חברת הביטוח מחויבת לוודא כי המבוטח מודע לחריג בפוליסה
העובדות:
קיבוץ אייל ביטח את הפרות ברפת של הקיבוץ, מקרה הביטוח הוגדר בפוליסה כ"מוות מכל סיבה שלא הוחרגה".
הביטוח בוצע באמצעות, הקרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות בע"מ (קנט).
קיבוץ איל טען כי הפרות מתו כתוצאה מהרעלה. חברת הביטוח מצידה, לא חלקה כי הפרות מתו, הרי עניין זה הינו נתון עובדתי.
חברת הביטוח טענה להיעדר כיסוי ביטוחי לאירוע, עקב קיום חריג בפוליסה של : "הרעלה שלא ממזון ... רשלנות קיצונית ...".
הקיבוץ טען כי החריג הראשון אינו חל, משום שהנתבעת לא קיימה את חובתה לוודא מודעותו לחריג בלתי-מקובל זה, ומשום שההרעלה כן הייתה ממזון. לגבי החריג השני טוען התובע, כי אינו חל משום שלפי דיני הביטוח אין תוקף להחרגה של רשלנות המבוטח, אלא בנסיבות של פזיזות ואי-אכפתיות, שלא התקיימו בענייננו.
בפס"ד נקבע לגבי החריג הראשון, כי לא היתה רשלנות קיצונית, לא דובר בפזיזות או אי אכפתיות, אלא ברשלנות החוסה תחת ביטוח העדר.
השאלות שנדונו במשפט:
האם הפרות הורעלו ממזון או שלא ממזון ?
לאחר שמיעת מומחים נודעים בתחום מטעם התובעים והנתבעים, נקבע כי ההרעלה ארעה ממזון.
ע"פ התובעים, קיבוץ איל, המבטחת, חברת הביטוח, לא העמידה אותם על המשמעות של החריג ולא טרחה לוודא כי היו מודעים לחריג הנ"ל.
כמו כן נאמר בפס"ד כי שרבוב החרגה מעין זו של הרעלת מזון הרי היא, נטולת הקשר, מהווה פרט זניח במכלול של תנאי הפוליסה, שלכאורה אינו מצדיק בגללו בלבד, להחליף ביטוח. בנסיבות אלה, שרבובה לפוליסה מכשיל את המבוטח.
השופט מציין כי חברות הביטוח נוהגות לציין את החריגים אחרי הנפקת הפוליסה ולא בטופס ההצעה.
התנהגות זו מהווה מכשול בפני הלקוח בבואו לקבל את דמי הביטוח והינה דרך להגבלת חבות חברת הביטוח והפיצוי הנדרש.
בהערת אגב מציין השופט, כי לא נדרש לקבוע בעניין החרגת הרעלת המזון, אולם, מציין השופט, שאם היה נדרש לכך הרי היה קובע כי אין תוקף להחרגה הנדונה.
לסיכום:
מדובר בהעברת נטל הראיה על שכמם של חברות הביטוח, אשר מעתה והלאה יצטרכו להוכיח כי החריגים בפוליסות יש מאחוריהם הגיון ביטוחי.
ד"ר דוד סער, עו"ד
למידע נוסף בנושא תביעות ביטוח בקרו באתר מה הסיכוי - עורך דין ביטוח עונה על שאלות
