לישראלים רבים - חילוניים ודתיים, שומרי מסורת ושומרי תורה מצוות – ישנן תשובות שונות בכל הנוגע לשאלה מהי זהות יהודית היום, בישראל של שנת 2010. התשובות הן רבות ומגוונות: יהיו שיגידו כי זהות יהודית היא ציון החגים היהודיים; אחרים יטענו כי זהות יהודית הינה שמירת כל מצוות התורה; ויהיו גם כאלה שיאמרו כי זהות יהודית היא לגור בארץ ולשמור על הפולקלור היהודי מבית אימא.
אולם האם ישנה זהות יהודית שעולה על סך התשובות המגדירות אותה? האם ניתן לדבר על זהות יהודית שהיא קצת מזה וקצת מזה, מעט מתשובתו של האחד ומעט מזו של האחר? העובדה הבסיסית היא שרוב הישראלים, מכל המגזרים ומכל המפלגות הפוליטיות, מאמינים כי זהות יהודית נגזרת קודם כל מחיים בין יהודים. וכשיהודים חיים זה עם זה, עצם השותפות מקנה להם את היכולת להחליט יחד מהי עבורם זהות יהודית ומה היא כוללת.
הרעיון של חיים יהודיים עצמאיים הוא חדש, מבחינה היסטורית. זהות יהודית במובנה המצומצם התקיימה רק בארצות שבהן יהודים היו מיעוט. אלפיים שנים התקיימה זהות יהודית מתוך העובדה שהיהודים נאלצו להגדיר את עצמם לא מתוך יחסם לעצמם אלא כלפי השלטון והחברה שהקיפה אותם. כיום, יהודים חיים זה עם זה במסגרת עצמאית וההידרשות להגדרת זהות יהודית נעשית מתוך המושג החדש של מדינה יהודית; מושג בן 62 שנים בלבד, זמן פעוט במונחים היסטוריים.
אם זהות יהודית היא נושא ראוי לדיון ולליבון מחלוקות, ובהנחה שאלה המעוניינים לשאול מהי זהות יהודית מעוניינים לדון עם יהודים כמוהם בשאלות אלה, ישנה חשיבות גדולה להבנה שדיון בין יהודים במדינתם העצמאית איננו טריוויאלי. וכיוון שכך, זכותם של אנשים להציע תשובות שונות ואף סותרות לשאלת זהות יהודית בימינו היא חלק מהותי מהעניין.
