תרופות לאוסטיאופורוזיס - בונות עצם או מקשות עצם? (פוסמקס, פוסאלאן) 

תרופות לאוסטיאופורוזיס - בונות עצם או מקשות עצם?

דולב ראובן גילמור - תזונאי קליני

 התרופה הפופולרית לאוסטיאופורוזיס, פוסמקס (Fosamax או פוסאלאן), ותרופות דומות אחרות מסוגה, נמכרות תמורת מליארדי דולרים בשנה. היינו רוצים להאמין, שעם סכומי הוצאות כאלה, ייהנו צרכני התרופה מעצמות חזקות ובריאות, שתפסקנה את הירידה באיכות העצם. להזכירכם, המילה "תרופה" קשורה ל"ריפוי". משלמי המיליארדים מניחים, שהמחקרים והתוצאות בשטח נבדקים על ידי הגורמים האחראיים לבריאות הציבור, ובטוחים שרופאיהם יודעים שהתועלת שיפיקו מהתרופה, גוברת באופן ברור על הסכנות הטמונות בה. האם זה אכן נכון?

 קצת רקע

הפוסמקס שייך לסוג תרופות הנקרא "ביספוספונטים". איך פועלות תרופות אלה?

 העצמות בבשר שאנו אוכלים, נותנות לנו את הרושם שעצם היא דבר קשה ודומם, שתפקידו הוא מבני בלבד, אך אין הדבר כך. העצם החיה הנה רקמה פעילה מאוד. המינרלים - סידן, מגנזיום, זרחן ועוד - נכנסים ויוצאים מהעצמות באופן תמידי, לצורך שמירה על האיזון של מינרלים אלה בדם. כאשר העצם משחררת כמות גדולה יותר של מינרלים מזו שהיא קולטת במשך פרק זמן ארוך, נוצרת מחלת האוסטיאופורוזיס, המכונה בצורה לא מדויקת בשם: "בריחת סידן". לא נדבר כאן על גורמי המחלה או על הטיפול הטבעי בה. על כך דיברתי, ואדבר עוד, במאמרים אחרים (פרוגסטרון טבעי, ויטמין K2).

 תאי העצם מתחלפים בתמידות, באופן שבו היום, אין שום תא בעצמותיך שהיה שם לפני שבע שנים. שני סוגי תאים פועלים בתוך העצמות בתהליך הנקרא "שחלוף העצם" (remodeling). סוג התא הראשון, הנקרא אוסטיאוקלאסט, מוציא עצם ישנה ומתנוונת, וכך מותיר חלל זעיר. לאחריו, תא בשם אוסטיאובלסאט, ממלא את החלל עם עצם חדשה. כאשר פעולת האוסטיאוקלאסטים גוברת על פעולת האוסטיאובלסאסטים, התוצאה המתקבלת מכך היא ירידה בצפיפות העצם והתקדמות של מחלת האוסטיאופורוזיס.

 מה עושה פוסמקס?

כדי להתערב בתהליך שחלוף העצם, ולהשפיע על ה"תחרות" בין שני סוגי תאים אלו, פותחו תרופות מהסוג של ביספוספונט. במחקרים נמצא, שלפחות בשנים הראשונות של נטילתן של תרופות אלו, צפיפות העצם אכן עולה, דבר האמור לחזק את העצמות ולמנוע שברים. לפי המחקרים שבידינו, כנראה במשך חמש השנים הראשונות של נטילת הביספוספונט, אכן נמנעת כמות לא מבוטלת של שברים. בטווח הארוך, המצב פחות ברור.

  מה עושים הביספוספונטים? הם פשוט מרעילים את האוסטיאוקלסטים, כדי שאלו לא יפרקו את העצם הישנה. התוצאה היא, שהעצם בסך הכול מזדקנת. למרות העובדה שצפיפות העצם עולה, איכות העצם יורדת. ברקמת העצם הישנה יש יותר מינרלים ופחות מים, דבר המקשיח את העצם. בדומה לכך, גמישותו של עץ צעיר ורענן מקנה לו עמידות בפני רוחות חזקות, בזמן שקשיחותו של עץ זקן עלולה לגרום לו להישבר מפני אותן רוחות. פוסומקס ותרופות הדומות לה מקשות את העצם, ואינן בונות את העצם. הן אינן משפיעות כלל על גורמי המחלה.

 יעילות

כפי שאמרנו, ישנם מחקרים המראים שהפוסמקס יעיל במניעת שברים לטווח הקצר,  עד חמש שנים, כאשר משווים בין קבוצות הנוטלות את התרופה לבין קבוצות ביקורת, שאינן נוטלות אותה. הבעיה היא, שהתרופה מיועדת לנטילה במשך תקופה ארוכה, אפילו במשך עשרות שנים. המחקרים המועטים העוקבים אחר אנשים הנוטלים את התרופה למשך פרק זמן העולה על  חמש שנים, מצביעים על מצב לא ברור. לאחר ניתוח מחקרים על ביספוספונטים, הגיעה ד"ר סוזן אוט, חוקרת מובילה בתחום בריאות העצם, למסקנה, שלאחר תקופה מסוימת של דיכוי שחלוף העצם באמצעות תרופות אלה, קשיחות העצם עולה יתר על המידה, וכך, ולאחר חמש שנים, היתרון בנטילתן בטל מבחינת מניעת שברים. "אני מאמינה," כותבת ד"ר אוט, "שלפי הראיות שיש בידינו כיום, ראוי להפסיק את נטילת ביספוספונט אחרי חמש שנים."

