רפואה שלמה בבית חולים פסיכיאטרי?
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

רפואה שלמה בבית חולים פסיכיאטרי? 

מאת    [ 09/06/2010 ]
מילים במאמר: 711   [ נצפה 2377 פעמים ]

 
 

 

למיטב ידיעתי וניסיוני, בבתי חולים פסיכיאטריים מטפלים גם מטפלים במאושפזים, אך לא תמיד באופן חוקי. זה מתאפשר מתוך כך שהמחלקות הסגורות מצויות במקום השרוי "בחשיכה" מבחינת הציבור הרחב, וגם מתוך כך שהמערכת מפקחת על עצמה כלומר החתול שומר על השמנת.

  

ואולם, רבים לא יודעים שבתי החולים הפסיכיאטרים הם המקום היעיל ביותר לטיפול בחולי נפש. ממש גן עדן לפסיכיאטרים... אתם שואלים למה?

 

כי אמנם הטיפול מאוד לא נעים, בלשון המעטה, אבל בין כותלי בתי החולים, למשל, ישנם סיכויים קלושים שהמאושפז "יצליח" להתאבד. לכן לדעתי, התערבויות הצוותים שם יכולות להיות קשות, אינטנסיביות וכואבות ביותר. אבל אל תטעו - בדרך כלל הכול מתוך כוונה להטיב ובמטרה טהורה לטפל - בלי שמץ של ציניות אני כותב זאת!

 

בנקודה זו נראה, שהצוותים הקשוחים בבתי החולים המנוהלים ביד רמה על ידי הפסיכיאטרים מנהלי המחלקות, עושים ממש עבודת קודש. אך כאן אליה ושני קוצים בה:

 

ראשית, ברור שהטיפול הפסיכיאטרי בין כותלי בתי החולים אינו מתמצה במתן תרופות אלא גם בטיפול בשורש העמוק של המחלה הלא הוא טיפול באישיות. האחרונה, אחראית על ניהול ענייני האדם כלפי חוץ וכלפי פנים והיא זו אשר אמורה להתמודד עם קשיים ולחצים בעולם החיצון באופן שבעליה לא יקרוס לחולי נפשי. אבל הטיפול הזה הדורש פגיעות טיפוליות בחולים, מן הסתם משחית את נפשם של הצוותים הטיפוליים על פי הכלל: "מצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה". מי שמתרגל להכאיב לחלשים מתוך הוראות מגבוה, מן הסתם גם יכאיב ויפגע יתר על המידה גם כאשר איש אינו מחייב אותו לעשות כן.

 

שנית, כל הטיפולים האגרסיביים האלה מתבצעים בלי לקבל הסכמה מדעת מרוב המטופלים המאושפזים! ואם תשאלו בתמיהה: ממתי יש צורך לקבל את הסכמתם של מאושפזים בכפייה?

 

אז אולי כדאי לרגע לזכור שבערך 80% מהמאושפזים בבתי החולים הפסיכיאטריים הם מאושפזים מרצון שלא מסרו להם מידע על הטיפולים שהם אמורים לעבור. מידע שחובה למסור על פי החוק, ולכן גם לא ייתכן שקיבלו את הסכמתם מדעת.

 

ועתה, בהנחה שאישיותו של מאושפז מסוים תהפוך בעתיד לחזקה יותר כתוצאה מהאשפוז - האם עליו יהיה להודות לצוותים הפסיכיאטריים שלשו וטחנו אותו עד דק, או שמא לזעום שדרכו ברגל גסה על זכויות האדם שלו?

 

וקשה לי לכתוב כל זאת. אני מרגיש שאני מנסה ללכת בין הטיפות, אך הן כבדות וצפופות עד מאוד.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

ליד 1956 * קלינית - חולה במאניה-דפרסיה * נשאתי כ-400 הרצאות * מנחה קבוצות בעמותת אנוש * מאמר באנגלית פרי עטי בכתב העת הרפואי היוקרתי לפסיכיאטריה של אוניברסיטת אוקספורד * לבלוג הבית

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב