולים לדבר" הוא עוד אחת מהדוגמאות היותר טובות לדרך שבו ממלא HBO את החלל הגדול שנפער בקולנוע האמריקאי ביצירת דרמות. אמיתה גלויה היא שהאולפנים הגדולים מעדיפים להפיק פחות ופחות סרטים תמורת כמה שיותר כסף. ההתייקרות הגדולה בעלויות ההפקה של סרטים בהוליווד, הביאה לכך שמרבית הסרטים הנוצרים כיום על ידי האולפנים הגדולים הנם סרטי פעולה עתירי תקציב. עלויות של מאה מליון דולר לסרט אינם דבר יוצא דופן היום, ולכן עדיף כמעט תמיד סרט פעולה שיוכל גם להחזיר את ההשקעה שהושמה בו. סרטי הפעולה הופכים לראוותנים יותר ויותר, ודרמות קטנות וטובות מסוג "החדר של מרווין" לדוגמא הולכות ונעשות נדירות יותר ויותר. HBO מנצל את הצורך של השוק בדרמות מסוג זה ומצליח להפיק דרמות טובות עם כוכבים גדולים המוכנים, באופן יוצא דופן בהחלט, לעבוד עבור הטלביזיה. זאת בעיקר עקב העובדה שאותם הסרטים שמפיק הערוץ מספקים להם אתגר מבחינת משחק או בימוי שאינם יכולים בהכרח למצוא בקולנוע האמריקאי של היום. זה כאמור, מתרחק מדרמות כמו מאש. מרבית הכוכבים הגדולים של הוליווד היום כבר מצאו את עצמם בדרמה כזו או אחרת שהופקה על ידי HBO גלן קלוז אף גרפה פרס יוקרתי לא מזמן על משחקה כקצינה לסבית בצבא ארה"ב, בסרט של HBO, והרשימה מתארכת מיום ליום.
עקב האמור לעיל אין שום צורך להרים גבה כאשר רואים את דמי מור, המתפשטת היקרה ביותר בתולדות הוליווד מופיעה בכותרות הפתיחה של הסרט. ברור בעליל שהכסף הוא לא המניע המרכזי בהשתתפותה בסרט, הרושם הכללי הוא שהסרט הסתפק בחלק קטן משכרה ב"סטרפטיז" להפקה כולה.
"אם הקירות הללו היו יכולים לדבר" עוסק באחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת בתרבות ובחברה האמריקאית והוא נושא ההפלות, חוקיותן והויכוח המוסרי והדתי הניטש סביבן. הסרט בנוי משלושה סיפורים שונים המתרחשים בהפרשים של עשרים שנה זה מזה, המכנה המשותף לכל גיבורות הסיפורים היא העובדה שכולן גרות באותו הבית וכולן נשים הנקלעות למצב בו הן צריכות לקבל החלטה האם לבצע הפלה או לא. כל אחת מהן חיה במציאות של עשור אמריקאי אחר המציג בפניה קשיים ודילמות מסוג שונה. דמי מור היא אשת קצין הנהרג בזמן שירותו הצבאי והיא מגלמת אישה הנחושה לבצע הפלה בעידן בו החוק האמריקאי עדין רואה בהפלות עבירה. סיסי ספיסיק היא אישה מבוגרת הנכנסת להריון למרות תחושתה ש"גמרה עם זה כבר" והיא נאלצת לבחור בין האפשרות לקרירה שניה, מקצועית, לבין המשך חייה כאם במשרה מלאה והכל על רקע האווירה הפרוגרסיבית של שנות השבעים. שני הסרטים הללו מבוימים באופן בוטה אך מרשים על ידי ננסי סבוקה, המציגה בכישרון את הדילמה תוך שהיא קושרת אותה באופן הדוק לסביבת בה מתקימות הגיבורות והלחץ החברתי הנגזר ממנה.
ללא הספק החוליה הטובה ביותר והמפתיעה ביותר בסרט היא זו בבימויה ובכיכובה של שר ושל אן הץ', בניסיון הבימוי הראשון שלה מגלה רגישות מפתיעה לחומר ומציגה באופן אוביקטיבי ביותר את המקרה המעניין ביותר בסרט. נערה צעירה המחליטה לבצע הפלה בשנות התשעים של החברה האמריקאית היום. דווקא המקרה הנראה הפשוט ביותר, מקבל את התפנית המפתיעה ביותר ומספק את הדרמה הגדולה הממחישה את אופיו הרגשי והלא ראציונאלי של הוויכוח הציבורי הנסב בארה"ב סביב נושא ההפלות.
טוב לראות את שר מפגינה שוב את השילוב המנצח של המראה המיוחד שנחנה בו עם כישרון המשחק שזיכה אותה כבר באוסקר מגלה גם את הצד המפתיע של יכולתה לספר סיפור כבימאית מוכשרת הרגישה לניואנסים. במיוחד אחרי תקופת יובש ארוכה מבחינתה. הסרט התקבל בהתלהבות בעיקר על ידי חוגים התומכים בהפלות בארה"ב ובהפתעה בתעשייה, מבחינת פריצת הדרך של שר כבימאית, שללא ספק תביא עימה נסיונות נוספים שיהיה מעניין לבחון גם אותם.
הסרט לא חף מפגמים אבל יש לו עוצמה וישירות שלא נראו מסוגם מזה זמן רב.
הסרטים של HBO הפכו ללהיט כמעט ודאי עוד בטרם צאתם ומרביתם, כמו זה נמכרים היום גם להפצה בספריות הוידאו. אני מניח בזהירות שערוץ ארבע יקרין לכם בסופו של דבר את הסרט בעוד שנתיים בערך, לא לפני שיקח לכם עליו עוד עשר שקל בדרך בהום סינמה. אל תדאגו, הם גם יסדרו לו פרומו עם אלי ישראלי ויתנו לכם לחשוב שמדובר בסרט פעולה.
אלי מורנו הוא סופר, מקים ומנהל אתר קופירייטס לשמירה מקוונת של זכויות יוצרים.
http://www.copyrights.org.il
http://www.copyrights.org.il
