וערלתם ערלתו את פריו- לתולדות מנהג החאלקה
דף הבית  >> 
 >> 
הרשם  |  התחבר
מאמרים

וערלתם ערלתו את פריו- לתולדות מנהג החאלקה 

מאת    [ 08/02/2007 ]
מילים במאמר: 2294   [ נצפה 14816 פעמים ]

 
 
בס"ד
"וערלתם ערלתו את פריו" - לתולדות מנהג הח'לקה ומהותו

מאת: יצחק בלאו (צחי)

(הערה: בחלקו הראשון של המאמר התבססתי על מחקריו של יצחק (אריק)זימר - עיין בהערות השוליים)

מבוא:

מנהג החאלק'ה (תספורת בגיל 3) הינו מנהג נפוץ בקרב הרבה מקהילות ישראל. סביב מנהג זה התפתחו במשך הזמן "תורות" שלמות כגון: גיל הילד, תאריך הגילוח (מה קורה אם גיל 3 חל בבין המצרים, בשנה מעוברת וכד'), מקום הטקס וכו'.
אולם מעט מאד ידוע לנו על מקורותיו של מנהג זה ומדוע הוא קשור דווקא לשערות ולגיל מסוים.
מאמר זה מחולק לשני חלקים, חלקו הראשון נסקור בקצרה רקע הסטורי ודעות שונות על התהוות המנהג בחלקו השני של המאמר ננסה לתת טעם ועומק למנהג על פי מקורות חז"ל.(1)

חלק א:

מנהג החלק'ה הוא מנהג חדש יחסית, בראשונים לא מוזכר מנהג זה והוא מופיע לראשונה רק בראשית תקופת האחרונים.
ר"ח ויטאל תלמיד האר"י הקדוש מספר שפעם הגיע האר"י עם בנו למירון לקברו של הרשב"י בל"ג בעומר ור' יונתן סאגיש העיד לו (לר"ח ויטאל):

"שבשנה הא' קודם שהלכתי אני (ר"ח ויטאל) ללמוד עם מורי ורבי ז"ל (האר"י), שהוליך את בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו ושם גלחו את ראשו כמנהג הידוע ועשה שם יום משתה ושמחה".(2)

ר"ח ויטאל מעיד על רבו:

"אבל איני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה שהשיג אח"כ".

כלומר לא ברור אם האר"י הקדוש השתתף במנהג ידוע שכבר היה נהוג והצטרף אליו או שמא עשה כך מתוך הבנה פנימית ועמוקה בשורש הענין.

שלוש דעות מחקריות:
א' יערי סבור(3) שמנהג החאלק'ה הוא המשכו של המנהג לעלות לקבר שמואל הנביא ברמה בכ"ח באייר (יום פטירתו של שמואל הנביא) ושם לגלח את ראשם של הקטנים ולתת כסף כנגד משקל השערות לצורך תחזוקת המקום או לעניים או לצרכי ציבור אחרים.
עקב הגבלת הביקורים ע"י השלטונות העבירו את המנהג צפונה (בערך בשנת ש"ל 1570) למירון ושם המשיכו את הטקס הנ"ל על ציון קברו של רשב"י ובנו בל"ג בעומר. יש להעיר שדעת חכמי צפת לא היתה נוחה ממנהג זה והם אף ניסו לבטלו.
בניגוד לדעה הנ"ל טוען מ' בניהו(4) שמנהג תגלחת הילדים היה נהוג אצל המוסלמים שנהגו לעלות לקברי קדושיהם ושם גזזו את שערות הילדים.
בניהו מביא תפילה מיוחדת שנכתבה בצפת ע"י תלמידי האר"י הקדוש (הגורים) שכותרתה: "תפילה נאה כשמגלחים הנערים" שעיקרה הוא דווקא השארת פאות הראש:

"ובזכות מצות פאות הראש שציויתנו בתורתך - לא תקיפו פאת ראשיכם? וכמו שזכה זה הנער לפאת הראש, כן יזכה לתורה לחופה למצוות ולמעשים טובים ויורה הוראות בישראל בחיי אביו ובחיי אמו".

