מאמר שני בסדרת דיני תאגידים: עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה ופעילות האורגנים בה- סקירה כללית 

עיקרון האישות המשפטית הנפרדת של החברה ופעילות האורגנים בה- סקירה כללית

מבוא-

בדיני החברות של ימינו, ישנן מערכות חוקים וכללים מפורטת המסדירות את ענייני החברה והקשורים בה, במדינת ישראל חוק החברות הוא זה שקובע איך ועל פי מה תנהג החברה.

חברה הינה תאגיד, דהיינו אישיות משפטית עצמאית מלאכותי הנושאת בזכויות וחובות משלה. כאישיות משפטית עצמאית יכולה החברה לתבוע ולהיתבע, להתקשר בחוזים, להחזיק נכסים ולבצע פעולות משפטיות נוספות, הכל בנפרד מבעלי מניותיה.

ישנו עיקרון מנחה לעניין התאגדותה של חברה, והוא שכל אדם רשאי לייסד חברה

פעולותיה של החברה, שהינה אישיות משפטית נפרדת ועצמאית בעלת זכויות וחובות משלה, מתבצעות באמצעות "איבריה", דהיננו גופים הקיימים בחברה ואחראים לביצוע תפקידים מוגדרים. גופים אלה נקראים "אורגנים".

עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת- סעיף 4 לחוק החברות- חברה היא אישיות משפטית כשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופיה וטבעה כתאגיד. על כן אנו מתייחסים לחברה כאישיות נפרדת, ניתן לתבוע אותה והיא יכולה לתבוע, ניתן להתקשר עם החברה בהסכמים חוזיים מול צדדים שלישיים וניתן לפתוח לחברה חשבונות בנק.

תנאי עיקרי נוסף לעניין ההתאגדות הינו שאף מטרה ממטרות החברה אינה נוגדת את החוק, אינה בלתי מוסרית או אינה נוגדת את תקנת הציבור (האינטרס הציבורי). בעבר, דרשה פקודת החברות כי בחברה יהיו שני בעלי מניות לפחות, אך הוראה זו בוטלה בחוק החברות המאפשר גם לבעל מניות אחד להקים חברה ולהחזיק בכל מניותיה.

תהליך הקמת החברה החברה הינו הליך טכני בו על המבקש להקים את החברה למלא מספר דרישות (לעניין דרך הקמת חברה בארץ ובחו"ל יפורסם מאמר המשך), בהן מילויו של טופס בקשה, הצהרת דירקטורים ראשונה והחשובה מכולן, צירוף תקנון הקובע איך החברה מתנהלת.

הרשם יבדוק את המסמכים ובמידה ומצא כי קויימו כל הדרישות לפי החוק לגבי הרישום, ירשום הוא את החברה ויעניק לה מספר רישום, המהווה מעין מספר תעודת זהות של החברה ותעודת התאגדות.

עיקרון האחריות המוגבלת- חלק מכריע בשיקולים בעד הקמת חברה רשומה הינם מתוך ההבנה כי לחברה מוקנה מעמד משפטי נפרד ובעלי המניות של החברה לא יחוייבו בחיובי החברה בעקבות זאת, למעט הסכום אותו התחייבו להשקיע אלא כדי הגובה הערך הנקוב של המניות שהוקצו להם. ובכך בא לידי ביטוי עיקרון האחריות המוגבלת של בעלי המניות. למעשה מרגע לידתה של החברה קמה לחברה אחריות משל עצמה ובמקרה בו לחברה נוצרו חובות, על הנושים לפנות לחברה עצמה.

לסבר את האוזן, נניח והחלטתם לפתוח חברה, והחלטתם להשקיע בחברה הון של 50,000 ש"ח. ביום בו החברה תשקע בחובות, אתם, אלו שפתחו את החברה, לא תחוייבו ביותר מ- 50,000 ש"ח שהשקעתם ולגבי שאר הכספים שהחברה חייבת אתם מוגנים, אלא אם כן ייראו בהתנהגותכם התנהגות לא תקינה ובכך יורם מסך ההתאגדות מעל פעילותכם כבעלי מניות ומנהלים בחברה.

