חינה טריפוליטאית 

בכפר יפראן שבלוב, נהגו הנשים היהודיות לפתוח את שבעת הימים שלפני החתונה בפריסת שטיח בבית החתן. על השטיח היו שופכים גרגירי חיטה וממתקים. הילדים היו אוספים את הממתקים מתוך ערימת גרגירי החיטה ואם החתן הייתה אוספת שוב את ערימת החיטה לתוך נפה ושופכת אותה שבע פעמים על השטיח לכל מצהלות הנשים. החיטה והממתקים סימלו חיים מתוקים, פריון ושפע שיהיו צפויים לבני הזוג. במהלך הטקס נהגו לחלק לקרואים דברי מתיקה מסורתיים. לקראת תום הטקס, נוהגת אם החתן להכין את קערת החינה ולהניח במרכזה שתי בצים. את העיסה היא הייתה מורחת על ידי הקרואים בעיגולים המסמלים מטבעות כסף, סימן לעושר. יש לציין שהכלה המיועדת נעדרה מהטקס כדי שעינו של החתן לא תשזוף אותה. הטקס השני המתבצע בשבעת הימים הוא טקס ה"קאפה". בטקס זה , נהגה משפחת החתן להגיע לבית הכלה כשהיא טעונה במתנות ובמגדנות ואם החתן הייתה שרה שירי הלל לאם הכלה. עם הגעת הכלה לביתה, נהגו בנות משפחת החתן להאכיל אותה בפיתה מסורתית שנטבלה בדבש או בסוכר, על מנת שישררו ביניהם יחסי קרבה טובים. אם החתן הייתה לשה חינה בקערה , מניחה במרכזה שתי בצים, תוקעת בה נרות ומדליקה אותם. הנשים היו מלבישות  את הכלה בלבוש מסורתי וססגוני כשהיא עטופה מכף רגל ועד ראש ופניה  מכוסות. אם החתן הייתה נושאת על ראשה את קערת החינה כשבתוכה הנרות הדולקים ומובילה את הכלה ואת הקרואים לחצר הבית. בחצר,אחת הנשים הייתה מניחה על כפות ידיה של הכלה שתי תלוליות של עיסת חינה והחתן היה מטביע בתוכן שתי מטבעות זהב. הכלה הייתה קומצת בחטף את כפות ידיה על-מנת  שהנוכחים לא יצפו בערך המטבעות  גורם שיכול לפגוע ברגשותיו של החתן.

עם רדת הערב השלישי מתכנסות שוב נשות הכפר בבית הכלה לטקס קישוט הכלה בעדיים ובחינה והנשים שרות לה שתהיה כעשב ירוק בין ההרים. במהלך הטקס לשים שוב חינה בקערה, מניחים במרכזה שתי בצים. עונדים על רגליה אצעדות כסף ומתחילים לקשט את כפות רגליה וידיה בחינה. האישה האמונה על החינה כורכת סביב אצבעות ידיה חוטי צמר במקומות שהיא לא רוצה שהחינה תבוא במגע עם העור. אח"כ היא מורחת את עיסת החינה על היד. עוברת לכפות הרגליים וגם שם היא כורכת עליהן חוטי צמר, בהתאם לעיטור המבוקש ואח"כ היא מורחת אותן בעיסת החינה. כשצבע החינה מפעפע דיו לתוך העור, היא מסירה את החוטים ואז, כל האזורים שעליהם נחו חוטי הצמר נשארים חשופים על רקע האזורים שנצבעו בחינה.

בערב ההתייחדות של בני הזוג, חברותיה של הכלה, היו מלוות אותה לביתה, טובלות את ידיהן בעיסת חינה דלילה , מניחות את כפות הידיים על קירות הבית ומטביעות חותמות ח'מסה כדי להשכין ברכה בבית ולחזק את אהבתם של החתן והכלה, שלא יעלה ביש מזל בגורלם ושיצליחו בליל ההתייחדות הראשון. הכלה מצידה, הייתה משליכה בצים על קירות הבית. הבצים מזכירות במראן עין, וכך באופן סמלי, הכלה הייתה משמידה את העין הרעה.