ענין זה של השארת פיאות הראש לקטן לא הודגש עד שבאו גורי האר"י ושמו אותו במרכז ההילולא בל"ג בעומר במירון על ציון הרשב"י ובנו.
יצחק (אריק) זימר מקשר בין הדברים וטוען(5) שכנראה מנהג תגלחת הראש לקטנים מקורו אצל המוסלמים ולכן נקרא חלאק'ה שבערבית פרושו מתקרב לגלב וספר.
מנהג זה הועתק על ידי יהודי ארץ ישראל בימי הביניים ודבר זה לא היה לרוחם של החכמים.
גורי האר"י שראו עד כמה השתרש המנהג הבינו שלא נתן לעוקרו בקלות.
מסיבה זו ניסו גורי ה אר"י לתת למנהג אופי חיובי,רוחני, תורני-השארת פאות הראש לילד בתחילת גיל חינוכו.

ואכן אנו רואים שכיוון זה של השארת פיאות הראש תפס תאוצה. רבי עמנואל חי ריקי (מקובל אלוקי ששהה בצפת בתחילת המאה ה-1) כותב על הביקור בקבר הרשב"י(6):

"ושם ישמח שמחה גדולה וכל שכן אם הוא פעם ראשונה שמגלח ראש בנו ומניח הפאות שהיא מצוה".

המנהג כנראה הועבר לירושלים במאה ה- 19 ועל כך יש לנו שתי עדויות:
א. ר' משה בר מנחם מנדל ריישר שעבר מירושלים ללמברג מתאר את חיי היישוב היהודי בארץ בחיבור הנקרא "שערי צדק" וכך הוא כותב(7):

"המנהג לילך למערת "שמעון הצדיק" משיירי כנסת הגדולה, בל"ג בעומר זכר להילולא דרשב"י אשר בצפת ועושים תגלחת לבניהם כשיתמלא להם ג' שנים ללידתם? ונכנסים למערה עד שתתמלא? ומשם הולכים למערת כלבא שבוע ולמערת סנהדרין".

ב: מוהרי"ל - רבי יהודה ליבוש הורנשטיין כותב(8):

"תגלחת שקורין חלאקין ופעה"ק בימי הקיץ הספרדים הולכים על קבר שמעון הצדיק ובימי החורף לוקחים הקטן לבית הכנסת או לבית המדרש ועושים התגלחת בשמחה ומשתה?והענין של שמחה זו הוא מנהג א"י שמחנכים אותו במצוה להיות לו פיאות הראש".

המנהג הגיע גם לתימן ושם נעשה הגילוח של הקטנים בשעה שמגלחים חתן לפני חתונתו וכל מי שיש לו ילד בערך בגיל שלוש שנים מכניסו לאולם ושם הוא מסתפר "מניח לו פיאות הראש ומסלסלן לקיים מצות לא תקיפו פאת ראשכם"(9).

במזרח אירופה במיוחד אצל החסידים שהושפעו ממנהגי המקובלים נקלט המנהג, אולם עיקר המטרה היתה לחנך את הילד במצוות ויש שנהגו מעבר לגזיזת השערות גם להלביש לקטן בפעם הראשונה טלית קטן ו/או ללמדו את תחילת הקריאה.
עם זאת צריך לציין שלא בכל החסידויות נהגו את מנהג התספורת(10).

סיכום:
לסיכום חלק זה נראה מדברי החוקרים שהמנהג התחיל מסיבה לא ברורה אך בהשפעת האר"י הקדוש ותלמידיו המשיך המנהג וצבר תאוצה וקיבל משמעות ברורה של חינוך הילד במצוות ובפרט במצות פיאות הראש (לא תקיפו).

