לאחרונה , נשמעות בעיתונות כמו גם בהופעת שר השיכון, מר אריא אטיאס בכנס השנתי של המכון למדיניות קרקעית של קק"ל כי יש להביא לשחרור קרקעות באזורי ביקוש, קרקעות המוחזקות על ידי מתיישבים.
בין הדברים שהשמיע השר נרמז כי אם החקלאים לא ישתפו פעולה , כי אז הדברים יכפו עליהם בדרך אחרת.
צר לי שבמקום לשוחח עם מנהיגי ההתיישבות ולחשוב יחד עימם על מה שראוי ומה שרצוי בחר השר בדרך זו כדי להציע את רעיונותיו, יהיה מקורם אשר יהיה.
ההתיישבות פרוסה על פני 1000 נקודות ישוב וכוללת בתוכה מושבים, כפרים, מושבים שיתופיים, קיבוצים וישובים קהילתיים. ההתיישבות בחלק מהמקומות חוגגת כבר 80 שנים ויותר של ההתיישבות, הרבה שנים לפני הקמת המדינה ובוודאי טרם הקמת מנהל מקרקעי ישראל.
זו אינה מליצה שגבולות המדינה נקבעו במדינה על ידי יישובי חומה ומגדל ועל ידי תפיסת הקרקעות במקומות השונים שבהם הם ישבו. ההתיישבות אינה "מדינת תל אביב" ורובה ככולה נמצאת בפריפריה הרחוקה.
גישות שנשמעות בשנים האחרונות והעטופות בדברי חנופה ובנייר צלופן כגון "להתיישבות תרומה רבה למדינה" אך משמעותן "הכושי עשה את שלו", לא רק שלא יביאו לפתרון, אלא יביאו להמשך של חוסר תקשורת בין ההתיישבות והרצון שלה להמשיך ולקיים את המפעל הציוני האדיר למורת רוחם של זרמים פוסט ציוניים הצומחים בקרבנו.
למורת רוחם של אלה, מפעל ההתיישבות נמשך גם עתה במקומות שונים ובהם התיישבות חדשה בקרקעות חלוצה ומזרח לכיש.
תמ"א 35 שמדינת ישראל אימצה קבעה כי יש חשיבות לפריסת האוכלוסייה ברחבי הארץ, קרי הגליל ובנגב. בבחינה שנעשתה לאחר 4 שנים לקיומה מתברר כי נתניה, אשדוד , ראשון לציון כבר הגיעו למלוא הקיבולת של תמ"א 35 כפי שזו הייתה מתוכננת לשנת 2025. משמעות הדבר כי לא יגיעו מתיישבים לכרמיאל, נהרייה ועכו וגם לא יגיעו מתיישבים לדימונה, ירוחם ואופקים. לאחרונה אף נקבע כי קיימת הגירה שלילית של 5% מהפריפריה למרכז הארץ, תוצאה עגומה שאינה עולה בקנה אחד עם המדיניות שהוצהרה.
בניגוד למדיניות שהוכרזה והוצהרה במשך שנים שעיקרה הייתה עדיפות לפריפריה, מציע שר השיכון למצוא קרקע באזורי ביקוש, זאת במקום לעשות מאמצים ולהשאיר ריאות ירוקות לטובת כלל האוכלוסייה ובאזור המרכז בפרט.
מציאת פתרון פופוליסטי מתחת לפנס,הינו פתרון מצוין ל"מדינת תל אביב", אך פתרון רע למדינה ולפיזור האוכלוסייה. הצעה זו, לא רק שלא תביא לירידת מחירי הדיור אלא הדבר יחליש את הפריפריה וירחיק עוד יותר את יכולתם של המשפחות הצעירות לדיור בר השגה.
במקום להצהיר הצהרות שאין בהם ממש ראוי להציע מדיניות כוללת שעל הממשלה לאמץ ובאמצעותה ניתן יהיה להגיע לתוצאות מיוחלות. להלן רשימה חלקית של פעולות שעשויות להביא לשינוי המיוחל:
א. מכרז בין קבלנים על בניית דירות לזוגות צעירים, ללא ערך קרקע שאותו המדינה תיתן בחינם. הזוכים יהיו הקבלנים שיציעו את מחירי הדירות הנמוכים ביותר.
ב. חזרה לבנייה של דיור להשכרה, לזוגות צעירים ולמיעוטי יכולת.
