ונשמרתם מאוד לנפשותיכם 

ונשמרתם לנפשותיכם...אני רוצה להציע פרשנות אחרת לפסוק הזה ממה שרובנו מכירים הרי לא נכתב "ונשמרתם לגופכם", אלא

"לנפשותיכם". ובכן, כיצד אפשר לשמור על הנפש? 

במהלך שנות עבודתי, כפסיכותרפיסטית ומנחת קבוצות אני מתודעת, כל פעם מחדש לכמה הנפש היא עדינה. לא משנה מי אנחנו

וכמה חזקים אנחנו נראים מבחוץ בפנים בפנים יש נפש שברירית ופגיעה. (לרוב, ככל שאנחנו נראים חזקים מבחוץ הדבר מעיד על כמה רגישים אנחנו).  

חרדה, דיכאון וכל מיני מצב נפש הם תוצר של מסלול חשיבה הכולל בתוכו חוסר הערכה עצמית, תוסר תקווה וחשיבה נבואית לגבי העתיד לקרות.  לרוב מדובר במחשבות מכלילות, אשר גוררות אחריהן עוד ועוד מחשבות שליליות, אשר כובלות אותנו בראיה פסימית ולא מציאותית לגבי עצמנו ולגבי החיים . התוצאה היא  אבדן תחושת כוח ותחושה של "מה הטעם".

אשמה, פחד וביקורת  הם הרגשות המזיקים ביותר לנפשנו . האשמה תרה אחר עונש. כך שאנו יכולים למצוא את עצמנו, מתנהגים בצורה הרסנית לנו או לסובבים אותנו. ופחד כובל אותנו לראיה מצומצמת אשר מונעת מאיתנו לבטא את מלא הפוטנציאל שבנו. 

לעתים, כאשר מגיע אליי מטופל, לאחר שיחה קצרה, ניתן, בדיעבד, לשחזר כל מחשבה שבעתיה הוא חש רע. ישנו שחרור עצום כאשר מסירים אשמה ישנה, או מערערים את הדימוי שלנו על מה שאנחנו יכולים או לא יכולים לעשות.

נעמי בר