רשמים מטיול ביער השחור בגרמניה 

12.06.2010

אתמול היה יום נהדר. והשוני נעוץ בהנעה הרבה שהסבו לנו המקומות היפים בהם ביקרנו והנופים לאורך הדרך.

על הירוק ירוק השולט בכול מקום שתפנה מבט, חזרתי וכתבתי וכנראה קטנה המחברת מלהכיל את גודל ההתרשמות וההתרגשות מהנוף הרגוע והיפה לאורך הקילומטרים בהם רץ האוטובוס שלנו ללא הפסקה, משעות הבוקר ועד שעו הערב.

לא הרים גבוהים מדי כמו שוויץ,  ולא מישורים מפולסים כמו הולנד, משהו שבין לבין. איזה מראות יפים שמעלפי גם אנשים כמוני שבסך הכול באו להחליף אווירה ואויר.

וכרמים. ועוד כרמים. ופרות חומות מאופרות כתמים לבנים על מורדות הגבעות.

ובתי משפחות  מקושטות וילונות תחרה לבנים. ופרחי גרניום צבעוניים, והכול כול כך מלוקק שיש ומעורר פליאה ואולי גם קצת שעמום.  זה מסודר מדי.

יותר מפעם אחת מצאתי עצמי אומר כי: הייתי נשאר כאן. מה רע ?

ורק כאשר אתה  נירגע מהמראה ונותן דעתך על האנשים שבתוך הבתים, אתה מבין שאולי כדאי לשמוח עם מה שיש לנו בבית שלנו.

העליות והמורדות היפים למראה הופכים עבור בני האדם שצריכים לנוע ברגל לקניות או לסידורים מינימאליים לטרחה ומאמץ של ממש. ועבור הגילאים שלנו למשימה בלתי אפשרית. כך לפחות זה מצטייר בעיני.

אז זה יפה. זה מרשים. כדאי היה לבוא ולראות במו עיני את שאחרים צילמו אבל לגור, עדיף ביתי שלי אותו בניתי במשך שנים עם הדשא והעצים ובלי הגבעות ואפילו שהדשא פחות ירוק אבל שלי. שלנו.  ואמירה הידועה כי: הדשא אצל  השכן  ירוק יותר, גם אם היא אמיתית, לא מבטיחה כי השכן מאושר יותר.

אושר ונחת הן תכונות שבלב, תכונו. שצריך לאמן את עצמך בהם ולתרגל אותם, בלעדיהם שום ירוק ושום מים לא ירגיע.

ובמרכזי העיירות הציוריות שבשיפולי הגבעות ועל קירות הואדיות, כיכרות מסחר ובילוי, הקתדראלות המתנשאות מעל גגות הבתים הישנים והחדשים, וערוגות פרחים צבעוניים, המקשטים בטעם את הסביבה.

בדרך כלל פגשנו אוטובוסים כמו שלנו חונים בסדר סימטרי, פורקים ומעמיסים תיירים כמונו הסובבים מבלי להתעייף בין גודש חנויות המתנות והמזכרות  המוצעות לאנשים שקונים אותם לא כצריכים אותם אלא כאיזה שד השוכן בנו ממריץ אותנו לקנות דברים שנראים כמאפיינים את המקום והרגע. ואם זה מספק. קנו! וכמעט לא חשוב כמה זה עולה. בדרך כלל פרוטות על אף שברחוב הבא יתכן ותמצאו בזול יותר או ביוקר. אל תצטערו. קנו !

ולא פספסנו אף מתקן שירותים ציבוריים עם או בלי תשלום. דרך הגובה האוטומטי או או נדחקים תחתיו לחסוך 50 סנט, אבל הינו שם. לכול צרה שלא תבוא.

ואת ארוחות הצהרים קנינו במזדמן. ורק פעמים בודדות ישבנו ממש בנחת לאכול ארוחה נורמאלית. תמיד התחרינו נגד השעון כדי להיות בזמן.

וכך חלפנו במשך כול היום  על פני מרחקי אזור "היער השחור" מביטים מחלונות האוטובוס. חוטפים תמונה מדי פעם. בדיחות מפולפלות של אנשים מבוגרים שכול סודות החיים ידועים להם ורק שאלה אחת חזרה והדהדה בחלל האוטובוס: מתי אוכלים ?

ושרנו. ואכלנו את שקנינו וגם הבאנו מהבית. והתחברנו לחברים חדשים לסיפורי חיים וכבר מכינים את הפרידה עד הטיול הבא.

ורק לשמור על הבריאות, אבל על זה נאמר: שמור על מצב הרוח, התרחק ממתח וצרות והיית אדם בריא.

דני.