רבים וטובים ממני התעסקו בהבדלים הפסיכולוגיים והתנהגותיים שיש בין נשים וגברים, העניין שברצוני להתייחס אליו עכשיו היא המגמה החברתית דווקא בהיבטי הבדלים בחינוך שמקבלים בנים לעומת בנות. המגמה הזו מסתמנת בעשורים האחרונים , עדותי כבן תרבות היא כמובן רק על זו המתרחשת כאן, ועל כן הפרק הבא ייגע בשוני שיש בחינוך הישראלי שמקבל ילד לזה שמקבלת
ילדה מהוריהם ככל שהדבר נוגע למשחק המינים ובעיקר להכרויות חדשות, ובהשפעות שיש לכך על משחק המינים עצמו.
נתחיל דווקא בחינוך שמקבלת ילדה מהוריה , שכן הוא הכי מוכר וידוע.
ברוב הבתים בישראל מחנכים הורים את בנותיהם (ובצדק מסוים ) שיש להזהר מזכרים זרים שמנסים ליצור איזהשהי היכרות ראשונית, מלמדים אותן כיצד לשלול כל גבר שמעז לגשת "ולהתחיל איתן" , מסבירים להן מה
גברים רוצים ואיך הם חושבים, ובכלל מעבירים להן מסר כללי שגברים זה עם חרא .
אם כן , ילדה מתבגרת מקבלת מהוריה את מרבית הכלים "לשרוד" במשחק המינים, לשמור על עצמה , וליצור חומות מגן . עד לרגע שיגיע "האחד" הנכון, או לחילופין עד שתגיע שעת רצון.
בנים לעומתן מקבלים חינוך אחר לגמרי , אם בכלל. לדעתי חינוך שמקבלים ילדים (בנים) בבית ישראלי בנוגע להכרויות עם המין השני מתחלק לשניים.
למעשה בפועל , באופן כמעט גורף (מספיק כדי לסמן על מגמה) , בישראל או שילד לא מקבל בכלל חינוך באיך לגשת בעדינות ו"להתחיל" עם בחורה , או שאביו מחנך אותו שעליו להתייחס לבנות כמו "זבל" .
למה זה ככה - אני לא יודע... אבל עובדה היא ש"לערסים יש הרבה יותר בנות מלאנשים נורמלים".
אז בהנחה שלא גדלתי בבית בו אבא חינך אותי שאם ברצוני ל'הצליח' עם בנות עליי להתייחס אליהן רע , הרי שמרבית הילדים (הבנים) המתבגרים לא מקבלים מהוריהם את הכלים לשחק את משחק המינים. הילד הממוצע בישראל היום לא עובר 'סדרת חינוך' איך להתחיל עם בחורה, כמו שלא מלמדים אותו מה בנות רוצות או חושבות. למעשה הוא אינו מקבל שום כלים או כישורים...
(גם אם יש לא מעט חינוך והעברת ערכים מצד הורים לילד זכר באשר כיצד יש להתנהג לאישה או מה זה אומר לכבד אישה , כל זה טוב ויפה. אבל הרי שאין זה נוגע כלל וכלל באיך בכלל לגשת לאישה..)
נוסיף על כך את העובדה שבמשחק המינים של ימנו אנו מצפים מהגבר שיעשה את הצעד הראשון, וקבלנו מצב לא הגיוני בו ביום אחד יכולים להתחיל עשרה גברים שונים עם אותה בחורה וכנגד כל אחד ואחד מהם (בלי קשר לסיטואציה) היא תרים את אותן חומות המגן עליהן חונכה.
באופן מפתיע למדי , בעודי כותב את הדברים עולה במוחי אנלוגיה משעשעת... נוכל להשוות את משחק המינים המתנהל כאן ואת התנהגות המשתתפים בו לתהליך ההפריה הביולוגי עצמו:
מאות זרעונים (זכרים) רצים בטירוף במטרה אחת, ללא שום יכולת ממשית או כלים ממשיים להשיג אותה. מנגד ביצית אחת (נקבה) עומדת אדישה גם לה מטרה אחת , מחזיקה במגן עצמתי שהודף כל נסיון של זכר לחדור. ללא שום שליטה או בחירה (באופן כמעט אקראי) היא מחכה שיגיע "האחד" ,
רק שאין לה את היכולת לזהות אותו.
כן, נראה לי שהתמונה דיי ברורה , יש שוני מהותי בחינוך בבית הישראלי שמקבלת ילדה לזה המקבל ילד בכל הנוגע להכרויות ראשוניות ומשחק בין המינים.
אין אני בא להתלונן או להאשים על המגמה המסתמנת, כהרגלי , אני בוחר להביט על ההיבטים החיוביים והשליליים של תופעה או מושג ועדיין ולא לבחור עמדה חד משמעית.
בעצם כתיבת הדברים אני מכיר ומוקיר את התרבות ואת הסביבה שבה אני חיי על כל צדדיה.
אין פה מן הטוב או מן הרע , הן כך הם פניי הדברים, לכל היותר יהיה גבר אחד בנוסף אליי שברוח הדברים יגיד לעצמו - את בני אשתדל לחנך אחרת.
** בשונה משאר המאמרים אלה קטעים מיומן **
