מנו ספנות - חוויה או סיוט? 

מנו ספנות חוויה או סיוט?

כשמשלמים ממיטב כספנו אנו מצפים לקבל תמורה הולמת.

יצאנו לשייט של 5 לילות באוניה "רויאל איריס" לרודוס, קוס וסנטוריני בחג השבועות 18.5.2010

האוניה הייתה עמוסה עד אפס מקום עם רצון טוב של הצוות להוציא אותנו מרוצים.

עם כל הרצון הטוב,בתנאים העומדים לרשותם זו משימה קשה וכמעט בלתי אפשרית.

האם זו חוויה או סיוט אתם תחליטו.

התור הכרוני

במשך 5 ימים העיסוק העיקרי היה לעמוד בתור.

המרגיז ביותר היה התור בכניסה לחדר האוכל ולאחר מכן במזנונים. הארוחות הוגשו בשתי משמרות, כל משמרת מוגבלת ל 45 דקות.

שובצנו למשמרת השנייה לפי בקשתנו על בסיס לוח זמנים שקיבלנו בהזמנה אך השעות שונו מדי יום.

האורחים קיבלו שולחנות קבועים וממוספרים כך שכל אחד ידע את מקומו השמור.

מספר השולחן צוין בכרטיס מגנטי שנמסר לאורח אך התברר שזה לא תמיד עובד.

לא פעם הגענו לחדר האוכל ומצאנו את מי שתפס את מקומנו,אלה כמובן האורחים

שהיו אמורים לאכול במשמרת הראשונה והתחמקו למשמרת השנייה.

לא התביישתי להקים אותם למרות שזה לא היה מתפקידי ולבקש מהם לשמור על הסדר.

ברוב הארוחות היו חסרים בשולחן כלים. פעם כוסות,פעם סכום ,מים ועוד

תוצאה של חוסר זמן ולחץ עבודה של צוות חדר האוכל.

המלצרים היו מאוד אדיבים ולמרות הלחץ מיד דאגו להשלים את החסר.

הייתי מוכן אולי לסבול את התור ואת הדחיפות ומלחמת המזנונים הצפופים

לו האוכל שהוגש היה שווה את זה.

על טעם וריח אין מה להתווכח לכן לא הסתפקתי רק בדעתי,היינו 7 נפשות

יחד באוניה ואורחים רבים נוספים, כולנו היינו בדעה אחת "אוכל טפל וללא

טעם" (בהגדרה עדינה)  אכלנו ללא הנאה כדי לא להישאר רעבים .

זה היה בזבוז של מזון בכמויות  גדולות, וביד רחבה  שהופקרו בידי השף.

עם אותם "פרודוקטים" ניתן היה להכין ארוחות מלכים לשביעות רצון האורחים.

ומה בקינוחים? פירות טריים ללא נגיעת השף (מזל)

עוגות שלא תמצאו באף קונדיטוריה  כי אף אחד לא היה קונה אותם

הבולטים ובכמויות היו אותן עוגות בצלחות שונות ומה ששונה ביניהם

זה הציפוי העליון- אותה גברת בשינוי אדרת.

אותן עוגות הוגשו מדי יום פרט לארוחת הערב האחרונה בה זכינו בעוגות

מזרחיות ואבטיח בטעם מלפפון.

ההברקה הגדולה של השף זה קינוח בכמות של כף אחת שהוגש יום יום

באצבעון מפלסטיק ובו קרם דביק ושמנוני בלתי אכיל - איפה המוס המוכר?

כדי לחדד ולא לאבד את חוש הטעם סעדנו במסעדה בסנטוריני שקצת החזירה

לנו את הטעם הטוב.

סיורי חוף בתשלום

באוניה סיורים המוצעים לאורחים בתשלום

בזמן שהותנו באוניה לא פסקו ההודעות בכריזה המזמינים את האורחים

להירשם לסיורים

לסיור בסנטוריני נדרשנו לשלם מעל 60$ לאדם. החלטנו לצאת לטיול בכוחות עצמנו

בעלות של 10.80 יורו לאדם  (8 יורו לרכבל הלוך חזור + 2.80 לאוטובוס הלוך חזור)

ויתרנו על הביקור ביקב שהיה בתוכניה - נסתפק ביין כחול לבן.

בילוי באוניה

באוניה צוות בידור האמור להנעים את שהות האורחים.

פעילות בוקר בבריכה, אירובי, תחרויות וריקודים בקיצור שום חידוש

ללא השקעה מיוחדת אפילו התלבושת עלובה.

הופעות הערב של הצוות בנויות מארבעה מופעים שונים 2 מוסיקליים

ברמה סבירה של צוות בידור לא מדהים ושני מופעים נוספים האחד

"השוטר אזולאי 2010" וערב מערכונים - שני המופעים הללו הם פגיעה

באינטליגנציה הממוצעת של כל אדם. ביצוע חובבני חסר טעם, טקסט

"אינפנטילי" וזה חבל. לא נהוג שצוות בידור לא מקצועי מגיש מערכונים.

בשביל זה קיימים בדרנים מקצועיים.

הצוות בחלקו מוכשר אך דורש הכוונה וחומר טוב להגשה אל תזלזלו

ברמת הקהל ואל תאפשרו למנחה עם שגיאות בעברית לפנות לקהל.

מי שכן הצליחו להנעים את זמננו בשעות אחה"צ והערב היו נגנים

וזמרים זרים, ממש משב רוח רענן.

כדאי לדעת

אוניה ישנה

על החדרים הקטנים והצפופים לא נדבר נתייחס רק לחדר היקר ביותר

שאינו מגיע ברמתו לחדר רגיל במלון 3 כוכבים.

חדר כושר קטן שלא נעים לשהות בו.

ג'קוזי על הסיפון שפעל רק ביום האחרון מתאים בקושי למשפחה אחת.

אולם קולנוע ללא פרסום שמות הסרטים ושעות ההקרנה פרט לסרט אחד לילדים.

מים לשתיה

חל איסור להכניס בסיורי החוף לאוניה בקבוקי שתייה כולל מים.

באוניה אין מתקני שתייה בשטחים הציבוריים

כדי לשתות מים עליך לגשת לבר ואם תרצה מים בחדר

עליך לקנות בקבוק מים במחיר מופקע.

זו ההפלגה הראשונה שלנו עם מנו ספנות אך הפלגנו בחברה אחרת שם

אפשרו רכישת משקאות חריפים שנשמרו ונמסרו לנו בסוף השייט.

רכשנו בחוף בקבוק מים לטיול ובחזרה לאוניה נדרשנו לשפוך את תכולת הבקבוק.

שתינו ממנו ליד קצין הביטחון ולא התפוצצנו - זה לא עזר.

מה שמקומם זה שהאורחים שהשתתפו בסיור בתשלום וביקרו ביקב הורשו להכניס

לאוניה את היינות שרכשו - לחיים!

צוות האוניה

למרות הכול יש לציין לטובה את הצוות שהיה ברובו אדיב וחייכני.

חדרנית מסורה, שמירה על ניקיון, מנהל מלון קשוב, מנהלת קבלה שאיכפת לה.

יש רק ללמד את עובדי הביטחון לחייך.

היינו מוכנים לקבל ולסלוח על חלק מהליקויים (לא כולם צוינו בכתבה זו)

לו האוכל והבידור שהם המרכיב העיקרי היו ברמה.

האכזבה הייתה גדולה.