27.4.2010
ש.
שלושה דברים יורדים ביחד. מתחברים לצורך בניית האחדות בתוכנו(בתוכי בתוכך ובתוך כל אחד ואחד).
הצורך להיות כאן ועכשיו אינו דרישה או כורח או הכרח. זהו מצב שנוצר מעצמו - הזרימה והפתיחה של מרכזים חסומים והזרימה החופשית של התודעה- יוצר מצב שבו אני את/ה וכל אחד ואחד מחובר - ניתן לומר לעצמו- ניתן לומר לקוסמוס. אך כאשר מדובר על חיבור מדובר בסופו של דבר - על ניתוק מהסבל ומהעולם ומהמציאות האשלייתית. כלומר מדובר על חיבור למציאות שבה האגו לא נמצא. לא מדובר על מציאות כפי שאני את/ה וכל אחד ואחד מבין אותה אלא יותר אם ניתן להגדיר את זה איכשהו כשדה של אפשרויות אינסופי. כלומר- חוסר הגבלה במרחב בזמן ובכל דבר. בעצם חיבור לתודעה עליונה או נגיד אלוהית. שיכולה להיות בכל מקום ובכל זמן. כך כשמדובר על להיות כאן ועכשיו- זוהי צורת דיבור. מכוון שמדובר בעצם על ניתוק מכאן ועכשיו או בעצם ניתוק ממרחב כלשהו ומזמן כלשהו. העכשוו והכאן הם כלי או איך שהם נאמרים כעין שער אל תוך העולם הזה שבו הכול אפשרי. אך מכוון שאני את/ה וכל אחד ואחד רואים את השערים או הדרכים והאמצעים כדבר שדורש מאמץ, שדורש השתדלות (לרוב גם ?) ואפילו טוהר או זיכוך ועוד-ועוד.. הנטייה או התחושה המיידית שלנו תהיה לראות את עצמנו או בלתי מסוגלים או נדרשים למאמצים עילאיים וכולי. גם זה וגם זה לא יביא אותנו למקום (אם ניתן לקרוא לזה מקום) הזה. האפשרות או הניסיון לראות להסתכל על ה"כניסה" או "הגעה" למצב של כאן ועכשוו ממקום אחר לא ממקום של להגיע למשהו מתוך התאמצות וניסיון ועבודה וכולי. אלא כמשהו שבו אתה נמנע. כלומר במקום לנסות להגיע לכאן ובמקום להיות בעכשוו. יותר הימנעות מלהיות במקום אחר והימנעות מלהיות בזמן אחר.
ולא כעבודה או השתדלות אלא כעצלנות! וכחוסר השתדלות!
כאשר אנחנו (אני את/ה וכל אחד ואחד). משתדלים מנסים מפעילים מאמץ לצורך דבר כלשהו זה באופן ודאיי ובמהלך זמן קצר יותר או ארוך יותר יצור בנו איזו נטייה להתנגדות למיאוס ולחוסר רצון ועניין (אפילו בדברים שנחשבים כביכול כיפים). כאשר יגידו למישהו אתה צריך לעזוב. או יותר נכון מה שאתה צריך לעשות או מה שאתה צריך לנסות לעשות - זה לא לנסות לעשות- לנסות להתעצל- לא להתאמץ- לוותר- כלומר - אם אני את/ה וכל אחד ואחד מאתנו - יקבל על עצמו לתרגל (כצעד בהתפתחות רוחנית) עצלנות.
זה משהו שיכול ליצור מומנטום חיובי- הניגוד בין המאמץ הרצון והמוטיבציה להתקדמות רוחנית - הרצון לגדול- לצמוח לקדש את עצמך להוציא את עצמך מהבוץ (לפעמים מהשערות) וכשלמען וכדי לעשות את הצעד הרוחני הזה , והרוחניות היא בפרוש צעד מאד מאד קשה (מתוך ההכרח לעמוד מול עצמך ולהסתכל במה שאתה רואה). וכשאתה עושה את זה במעין התאמצות לא להתאמץ זו דינמיקה של פסיביות. ובעצם מעין פעילות הפוכה שיכולה ליצור לאפשר ליצור רווח וחיץ או להרחיק מאיתנו קצת את התמונה של העולם ששוכבת לנו על הפנים ומחוברת לנו בצורה שכמעט ואינה ניתנת לניתוק. תרגיל של עצלנות הוא תרגול שיכול להיות מאד משחרר ומאוד מרגיע וגם מאד רך וקליל.
יליד הארץ. נשוי. אב. ספרן. מטפל ביורגונומי. משורר.
