הנוסחה המאגית המצויה על הקמע היא קבועה ובזה כוחה. אלמנטים מסוימים חוזרים על עצמם בכל קמע ומהווים חיסון נגד שדים, רוחות, מחלות ועין רעה. המוטיבים הברורים הניתנים לקריאה והבנה הכתובים על גבי הקמע מורכבים משמות של מלאכים, שמות של דמויות תנכיות בעלות כוחות מאגיים כמו שלמה המלך ואליהו הנביא. לעיתים ניתן להבחין במשפטים או קטעי משפטים המתארים מעשי ניסים מן התורה.
עוד נמצא בכל קמע "הגון" חיבורי אותיות היוצרים "סלט" בלתי מובן של הברות וצלילים הנשמעים כאילו היו שירת דולפינים.
יש האומרים כי המילים הבלתי מובנות בקמע הן נומינה ברברה ו/או בבלט בעברית צחה. יש המשערים כי ניתן לתת להן משמעות, אם מזהים את הפסוק בתורה ממנו הן נשאבו. כלומר: המילים המאגיות הן למעשה מילים בלתי מובנות, שנוצרו בשל המעבר מכתיבה על חומר אחד גדל-ממדים, לחריטה על גבי חומר שונה וקטן מידות. אותן פורמולות שנפרסו על גבי גווילים ומגילות הועברו לקמע שהוא מעין תכשיט אותו נהגו לענוד.
השינוי בגודל ובטכניקה, חייב קיצורים וצמצומים. יחד עם זאת, הנוסחה היא קדושה ואפקטיבית רק אם היא נשמרת ללא שיוניים. כל השמות, הציטוטים, הפסוקים והקדושים הועברו בשלמותם למשטח החדש, אולם ברמזים. נוסחה מאגית שהתפרשה על גבי גוויל בגודלו הטבעי, הותאמה למשטח מתכתי זעיר, אותו ניתן לענוד בנוחיות. הפתרון לכתיבת הפורמולה החדשה היה שימוש באות הראשונה של כל מילה שהופיעה על גבי הגוויל. כלומר: כל אות ייצגה מילה אחת, וצרופן של אלו יצר בליל של צלילים והברות בלתי ניתנים לפירוש.
בקמעות שעוצבו במיוחד לשדה היהודית לילית, מופיעים שמות המלאכים סנוי, סנסנוי וסמנגלוף. אלו בולמים את פעולותיה של לילית גם בעזרת מוטיב ווקלי מאיים, הנובע מעצם צליל האונומטופיאה היוצר חיקוי של קול הנשמע כלחשוש הנחש או כרחש אש.
החזרה המרובעת על הצליל סנסנסנסמ, מחדדת את תמונת הצליפה השורקנית של פעולת האיום. חזרתו של בליל הקולות וההדהוד, הופכת את הקמע לתמונה צלילית צועקת בעלת עוצמה מאגית.
ועוד פרט קטן לסיום.....
המזוזה הראשונית הייתה חפץ מאגי שהוצמד לפתח הדלת ונועד להגנה מפני שדים. הרבנים הקנו לו תוכן מילולי דתי על ידי הצמדת רצועת קלף עם פסוקים מספר דברים. מטרת התוספת המקודשת היתה לחזק את רעיון האמונה המונותאיסטית.
גם התפילין התפתחו מתבנית מסוימת של קמע. הם שימשו כאובייקט להרחקת שדים, בעיקר כהגנה נגד שדים שגרמו לתינוקות להקיץ משנתם באישון לילה. התפילין מכונים ביוונית פילקטריון במשמעות של קמע או אמצעי השומר על העונד אותו מפני כל רע. שני חפצים אלו - המזוזות והתפילין, הם בעלי אופי אמביוולנטי של תשמישי קדושה ואובייקטים מאגיים.
עוד ועוד ניתן לקרוא ב- www.lilith.co.il
דורית קידר בעלת תואר שני במדעי היהדות.
