יש לי בית - פנינה אלון
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

יש לי בית - פנינה אלון 

מאת    [ 25/06/2010 ]
מילים במאמר: 865   [ נצפה 2662 פעמים ]

 
 

יש לי בית . הוא נעים מאוד. מתאים בדיוק למידותיי. לא צריך לשנות בו כלום. לא ריהוט, לא צבע. הטמפרטורה מושלמת. אפילו באוגוסט, בחיי. לפעמים, כשאני בחוץ אני מזיעה, מסתבכת, מתבלבלת, אבל אני יודעת שיש לי בית מדהים לחזור אליו.
לא תמיד הוא היה שם. פעם הייתי בבית מאוד צר שקצת חנק אותי, אח"כ הייתי בבית אחר, כל כך גדול, ששמעתי את ההד חוזר אלי מהקירות. זאת חוויה מאוד מפחידה . המשכתי לחפש. בסוף, בלית ברירה, התחלתי לעשות מדיטציה. למה? ככה. כולם עשו, אמרו לי שקורה משהו מדהים. עשיתי ועשיתי. לא ידעתי שאני מסוגלת לחשוב על כל כך הרבה דברים, המכולת; החברות; הבעל; הילדים, די!!!

אמרו לי שזה נעים, למה אצלי זה לא ככה? במדיטציה האחרונה שהחלטתי לעשות, ידעתי שלא יקרה כלום. אני שוב אחשוב על כל מטלות היום, אפתח עיניים בסוף המדיטציה ואדע שאצלי זה לא עובד.

חשבתי על הכול כרגיל, ואמרתי לעצמי שהתסכול הולך להיגמר עוד מעט. ואז הייתה מוזיקה. היא התחילה שקטה ומלטפת ופתאום כוח גדול הצמיד אותי אל הכיסא. מישהו שפך על ראשי של דלי צבע. הלב שלי זרק את הצבע לכל העולם. חששתי שאני פוגעת במודטים מסביבי, שאני מפריעה, אבל לא יכולתי לעשות כלום בנידון. זה היה חזק ממני. זה היה יותר טוב מכל דבר שחוויתי עד אז. זה היה מושלם. זה היה הכי! ואז זה נגמר.

המורה שלי אמר לי שהיום נולדתי מחדש, שנפתח לי הלב ומזל טוב. חשבתי שהכול ישתנה ,אבל זה לא קרה. המשכתי למדוט כל יום קצת. לא חוויתי שום דבר. המשכתי לחשוב על אותם דברים מעצבנים שחשבתי קודם ולאט לאט הם פסקו. ואז בא השקט הגדול רק שקט לבן, מלטף, ריק, אין סופי של נעימות וליטוף. פתחתי את העיניים אחרי מדיטציה והשקט נשאר. לפעמים לשעה, לפעמים לדקה, אבל לפעמים גם לכל היום.

מי אני? אני חיה בעולם ומשתמשת בעשרות כובעים. אני אשת איש; אמא; מורה; מטפלת וכל תפקיד סוחף אותי למקום אחר. דומה אבל אחר. לפעמים אחרי ריב עם חברה אני מתבלבלת: מי זאת פנינה שרבה עכשיו? מה היא רצתה? למה היא התפרצה לחיים של? איפה פנינה? ואז אני עושה מדיטציה. השקט הזה, הנשימות שלי, לבן, מלטף, דממה, הבית נפתח. יש לי בית . הוא נעים מאוד. מתאים בדיוק למידותי.

לכולנו יש ליבה פנימית שהיא אנחנו. לא אגו, לא התפקידים שאנחנו בוחרים לגלם בעולם. לא מי שאמרו לנו שאנחנו. האמת, לא שום דבר, רק הוויה של קיום. דממה ריקה שיש בה הכול: שלמות ויופי ובעיקר שקט פנימי עמוק ומרגיע. קוראים לזה המהות שלי. כולנו חיים בתוך מבוך אינסופי של חובות ומטלות.

