אז מהי בעצם משפחה?
בישראל משפחה קלאסית נורמטיבית היא גבר ואישה, יהודים, הנשואים זה לזו כדת משה וישראל. זוהי כאמור הגדרה של נורמה, של קונצנזוס, ולא הגדרה משפטית כי גם התא המשפחתי הנורמטיבי הזה, המקבל, את עידודה המלא של המסורת היהודית, לא זכה להגדרה מסודרת בחוק.
הבעיה המרכזית היא, שגם הגדרה נורמטיבית זו אינה מתאימה לכ-42% מהמשפחות בישראל. היינו, כמעט מחצית מהמשפחות בישראל נמצאות למעשה מחוץ לקונצנזוס. מדובר במשפחות חד הוריות, חד מיניות, זוגות מעורבים, זוגות בני דת שונה, משפחות עובדים זרים, ידועות וידועים בציבור ועוד מיני צירופים של בני זוג
שלא יכולים או לא מעונינים להינשא בטקס הדתי המקובל. בנוסף להם ישנם הזוגות שנישאו בנישואין אזרחיים וישנם אזרחי ישראל הערבים.
היה זה השופט אהרון ברק, נשיא בית המשפט העליון , אשר הבין את הצורך שהמשפט ישקף את מציאות החיים והדינמיקה של חיי המשפחה בישראל אשר ראשיתה בשינוי התפיסה המסורתית של מוסד המשפחה:
"החיים יוצרים מציאות שהמשפט חייב להתמודד עמה, אנו נתקלים במשפחה החד הורית, ידוע הקשר בין גבר לאישה ללא נישואין, אך תוך יצירת תא משפחתי, במסגרת הידוע והידועה בציבור. הקשר ההומוסקסואלי דורש את הכרתנו השיפוטית. אנו נתקלים בתופעה הולכת וגוברת של הנישואין האזרחיים. המשפט ניצב בפני שאלות חדשות שהוא חייב להתמודד עמן. בית המשפט ניצב בפני מציאות חדשה, והוא חייב לתת לה פתרונות. עם זאת מציאות חיים חדשה זו, בעיקרה אינה מבקשת למוטט את מושג המשפחה. היא מבקשת להסתפח אליה. היא מבקשת לתת לה מובן חדש."
כאמור, השינוי הדרמטי במבנה המשפחה אינו נחלתה של ישראל בלבד - בכל רחבי אירופה מקבל המונח "משפחה" משמעות חדשה. בגרמניה עלה בעשר השנים אחרונות מספר המשפחות החד הוריות שבראשן גבר
ב-63% , לעומת עליה של 31% במספר הנשים החד הוריות. בבריטניה קפץ מספר המשפחות החד הוריות בשנת 2000 לכדי 20%. בהולנד, 23 אחוזים מהילדים נולדים מחוץ למסגרת נישואין פורמלית, כאשר
בסקנדינביה מדובר בכמחצית מהילדים הנולדים (זאת כנראה הודות לתשתית חוקית ומשפטית מפותחת המתאימה גם למשפחות שאינן מסורתיות). באיטליה (הנחשבת למסורתית יותר מאחיותיה האירופאיות) עלה אחוז הגירושין בעשר השנים האחרונות ב-31%.
יש לציין כי לעלייה באחוז הגירושין יש משמעות רבה הואיל וזהו אחד מהגורמים הבולטים לשינויים במבנה המשפחה המסורתי. הגירושין הפכו לעניין שבשגרה והשילו מעליהם את הסטיגמה החברתית שליוותה אותם כל השנים. גם בישראל קיים בעשור האחרון גידול מתמיד בשיעור הזוגות המתגרשים , כאשר בשנת 2000 בלבד כבר עמד שיעור הגירושין על 28%, עלייה של 4.5% לעומת השנה שקדמה לה.
העובדה שהמחוקק הישראלי לא טרח עד היום לתת למונח משפחה הגדרה משפטית חוקית יוצרת מצב בלתי אפשרי לפיו אין הגדרה משפטית לישות קיימת. כתוצאה מכך נוצר עיוות שכן בהעדר הגדרה הרי שהישות כאילו אינה קיימת ואין לה משמעות; בהעדר הגדרה משפטית הופכת המשפחה לחסרת הגנה וחסרת משמעות חברתית ו/או כלכלית והיא אינה נהנית מזכויות חברתיות ו/או כלכליות שמן הראוי היה להעניק לה.
ניקח לדוגמא את ההתעלמות או חוסר ההתייחסות למעמד הכלכלי של המשפחה. משק הבית נראה, מתנהג ומייצר הוצאות כמו יחידה כלכלית לכל דבר ועניין, אולם החוק הישראלי לא רק שאינו מכיר בו ככזה אלא אף קובע מפורשות כי בבירור הכנסתו החייבת של אדם לא יותרו ניכויים בשל הוצאות הבית . התוצאה הנה התעלמות מוחלטת מהוצאות גבוהות המקובלות בקרב אחוז גבוה מן הציבוריות הישראלית - ההוצאות עבור מטפלת ועוזרת בית וההוצאה החודשית הניכרת של תשלומי המשכנתא.
בניגוד למצב בארץ, מדינות רבות בעולם המערבי הכירו בנחיצותו של נוהל חישוב מס בנפרד ל"משפחה". כך לדוגמא, החוק הצרפתי הכיר במשפחה כיחידה כלכלית עצמאית, יחידת מס, וזאת במסגרת חוק זכויות המשפחה. בארה"ב רשאי כל אזרח להחליט אם הוא מעוניין להיות מוכר כמשפחה, ואז ימוסה בהתאם, ואף יזכה בהקלה במיסוי הוצאות המשפחה, או שמא הוא מעדיף מיסוי בנפרד.
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל היא הגורם היחיד המרשה לעצמו להשתמש בהגדרה "משק בית" בליקוט נתוניה. על פי הגדרותיה, המונח "משפחה" כולל שני אנשים או יותר החולקים משק בית אחד וקשורים זה לזה, בין אם מדובר בבעל ואישה, זוג ללא נישואין או הורה וילד.
מנתונים על משקי הבית בישראל שנמסרו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי בישראל 650,000 משקי בית. 13.7 אחוז מהם הם משפחות מיעוטים. 7.2 אחוזים הם משפחות חד הוריות. תשעה אחוזים הם משפחות של בני זוג מעורבים (אחד מבני הזוג לא יהודי), 4.6 אחוזים הם משפחות של בני זוג ידועים בציבור,
שלושה אחוזים הם משפחות של בני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים, שלושה אחוזים הם משפחות זרים ואחוז וחצי הם משפחות של בני זוג חד מיניים.
המשך המאמר
הכותבת, עו"ד אירית רוזנבלום היא מייסדת ומנכ"לית ארגון משפחה חדשה