 ההחלטה האם ליטול תרופה כלשהי, חייבת לקחת בחשבון גם את תופעות הלוואי האפשריות, ולתרופות אלו יש תופעות לוואי חמורות ביותר, שמתגלות לעתים כמעט מיד, ומתרבות ככל שהזמן עובר.

האנשים המטופלים בפוסומקס, מדווחים על כאבים חריפים ביותר בפרקים, בשרירים ובעצמות, על אובדן תחושה בפנים עד כדי שיתוק, על עוויתות קשות שנמשכות למשך פרק זמן ארוך, על מצוקה חמורה במערכת העיכול, ועל עוד תופעות שונות ומשונות. מה שבולט בתלונות אלו, הוא מידת חריפותן; לא רק שלא נוח למתלוננים, אלא הם גם ממש סובלים במשך פרק זמן ארוך.

 תופעה נוספת ומוכרת היטב היא נמק בעצמות הלסת (osteonecrosis). ישנם רופאי שיניים מנוסים, שמסרבים לטפל באנשים הנוטלים פוסומקס או ביספוספונט אחר.

 אנו עדים גם לתופעה מדאיגה נוספת. בקרב נוטלי הביספוספונטים, מתרבים הדיווחים על שברים ספונטניים בעצמות שונות, ואפילו בעצם הירך, העצם הגדולה והחזקה ביותר בגוף. שברים אלה מופיעים בדרך כלל לאחר תקופה של כאב בלתי מוסבר, בלי כל התרחשות אובייקטיבית כדוגמת מכה או נפילה. העצמות פשוט נשברות תוך כדי הליכה, בהרמת חפץ לא כבד, או לאחר תזוזה קלה. מומחים לבריאות העצם מסבירים, שבאופן רגיל ואצל אנשים בריאים, מתרחש בכל עצם הנתונה תחת לחצי החיים, תהליך של שברים זעירים, כעין שברי הליכה זעירים. שחלוף העצם, התהליך בו האוסטיאוקלסטים והאוסטיאובלסטים עובדים ביחד לבנות ולחדש את העצם, מטפל בשברים אלו ומתקנם. התמונה ברורה: הדיכוי של שחלוף העצם הטבעי על ידי הפוסומקס, מונע תיקון השברים, וכך שברים אלו מתרחבים, עד אשר העצם נשברת בקלות.

 סיכום

הולכים ומתרבים קולות המומחים, הממליצים על הפסקת נטילת תרופות הביספוספונט לאחר חמש שנים. למרבה הצער, תרופות אלו הנן פתרון זמני בלבד לבעיית האוסטיאופורוזיס, ולכן קשה לומר שהן מהוות פתרון בכלל. אישה שמתגלה אצלה בריחת עצם בגיל המעבר, זקוקה לפתרון שיחזיק במשך עשרות שנים, ולא רק במשך חמש שנים בלבד. כדי למצוא פתרון כזה, עלינו למצוא פתרון שניגש למקור הבעיה, פתרון שעובד יחד עם המנגנונים הטבעיים הנפלאים הקיימים בנו, פתרון שעובד עם הגוף.

 הגישה של הרפואה האורתומולקלרית מחפשת אחר פתרונות כאלה. היא משתמשת בחומרים הנמצאים בגוף באופן טבעי - ויטמינים, מינרלים, חומצות אמינו, הורמונים הזהים במבנה המולקולרי שלהם להורמונים הטבעיים, חומצות שומן ועוד - כדי להפעיל את המנגנונים הביוכימיים שנבראו עבורם, ולא עבור תרופות פטנט, שרובן ככולן מהוות מולקולות רעילות וזרות לגוף.

 הרפואה האורתומולקולרית מתבססת על יותר משישים שנות מחקר וצפייה קלינית, ומציעה פתרונות לבעיות מגוונות. נכון שבמקרים רבים, לא בוצעו מחקרים קליניים גדולים ומבוקרים, כאלה הנדרשים על ידי הרפואה הקונבנציונלית לפני שמתקבל השימוש בחומר כלשהו בצורה רחבה, אבל עובדה זו, יותר משהיא חיסרון של הרפואה האורתומולקולרית, מהווה אות קלון לממסד הרפואי, שמתעלם באופן מחפיר מממצאי החלוצים הגדולים, שמעודדים מציאת פתרונות לבעיות חמורות הפוגעות באנושיות. המעוניין לקבל מידע על הרפואה האורתומולקולרית בכלל, ועל אופציות אחרות לטיפול באוסטיאופורוזיס בפרט, מוזמן ליצור קשר עם כותב מאמר זה.