מסך זה, המפריד בין החברה לבעלי המניות בה, נקרא בלשון המשפטית "מסך ההתאגדות", ומבטא באופן סמלי את עצמאות החברה ואת יישותה הנפרדת, משפטית, מזו של חבריה ומנהליה.

על פי סעיף 6 בחוק החברות, בית המשפט יוכל לקבוע הרמת מסך אם השימוש באישיותה הנפרדת של החברה הוא למטרות הונאה או פגיעה באנשים, אם הניהול של החברה לא היה לטובתה ונלקחו סיכונים בלתי סבירים בנוגע ליכולת החברה לפרוע את החובות שלה.

מבנה החברה וניהולה מבחינת בעלי תפקידים:

האורגנים בחברה- פעולותיה של החברה, שהינה אישיות משפטית נפרדת ועצמאית בעלת זכויות וחובות משלה, מתבצעות באמצעות "איבריה", דהיננו גופים הקיימים בחברה ואחראים לביצוע תפקידים מוגדרים. גופים אלה נקראים "אורגנים".

ענייניה של החברה מנוהלים באמצעות שלושה אורגנים עיקריים והם:

1.      האסיפה הכללית- מורכבת מבעלי המניות ובעלת סמכויות שונות כמוגדר בס' 57 לחוק החברות: שינוי תקנון, הפעלת סמכויות הדירקטוריון, מינויים של רו"ח ודירקטורים חיצוניים ועוד. האסיפה הכללית מאפשרת לבעלי המניות, המעוניינים במיקסום רווחיהם תוך מינימום מעורבות בחיי היומיום של החברה, לעשות זאת על ידי שימוש בסמכויות הנרחבות שיש להם, כגון: ביצוע שינויים בתקנון החברה, מינוי דירקטורים הגדלת הון המניות ועוד.

2.      הדירקטוריון-  ס' 92 לחוק החברות קובע כי הדירקטוריון יתווה את מדיניות החברה ויפקח על ביצוע תפקידי המנכ"ל. הדירקטוריון כולל מספר חברים ומקבל את החלטותיו על ידי רוב, הוא מתמנה על ידי בעלי המניות של החברה ומכהן בעצם כמועצת המנהלים של החברה כשבראשו יושב יו"ר הדירקטוריון.

3.      המנכ"ל (וההנהלה המעשית)- ס' 120 לחוק החברות- המנכ"ל אחראי לניהול השוטף של ענייני החברה במסגרת המדיניות שקבע הדירקטוריון והוא כפוף להנחיות הדירקטוריון. חברי ההנהלה המעשית אלה נושאי המשרה הבכירים של החברה, ביניהם ניתן למצוא את מנהל משאבי האנוש, מנהל השיווק, מנהל הכספים ועוד. המנכ"ל מתמנה על ידי הדירקטוריון. שאר חברי ההנהלה ממונים על ידי המנכ"ל ומקיימים יחסי עובד מעביד עם החברה. מבנה ההנהלה המעשית הינו היררכי. בראש עומד המנכ"ל, וכל השאר כפופים לו.

3 מישורים לניהול החברה והשליטה בה:

לצורך הבהרת המישורים ניקח לדוגמא חברת בניה תוך הכנסת פעילותה לתוך כל אחד מהמישורים.

1.   הניהול השוטף היומיומי- מבוצע על ידי המנכ"ל וצוות ההנהלה הבכיר. הם אחראיים לתפעול ענייניה השוטפים של החברה. לדוגמא: בחברת בניה המנכ"ל ינהל את המו"מ עם הספקים, יחליט לגבי התקשרויות מסויימות, מכרזים ופרוייקטים, ינהל את ישיבות ההנהלה ויהיה הסמכות העליונה לשאר העובדים, יקיים פגישות עבודה עם מנהלי התפעול, המהנדסים הראשיים לתחום הביצוע, מהנדסי התשתיות ומנהלי המחלקה המשפטית.

