הלכת פעם לאיבוד? 

האם קרה לכם בעבר שהגבתם למעשה או אימרה של ילדיכם ותחושת החמצה ליוותה אתכם, משהו בתוככם לא הרגיש לכם שלם, נכון ומתאים?
האם איי פעם רצף של מקרים אלו הביאו אתכם לתחושה של תסכול, חוסר אונים, בלבול, כעס, עצב, חוסר בטחון ואמון?
האם הינכם מרגישים לעיתים, כי מערכת היחסים ביניכם ובין ילדיכם מאופיינת בריחוק, חוסר שיתוף, ניכור, הטחת האשמות והטלת משימות?
ובכן, אתם בהחלט לא לבד!

אני משתפת אתכם בגילוי אישי אשר הביא לשינוי משמעותי אצלי ובעקבות כך הביא לשינוי אצל משפחות והורים נוספים.

הגילוי: חיבור למהות

גיליתי שכאשר אנו מחוברים למהות תפקידנו כהורים, למצפן האישי שלנו בהורות, חווית ההורות שלנו הינה קלה, זורמת, הרמונית, כייפית ושמחה: ואילו כאשר אנו לא מחוברים למהותנו כהורים, למצפן האישי שלנו בהורות, אנחנו פשוט הולכים לאיבוד, ומרגישים את כל הרגשות והתחושות שהוזכרו לעי"ל.
מבחינה הגיונית הרי זה כל-כך ברור, כשיש לנו מצפן, תמיד נוכל למצוא את הצפון וכמעט אף פעם לא נלך לאיבוד.

אז הינה הצעדים לשינוי:

1. גילוי מהותך כהורה/מהו המצפן שלך בהורות                      

א. הריצו את זכרונות הילדות שלכם בראשכם, מהגיל הצעיר, לגיל המתבגר, עד המציאות כיום.
אילו ניתנה לכם הזדמנות לבקש מהוריכם התנהגות מסויימת כלפיכם, מהי היתה?
מה הכי הייתם רוצים מהם?
כיתבו על דף את כל התשובות שעולות לכם

ב. דמיינו לכם שיח אינטימי, לב אל לב עם ילדיכם אשר בו הם אומרים לכם מה הם הכי היו רוצים מכם (הכוונה להתנהגות מסויימת שלכם), כיתבו על דף את כל התשובות שעולות לכם

ג. דמיינו כעת, כי זהו יומכם האחרון עליי אדמות (אתם לא חולים ושום דבר רע לא יאונה לכם, אחרי שתענו לשאלה, חייכם ימשיכו להיות),
מי אתם רוצים להיות עבור ילדיכם?
מה הכי חשוב לכם לומר להם?
כיתבו על דף את כל התשובות שעולות לכם

תרגילים ושאלות אלו יעזרו לכם במציאת המצפן האישי של כל אחד מכם, במציאת מהותך כהורה.

2. הצעד השני הינו עצירה:

רובנו מייד מגיבים לכל ארוע, בין אם במעשה או במילים, זהו טבעו של האדם. מישהו אומר לנו משהו, אנחנו מייד אומרים בחזרה, מישהו עושה לנו משהו, אנו מיד עושים בחזרה, אין מרווח, דממה, עצירה בין המקרה לתגובה. היום אני מזמינה אתכם להתאמן בלעצור.      לעצור את התגובה האוטומטית, לעצור את התגובה המיידית, לעצור את "שירות האגו", תמיד תוכלו להגיב, אפילו אם זה אומר מאוחר יותר...
להגיב במודעות, מתוך בחירה ובהלימה עם המצפן שלכם, משמעותית הרבה יותר מאשר לא; ותוביל אתכם לחווית חיים והורות המאופיינת בשלמות, סיפוק, הגשמה ושקט נפשי.

3. הצעד הבא הינו חיבור למהות/למצפן

מצפן השוכב על השולחן בבית, כאשר אנחנו בחוץ, בטיול או במסע, לא ממש יהיה נחוץ לנו! אנו זקוקים לכך שהמצפן יהיה עימנו במסע. כך גם בהורות, המצפן שלנו צריך להיות עימנו כל הזמן. איך: הזכרו במהות כל בוקר לפני שאתם מתחילים את היום, או כל ערב לפני שאתם הולכים לישון. עבורי, השימוש במהות כמנטרה, עושה ניסים ונפלאות. אני אומרת לעצמי שוב ושוב "אהבה, אמון, נוכחות"..."אהבה, אמון נוכחות" בייחוד ברגעים בהם אני מרגישה שנדרשת תגובתי המהירה.

4. להגיב מתוך המהות/המצפן:

כעת שאתם יודעים מהו המצפן שלכם בהורות ואתם לומדים לעצור ולהיזכר בו, כל שנותר לעשות הוא להגיב מתוכו. ודאו כי תגובותכם ינבעו מתוך המהות שלכם, מתוך המצפן שלכם, ולא תלכו לאיבוד! להפך, תלווה אתכם תחושה של שלמות, מלאות, קלות, זרימה ואפילו סיפוק. כאשר תגובותכם ינבעו מתוך המהות שלכם, מתוך המצפן שלכם, מערכות היחסים שלכם עם ילדיכם יהיו מאופיינות באהבה, קבלה, אינטימיות, שיתוף, כבוד והערכה.

כעת שהינכם יודעים מהי החשיבות של גילוי המהות ועוד יותר חשובה תגובתכם מתוכה, אני מזמינה אתכם לעשות זאת בכל תחום בחייכם, בעבודה, בזוגיות, בלימודים.
השאלות הבאות יכולות להיות לכם לעזר:
"מה חשוב בזה עבורי?"
"בשם מה?"
"לשם מה?"
"מהי המטרה הנעלה בכך עבורי?"
"מהי המשמעות האמיתית בזה עבורי?"                                                                     

שיהיה לכם בהצלחה!
שלכם באהבה
שני הורביץ