באיזה סגנון כדאי ללמוד לשחות לפי שיטת לם ואיזה סגנון נכון למבוגרים ? 

שחייה זו פעילות גופנית בריאה המתאימה לכל אחד, בכל גיל ואפילו לאוכלוסיה בעלת צרכים  מיוחדים ובעלי נכויות ומוגבלות. מעבר לפן הפיזי והבריאותי, השחייה מקנה הרגלים לחיים כמו נשימה טובה, יציבה נכונה , דימוי עצמי וגופני גבוה ועוד,  וכן תורמת רבות לשיפור מצב הרוח והנפש.

גישת אילנה לם, "לשחות כדרך חיים", ממליצה של שחייה בסגנון חתירה וגב בכל גיל, ועל שחייה בסגנון חזה כבסיס ללמידת שאר הסגנונות ולשחייה עד גיל 12 בלבד.

חזה וגב - סגנונות השחייה המועדפים ללמידה כסגנון ראשון

סגנונות השחייה המומלצים ללמידה, בעיקר בגילאים הצעירים, הם סגנון החזה וסגנון הגב הקלאסי. מבחינת הנשימה והמאמץ הגופני - שני יסודות בסיסיים בכל סגנון שחייה, אני נוטה להשוות את סגנון החזה להליכה ואת סגנון החתירה לריצה. והרי לא מתחילים לרוץ לפני שלומדים קודם ללכת, נכון?

השחייה בסגנון החזה מקנה שליטה קלה ונוחה יותר בנשימה. בעת השחייה, הראש מביט קדימה, במנח של המשך לגוף, מה שמאפשר לתלמיד, בעת הרמת הראש לשאיפת אוויר, להביט הצידה ולפנים, לראות מה קורה מסביבו בבריכה, להתמצא במרחב בצורה המיטבית ולחוש ביטחון. להבדיל, למשל, מהנשימה בסגנון החתירה, שהיא צידית ולא טבעית ואינה מאפשרת מבט חופשי קדימה ולצדדים.

כמו כן סגנון החזה  עדיף בסיטואציות מאיימות כגון :כשהבריכה עמוסה, כששחיין נתקל במקרה בשחיין אחר, כשהמשקפת מתמלאת פתאום במים או כשהתלמיד חווה מצוקה או פחד כלשהו - קל התקדם בשחיית חזה בעזרת תנועת ידיים  ורגליים עם ראש בחוץ כדי לסדר את הנשימה או להתמצא במרחב , לעומת סגנון החתירה שלא תורם רגיעה ושקט נפשי בסיטואציות מהסוג הזה.

הבדל נוסף בין סגנונות החזה והחתירה הוא שסגנון חזה מאפשר מנוחה של 3-5 שניות במנח החץ, בסיום כל תנועת ידיים ורגליים, ומפחית את המאמץ. לעומתו, סגנון החתירה מאלץ את הידיים והרגלים לעבוד ברצף וללא הפסקה, מה שגורם לדופק מואץ ולעייפות שאינה מומלצת בשלבים הראשונים של לימוד השחייה.

בנוסף סגנון החזה מומלץ ביותר לילדים הסובלים מחולשת שרירים בחגורת הכתפיים: סגנון זה מפעיל הרבה קבוצות שרירים ,תורם לשיפור המוטוריקה העדינה והיציבה ועובד על חיזוק חגורת הכתפיים.

ועל כן משפר את הדימוי העצמי והגופני החשובים כל כך במעבר לכיתה א ובגילאים הצעירים.

סגנון גב קלאסי

במקביל ללימוד סגנון החזה, מומלץ ללמוד גם גב קלאסי (2 הידיים מתרוממות מעל הגוף ובו זמנית עם תנועה מעגלית ברגלים כמו בסגנון החזה) . חשוב לשלב את סגנון הגב בתהליך הלימוד הראשוני בעיקר בגלל תחושת המים וההתמצאות במרחב - אותה רוכש התלמיד, המאפשרת לו להתהפך על גבו בעת מצוקה נשימתית או במאמץ מוגזם. אמנם, תלמידים רבים חווים קושי בעת הכנסת הפנים למים במנח של ציפה על הגב ותחושה מאוד לא נעימה כשנכנסים מים לקנה הנשימה, אבל לאחר שילמד להסתדר עם נשימה בשחיית גב, יידע להסתדר בקלות גם בסיטואציות מאיימות כמו גלי ים, נפילה למים, צלילות ועוד.

הקושי העיקרי בלימוד סגנון הגב נובע ממרחב ראייה מוגבל ומהפחד לאבד שליטה. ילדים ומבוגרים רבים נרתעים מציפה על הגב וממגע המים באוזניים ולעיתים אף עלולים לחוש סחרחורת קלה.

לאחר שמושגת שליטה בסגנון החזה ולאחר שהילד/ה מסוגל/ת לשחות 2-3 בריכות באורך 25 מטר בסגנון חזה, באמצע הבריכה, כשהמורה מחוץ למים, ללא עצירה - מומלץ להמשיך ללימוד סגנונות החתירה וגב-החתירה. ברוב המקרים, בתוך 6-8 שיערים יכול התלמיד/ה להשתלט על סגנון החתירה בקלות.

