מאחוזת בית לתל אביב
מאחוזת בית התחילה העיר תל אביב להתפשט על ידי רכישת קרקעות. כך מתאר זאת וילנאי (1941): "השכונה החדשה תל אביב הלכה והתפתחה והתחילה לשמש לאט לאט מרכז חיי היהודים ביפו. בסביבתה הסמוכה נרכשו שטחי אדמה נוספים והוחל בבניין רחובות חדשים,... בסוף שנת תרע"ז 1917 כבשו צבעות בריטניה את יפו ותל אביב... אחרי המלחמה העולמית נפתחו שערי הארץ והמוני חלוצים עלו אליה...רבים מהעולים התיישבו בתל אביב והורגש חוסר בבתים, שגרם לתנועת בנין רבה... רחובות חדשים נוספו והעיר התחילה להתפשט ולכסות את מערומי החולות סביב".
הפיתוח שהתבסס על רכישת הקרקעות שהוזכרה יצר בעיקר צמיחה צפונה ומזרחה אך עם זאת הפגיש את העיר לראשונה עם הים. במזרח נמצאו פרדסים רבים וכפרים לא יהודיים לדוגמת שרונה ושייך וכך השטח היחיד שעמד לבניה היה שטח החולות לאורך הים. מאורעות מאי 1921, והפרתם של תל אביב מיפו על ידי השלטונות הבריטים האיצו את התפתחות העיר. זמן קצר אחרי הקמתה הוציאה ממשלת המנדט פקודה שקבעה את היסוד לחוקי הבניין בארץ ולתכנון עירוני. בתל אביב הוקמה ועדה לבנין ערים שעסקה בקביעת מיקום הדרכים וחלוקת הקרקע. אולם, ההתפתחות העירונית של תל אביב נעשתה תוך זמן קצר ללא תכנון כולל (עשות, 1998).
פוקס אריאל