ג. מיסוי השכרת דירות יוקרה. היום בעלי דירות המשכירים דירות משלמים מס של 10% בלבד. ובנוסף עידוד השכרת דירות קטנות במיסוי נמוך.
ד. מתן מענקי מקום לכל מי שעובר לגור בפריפריה ובתנאי שיגור במקום מספר שנים משמעותי.
ה. עידוד פרויקטים של "פינוי בינוי" והוספת זכויות בנייה .
ו. חיוב כל מכרז בנייה בתמהיל הכולל בניית דירות המתאימות לזוגות צעירים.
ז. עידוד התארגנות של קבוצות לבנייה עצמית, כאשר מדובר על קבוצות חסרי דיור ולא קבלנים.
ח. פיתוח תשתיות לפריפריה ואליה, דבר שיאפשר ניידות למקומות עבודה.
ט. חיזוק שירותי החינוך, התרבות והרווחה בכל ישוב בפריפריה לטובת האזרחים שבחרו לגור שלא "במדינת תל אביב".
י. עידוד יוזמה שתקדם מקורות תעסוקה בפריפריה.
יא. עידוד החקלאות בכל מקום , שכן בשונה מתעסוקה אחרת לחקלאות יש ערכים נוספים כמו שימור, מורשת, תפיסת שטחים, דאגה לתצרוכת מזון ועוד.
המתיישבים לא מבקשים שינוי ייעוד, הם מבקשים להתפרנס בכבוד ולעגן את זכויותיהם בכל מקום שבו הם גרים , בחלקם המכריע שלושה דורות ויותר. רובם המכריע של הקרקעות החקלאיות מעובד זה עשרות שנים למרות המדיניות הלא מעודדת של ישראל. בשונה מכל מדינות המערב שבה החקלאות זוכה לתמיכה מאסיבית, "זוכה" החקלאות בישראל לעליית מחירי מים, מיסים מופקעים בגין תעסוקת עובדים זרים, חוסר עידוד בפיתוח והשקעות ועוד.
ראוי שהממשלה במקום לחפש את הפתרון מתחת לפנס, ולהלך אימים על המתיישבים , גישה שתרחיק שיתוף פעולה לפתרון כולל.
מדינת ישראל ואומרים שגם קובה הם המדינות היחידות בעולם שהקרקע ברובה היא בשליטת המדינה. בישראל כ-93% הם קרקעות המנהולות על ידי מנהל מקרקעי ישראל, כך שהשפעת השלטון על המתרחש היא רבה והאמרת מחירי הדירות הם תוצר של מדיניות מכוונת שמשמעותה 30 משפחות עשירות יותר, רמיסת המעמד הבינוני והחלשת המעמד הנמוך שממילא מצבו רע מאי פעם.
לסיום, סיפור על אימא שמנסה להעיר את הבן שלה על מנת שילך לבית הספר, כי כבר מאוחר. בפעם הראשונה, הוא מסרב ורוטן "שאין לו חשק ללכת לבית הספר". כך גם הוא אמר לאימו מתחת לשמיכה כשהיא באה להעירו בפעם השנייה.
בפעם השלישית, כשהוא סירב לקום, ענתה לו אימו, תקום...אתה חייב ללכת, "אתה המנהל!".
אדוני, שר השיכון, אתה וממשלת ישראל מנהלים את המדינה ולא בית המשפט, קצת משילות לא תזיק לנו. מדיניות נקבעת על ידי מדינאים ולא על ידי פקידי אוצר או הפרקליטות. מדיניות זו יכולה להיות מבוקרת על ידי בג"ץ, אם וכאשר היא לא ראויה, אך מנהיגים מובילים שינוי ועל כך בספרי ההיסטוריה הם מוזכרים.
במקום לקטר על מר גורלנו זה שנים רבות שהביאו לעליית מחירי הדיור שאינו בר השגה למשפחות רבות, הביאו תוכנית כוללת שתסייע לחיזוק הפריפריה, להרחבת פתרונות התעסוקה, לפיתוח תשתיות והדגש הפעם צריך שיהיה טובת המשפחות צעירות ו/או מעטות יכולת, לעשירים יש כבר די!.
אל תקטר על מר גורלנו, תן לעם תקווה ומצא פתרון כולל ולא רק על ידי מה שמונח לכאורה מתחת לפנס.
הכותב משמש כמזכ"ל האיחוד החקלאי