למרות שאני ממליצה ללמוד את סגנון החזה קודם, סגנון זה אינו חשוב בהמשך החיים. לכן, גם אם הילד/ה לא מפעיל/ה את הרגלים בצורה מדויקת - ברגע שהם מסוגלים לסיים בריכה  באופן רגוע אפשר להמשיך בבטחה ללימוד החתירה ובגב חתירה.

כל הסגנונות - כל היתרונות

חתירה: מנח: הגוף שכוב על המים במצב אופקי (ציפה על הבטן), הידיים עובדות כמו משוטים הנעים לסירוגין והרגליים מצליפות במים ברצף. האוויר נשאף לסירוגין, לימין ולשמאל, מידי רצף של שלוש תנועות ידיים.

סגנון החתירה נחשב למהיר ביותר מבין ארבעת סגנונות השחייה התחרותיים. הוא דומה מאוד לפעילויות היומיומיות של האדם כמו הליכה/ריצה ולכן הוא הופך לחשוב ויעיל מבחינת ביצוע התנועות, קל ללימוד מבחינה קואורדינטיבית, החסכוני ביותר מבחינה אנרגטית והמיטבי לפיתוח הכושר הגופני והיכולת האירובית. סגנון החתירה מומלץ ביותר לסובלים מבעיות גב, בתנאי שישנה הקפדה מלאה על תנוחת גוף תקינה לאורך כל השחייה.

גב-חתירה: מנח: הידיים מתרוממות מעל הגוף אחת אחרי השנייה, כמו משוטים, והרגליים מצליפות במים ברצף. סגנון הגב-חתירה נחשב לקליט ולפשוט מבחינה קואורדינטיבית ומבחינת הנשימה. יש המלמדים סגנון זה כסגנון ראשון, מאחר ודרכי הנשימה פנויות ממים והוא מאפשר לעבוד על שרירי הגוף מלפנים ומאחור בצורה מאוזנת. לסגנון חיסרון אחד: השוחה לא רואה לאן הוא מתקדם ואינו יודע מה מתרחש מאחוריו. שיטת לם תומכת בלימוד סגנון גב-חתירה במקביל לסגנון החתירה, על מנת לבסס את תחושת הנוחות במים בכל תנוחה ומצב גופני וכדי ליצור איזון בעבודת השרירים מלפנים ומאחור. סגנון זה מחזק  את שרירי הבטן, הגב והרגליים אך חשוב מאוד לדעת לבצע אותו נכון.

פרפר: נחשב לסגנון רב עצמה, הדורש מאמץ פיזי גדול וקואורדינציה גבוהה. ייחודו טמון בתנועה הגלית (תנועת הדולפין) המתחילה באגן, עוברת לירך, ממשיכה אל הברך ומסתיימת בקרסול.  סגנון זה קשה ללימוד עקב הדרישות הקואורדינטיביות הגבוהות והמורכבות, ולפיכך, זהו הסגנון האחרון ללימוד, אם בכלל, בגילאים צעירים. סגנון שחיית הפרפר אינו מומלץ לסובלים מבעיות גב ויציבה.

אז איזה סגנון שחייה עדיף? האם יש לנו מנצח?

ככלל: השחייה מומלצת במיוחד כאמצעי שיקומי בתחומים אורטופדיים רבים העוסקים בבעיות גב וליקויי יציבה. גם רופאים המתמחים בליקויים במערכות הלב, הדם והנשימה ממליצים למטופליהם לעסוק בשחייה בכדי לשפר את מצבם. הבעיה מתחילה כשחלק מהרופאים והאורטופדים ימליצו למטופל לשחות מבלי להנחות אותו איזה סגנון מומלץ ומתאים לו ביותר. חשוב לזכור ששחייה לא נכונה או לא מתאימה גורמת יותר נזק מתועלת. לא רק שהיא לא תשפר את המצב, היא אף עלולה להחמיר אותו וליצור בעיות נוספות.

סגנון החתירה והגב חתירה עדיפים על סגנון החזה!

מעל גיל 12 לא מומלץ בכלל לשחות בסגנון חזה, שחייה הגורמת לעומס לא אחיד על חוליות עמוד השדרה התחתון ועמוד השידרה הצווארי, ועלולה לגרום לכאבים מיידים וכאבים מצטברים. גם אנשים הסובלים מבעיות גב וצוואר ומליקויי יציבה עלולים להחמיר את המצב בשחייה בסגנון חזה.

באם אתה מחליט לשחות לשם שיפור מצב פיזי כלשהו או בעקבות המלצת רופא, חשוב ליידע את המורה בכל בעיותיך הפיזיות. גם במהלך הלימוד, חשוב ליידע את המורה בכל כאב פתאומי, חוסר נוחות או אפילו אם משהו מרגיש "לא נכון" או "לא טבעי" לגוף. מורה שחייה מנוסה יידע להנחות אותך באשר לסגנון השחייה המיטבי עבורך ולהקנות לך הרגלי שחייה נכונים לחיים בריאים.