2.   קביעת המדיניות וההחלטות האסטרטגיות – מבוצעת על ידי הדירקטוריון, בחברת בניה למשל יקבל הדירקטוריון החלטות אסטרטגיות לגבי התקשרות החברה בפרוייקטים מסוג מסויים (למשל: תחום הכבישים והדרכים לעומת בנייני המגורים), יבקש להגדיל את הפעילות בתחומים שונים (למשל: פרוייקטים בחו"ל באיזור מסויים בו יש תנופה) וכו' ויבקר את פעילות המנכ"ל, אשר הוא זה שאמור ליישם את המדיניות שקבע הדירקטוריון.

3.   בחירת דירקטורים וקבלת החלטות בנושאים מיוחדים ו/או חריגים: האסיפה הכללית תפעל בתחומים אלו על מנת להגשים מטרות בעלי המניות. לדוגמא בחברת בניה תחליט על תשלום דיבידנדים ומענקים לבעלי המניות בתום שנה מוצלחת או תחליט על מינוי דירקטורים מתחום הבניה אשר יוכלו לתת לחברה מנסיונם,  זאת בנוסף לדירקטורים מתחומי הכספים והחשבונאות.  

תורת האורגנים-

כאשר נשאלת השאלה, האם ניתן לייחס פעולה מסויימת של אדם לחברה, עלינו לפנות לתורת האורגנים. תורה זו קובעת כי אם עובד בחברה לדוגמה, מבצע עבירה מסויימת, ייתכן ויראו את החברה כמי שבצעה את העבירה. זה סותר את עיקרון האישיות הנפרדת, אז איך בכל זאת אנו פותרים את השאלה הזו? עלינו לעבור את המבחנים שנקבעו בפס"ד מודיעים, שם הוגדרו לראשונה המבחנים לצורך קביעת ייחוס הפעולה

מבחן ארגוני- סעיף 46 לחוק החברות- "האורגנים של החברה הם האסיפה הכללית, הדירקטוריון, המנהל הכללי  וכל מי שעל פי דין, או מכוח התקנון רואים את פעולתו בעניין פלוני כפעולת החברה לאותו עניין". מה שקובע הוא מהות האדם שעשה את הפעולה ואם הוא נחשב אורגן על פי הוראות החוק כך ייחשב.

מבחן פונקציונאלי- הרשימה של האורגנים הינה רשימה פתוחה וניתן לכלול בתוכה את כל מי שעל פי דין או מכח התקנון רואים את פעולתו בעניין מסוים כפעולת החברה. מה שיקבע הוא הפעולה שבוצעה ואם הפעולה שבוצעה הינה פעולה שמתאימה לאורגן בחברה כך היא תיחשב ולא משנה שיעשה אותה אדם שלא נחשב אורגן על פי ההגדרה היבשה של החוק (מנכ"ל, דירקטור או אסיפה כללית).

מבחנים אלה נועדו על מנת לקבוע האם פעולה מסויימת של עובד החברה ניתן לייחס אותה לחברה או שמא העובד פעל בשם עצמו.

לסיכום, על פי תורת האורגנים אנו רואים בפעולת האורגנים כפעולת החברה. מטרתה לגבור על העדר מימד אנושי של החברה ובכך לאפשר ייחוס אחריות ישירה לחברה, אחריות זו יכולה לנבוע הן בפן הפלילי והן בפן הנזיקי אזרחי, למרות זאת ולמרות אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה אילולא אותו ייחוס. קרי: אין לאורגן חסינות בעצם פעולתו כאורגן. לפיכך, למרות חובת החברה עדיין נושאי המשרה בחברה יכולים לחוב באחריות על פי  תורת האורגנים. כאשר תאגיד נמצא חייב בעבירה – תוך יישום תורת האורגנים כי אז יראו נושאי משרה מסוימים כאחראים אף הם באותה עבירה.