סבל- המורה הגדול של החיים 

הסבל האנושי - סבלנו אנו, בואו נודה על האמת, הוא תחום שכלל לא נעים להפוך בו.

"כבר יש לי כמה דקות של שקט אז להקדיש אותם לסבל?.."

אך לאלה מאתנו שיתפנו לחקור את סבלם, יתגלה עולם ומלואו.

המשנה הבודהיסטית כמו גם הספרות המקראית רואות בסבל שלב בלתי נמנע בחיים, שלב, שתכליתו לפתוח בפנינו צהר ( צרה = צהר) למסע פנימי ששיאו בגאולתנו השלמה - טוב בסדר, הכמעט שלמה, מסבלנו.

מדוע האדם סובל? בפשטות, מכיוון שהוא מצפה!

באדם בוער דחף פנימי אותו ניתן לאפיין כציפייה תמידית: ציפייה לחוש כל העת תחושות גוף נעימות, ציפייה לתחושות וודאות ושליטה, ציפייה לחיזוקים חיוביים על מעשיו, ציפייה להיות נאהב, ציפייה לצדק: צדק חברתי וצדק אלוהי, במילים אחרות באדם בוערת ציפייה לשמור כל העת על רצף "הנאה".

סבלו של אדם מאז ומעולם הוא תגובתו המיידית או האופן בו הוא מתאכזב לגלות כי פני המציאות הם לא כאלה כלל ועיקר.
הפגישה הבלתי נמנעת - אדם מול מציאות, רצוי מול מצוי, מולידה סבל, ובכמויות נדיבות.

יש להדגיש כי התחושות הלא נעימות הפוקדות אותנו, תחושות חוסר הוודאות וחוסר השליטה, הן לעולם לא סבל. המשמעות שאנו מעניקים להן - האכזבה, והאופן בו אנו מבטאים אותה - כעס, טינה, שנאה, ביקורת עצמית, ספק, דאגה, פחד, חרדה, עצלות ועוד, הן אלה המגדירות את רוחב הסבל ועוצמתו בחיינו.

נסו לבחון את דברי בשגרת יומכם:
זהו את הצורך שלכם לשמור על רצף ה"הנאה",
ראו כיצד מזמינים לכם החיים קטיעות ברצף ה"הנאה",
זהו את נטייתכם לדחות מעליכם כל גורם המהווה איום על רצף ה"הנאה",
בחנו - עד כמה תגובתכם המיידית לקטיעה ברצף ה"הנאה" מבטאת אכזבה מן המציאות,
ראו כיצד מושפעות מכך בחירותיכם,
ראו כיצד מושפעת מכך התנהגותכם.

הדרך לגאולה מסבל ארוכה. אך תחילתה בהכרת טבעה הלא נעים, הלא וודאי והבלתי נישלט של המציאות בה אנו חיים, ובאופן בו אנו מגיבים לאתגרים הגופניים והנפשיים אותם היא מציבה בפנינו.

אם רק נהיה קשובים,
אם נלמד לא להירתע מהסבל,
אם נפסיק ולו לרגע את מלחמתנו בסבל,
נשכיל גם לגלות את המסר הגדול הטמון בו -
הסבל יש לדעת הוא המורה הגדול של החיים.