לפעמים אנחנו נעצרים בפקק בדרך לעבודה, מסתכלים על השמיים, הצבע שלהם יפה, השמש בזווית הנכונה. אנחנו יודעים שהחיים מושלמים ואז מישהו מצפצף. הרמזור התחלף לירוק. נוסעים... אנחנו יודעים שמגיע לנו יותר ממבט חטוף בשקט. אנחנו רוצים את זה כל הזמן. והאמת מגיע לנו.

אז מה זאת מדיטציה? מדיטציות זה כלי שבעזרתו ניתן לאלף מחשבות, לקלף שכבות, לאמת שקרים, לפתוח את הלב ולהיות אנחנו כפי שנבראנו לפני שמילאו לנו את הראש בשטויות, לפני שהמצאנו כל כך הרבה סיפורים שסיבכו לנו את החיים, לפני שהבירוקרטיה התחילה.... זה רק כלי. זאת פעולה שבה אתה אחד עם עצמך, בה כל הסובב נעלם ויש רק את הרגע הזה. לא קרה שום דבר לפניו ולא יקרה שום דבר אחריו. יש רק את השקט השלם, הנוכחי. זה אפילו לא חייב להיות בישיבה עם עיניים עצומות. יש לי חברה שמוכנה להישבע שאצלה מדיטציה זה לשטוף כלים. איזה כיף לה... יש אלף דרכים ללכת בדרך הזאת, אלף שיטות אלפי גורואים וכולם צודקים. לא צריך לריב. בסוף כל הדרכים מתחברות לדרך הראשית הגדולה של המהות שלנו. הם כולם צודקים כי זה היה שם תמיד, המהות שלנו. אפשר להיכנס פנימה דרך נשימות, דרך מנטרות, דרך אמנות, זה לא משנה העיקר שאפשר לפגוש שוב את עצמנו.

מה זאת מדיטציה? זה שקט פנימי עמוק ונפלא שבתוכו אגורה העוצמה שלי. הלב, שיכול להכיל את כל האמיתות, גם אם הן סותרות. הלב שמכיל את הרגשות של הסובבים אותי גם אם הם לא רגשות נעימים. וזה הדבר הזה שנותן לי את התזכורת למי אני ואיפה באמת הבית שלי ומה באמת חשוב.

אז מדיטציה היא כלי, זו פעולה, זה שקט אבל הכי חשוב - זה החיים. ברט, המורה שלי, שאל אותנו "נכון שזה מדהים לעשות מדיטציה על פרח? איך אנחנו מתמזגים עם היופי שלו, אפופים ברוגע וההרמוניה שהוא משרה עלינו. מדהים, נכון? כשאתם עוברים ליד פרח ברחוב אתם חשים אותו הדבר?" נאלצתי להודות שביום יום אני לא בטוחה, שאני אפילו לא שמה לב לפרח. אז מה זה שווה לסגור את החדר לעמעם את האורות ולהתחבר? כל זה שווה אם מדיטציה זה הדבר הזה שאנחנו יוצאים איתו אח"כ לחיים והופכים את ההוויה הזו לחיינו.

רק אז כל הקצוות מתחברים ויוצרים את השלמות הזאת של החיים. אני ממליצה בחום לנשום עמוק ולהיכנס לחדר, אבל אני ממליצה בחום יותר רב לנשום בחוץ ולהיכנס לחיים.

אקהרט טול אמר את כל זה יותר פשוט ממני: When you loose touch with inner stillness you loose touch with yourself. when you loose touch with yourself you loose yourself in the world your innermost sense of self of who you are, is inseparable from stillness. this is the I Am that is deeper then name and form תוויות: מדיטציה | תרגול מדיטציה | סדנת מדיטציה | מדיטציה בתל אביב | יוגה

שם הכותב: פנינה אלוןאודות הכותב: מטפלת ברפואה סינית מזה 7 שנים, מעבירה קורסי מדיטציה 5 שנים. לימדתי במזרח מערב 5 שנים הנחיה קלינית. נשואה ואמא לשניים
לפורום מדיטציה באתר נומיינד
 יוגה, אסטרולוגיה, הורוסקופ, תזונהתטא הילינג,

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב