מה ההבדל בין נתיב של ריפוי לנתיב של אשמה? 

מה ההבדל בין נתיב של ריפוי לנתיב של אשמה? / מאת יואב ברנזון

אשמה נובעת מחוסר קבלה ומובילה להתנהגות של התגוננות-תוקפנות

מרבית האנשים נוטים להאשים את עצמם בכישלונות שלהם ובטרגדיות המתרחשות בחייהם. האשמה העצמית הזאת נובעת מחוסר קבלה עצמית ומתחושה בסיסית שהם אינם מספיק טובים ומשהו בהם פגום.

את התחושה הזאת מזין החינוך בבית והמסרים שאנשים מקבלים בילדותם - במקום קבלה ותמיכה הם מקבלים ביקורת, אשמה ושיפוטיות. וכך יוצא, שגם בבגרותם הם ממשיכים להאשים את עצמם בכל דבר לא טוב שקורה בחייהם.

באשמה - הילד הפנימי נותר סובל, דחוי ואשם

אדם שחי על בסיס רגשות אשמה - הוא אדם שעמוק בתוכו תמיד סובל, כי במקום להרגיש משוחרר וטוב עם עצמו הוא תמיד מרגיש מותקף, אשם או בעל צורך להתגונן ולהצדיק את עצמו.

בפועל, אנשים אשמים תמיד מסגלים לעצמם התנהגות של התגוננות-תוקפנות. בסוג כזה של התנהגות או שהם מתגוננים ומנסים להצדיק את עצמם שלא לצורך או שהם תוקפים כדי לגונן על עצמם ולהצדיק את עצמם. בכל מקרה, הם תמיד נמצאים בסוג של מאבק ומאמץ.

ריפוי מתחיל דווקא בקבלת "הפגמים"

ריפוי שונה מאוד מאשמה. באשמה אין שחרור - לעומת זאת, תהליך ההבראה בריפוי מתחיל מהבסיס, מ"הפגמים" כביכול - ולכן הוא מביא גם לשחרור האדם מהסבל שלו. חשוב להבין, כשאדם מקבל את הפגמים שלו כפי שהם ואינו מגנה אותם או שופט את עצמו בגללם הוא מפסיק לסחוב על גבו את תפקיד ה"מואשם" או ה"אשם" ובמקום זאת הוא חופשי מחדש להיות מי שהוא, עם הפגמים שלו ודווקא בשל הפגמים שלו.

לדוגמה, אדם שעבר טראומה של התעללות נוטה להאמין - בטעות - שהסיבה לכך שהוא עבר התעללות נובעת מכך שהוא לא ידע להגן על עצמו ולעמוד על שלו, שהוא היה "רך" מדי וחלש מדי ולכן הוא ינסה במשך שנים להוכיח לעצמו ולסביבתו שהוא "חזק" "קשוח ואגרסיבי. במקום לקבל את העובדה שהוא אדם רך ונעים ולא אדם אגרסיבי ושהוא אינו אשם בכך שהוא עבר התעללות הוא בוחר דווקא להאשים את עצמו על "הפגמים" כביכול שלו ולהתאמץ כל חייו להיות מישהו שהוא לא.

רק באמצעות קבלה, השלמה והבנה ניתן להגיע לריפוי, סליחה וצמיחה

טרגדיה עלולה לקרות לכל אדם, ללא קשר אם הוא "רך" ועדין או נוקשה ואגרסיבי. אין קשר בין האופי של האדם לבין דברים שקורים לו בחיים.

במקום לחפש צידוקים או הסברים או האשמות עצמיות לטרגדיות שקרו - קבלו את עצמכם כפי שאתם, כי רק באמצעות קבלה, השלמה עם עצמכם והבנה של עצמכם תוכלו להגיע לסליחה, לריפוי עצמי ולצמיחה מחודשת.

וטיפ לסיום: אדם שמקבל את עצמו מתחיל להרגיש בריא, נינוח, רפוי יותר - כי הוא מפסיק את המאמץ להיות משהו שהוא לא ומאפשר לעצמו להיות מה שהוא כן. ברגע שהוא מפסיק להאשים את עצמו ובוחר לסלוח לעצמו - הוא מסוגל לשוב חזרה למסלול של צמיחה טבעית ובריאה. לעומת זאת, אדם שמאשים את עצמו - מרגיש רע עם עצמו. הוא מנסה להשתנות כל החיים ולהיות משהו שהוא לא. כל עוד הוא מאשים את עצמו ואינו מוכן לסלוח לעצמו הוא תוקע את עצמו במסלול אינסופי של ביקורת, שיפוטיות וחוסר סיפוק.