חלק ב:

לא באנו במאמר זה כדי לעמוד על טעמי המקובלים למנהג התספורת בגיל שלוש שהרי אין כוונתנו לעסוק בנסתרות, אולם לענ"ד ניתן לתת טעם גם על דרך הנגלה כדרך שפסק הרמב"ם בהלכות מעילה:
"ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף ענינם כפי כחו, ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה אל יהי קל בעיניו ולא יהרוס לעלות אל ה' פן יפרוץ בו, ולא תהא מחשבתו בו כמחשבתו בשאר דברי החול".
ואף שאין מדובר כאן במצווה דאורייתא, הרי שבכל אופן מנהג ישראל דין הוא ובודאי הדברים אמורים על מנהג זה שפשט בקרב הרבה מקהילות בישראל.


העץ, האדם וגיל שלוש:
בספרות חז"ל מצינו שגיל שלוש שנים אצל התינוק הוא גיל מיוחד.
על הפסוקים מויקרא פרק י"ט (כ"ג-כ"ה):

"וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ;מאכל וערלתם ערלתו את פריו, שלוש שנים יהיו לכם ערלים לא יאכל ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הילולים לה'. ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו אני ה' אלוקיכם".

דורשים חז"ל(11):

"ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו-מדבר בתינוק
שלוש שנים יהיה לכם ערלים-שאין יכול לא להשיח ולא לדבר.
ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש- שאביו מקדישו לתורה.
הילולים לה'-מהו הילולים? משעה שמהלל לקב"ה.

כלומר בתחילת השנה הרביעית בחיי הילד (יום ההולדת של גיל שלוש שבו נכנס התינוק לשנתו הרביעית) אביו מקדישו לתורה.
על המשנה המפורסמת בפרקי אבות(12) :

"בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה"(13)וכו'

מפרש המאירי(14):

"בן חמש שנים למקרא- יש מפרשים להכניסו לבית הספר, לאותיות, ומכל מקום יש מפרשים שבן שלוש שנים לאותיות, ומצינו להם סעד במדרש שדרשו דרך צחות והערה בפרשת וכי תבואו אל הארץ ונטעתם? וערלתם ערלתו את פריו-בפריה של תורה הכתוב מדבר?
ורמז בה שהעץ הוא הולד, וביאת הארץ היא יציאתו אל אויר העולם.
ואמר שכל שלוש שנים ערלה, ובשנה הרביעית קודש הילולים.
כלומר: כשימלאו הג' שנים ויכנס לרביעית הקדישו לה' ללמדו אותיות. ואח"כ אמר ובשנה החמישית להוסיף לכם תבואתו שיהיו מוסיפין בלימודו ויכניסוהו למקרא".

ומכאן שתחילת לימוד התורה של הילד (אותיות) הוא בגיל שלוש בתחילת כניסתו לשנה הרביעית בחייו.

משמעות תגלחת השערות:
מעבר לאנלוגיה לעץ ניתן גם לקשר את תחילת לימוד התורה לשערות בצורה הבאה:
שלוש פעמים מצינו בתורה את ענין של גילוח השערות:

א: בפרשת טהרת המצורע נאמר (ויקרא י"ד ט'):

"והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו ואת כל שערו יגלח וכבס את בגדיו ורחץ את שרו במים וטהר".

ב. בפרשת נזיר נאמר (במדבר ו' י"ח):

"וגלח הנזיר פתח אהל מועד את ראש נזרו ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים".

ג. בפרשת קידוש הלויים (במדבר ח' ז'):

"וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער על כל בשרם וכבסו בגדיהם והטהרו".

ננסה ללכת בדרכו של הרש"ר הירש כדי להבין מהי המשמעות של גילוח השיער.
על גילוח המצורע כותב הרש"ר הירש(15):

"תגלחת של מצוה ביחס לשיער כל הגוף מצויה עוד רק במינוי הלויים? נראה שזה הצד השווה שבין שני אלה: בשני המקרים יש להוציא אנשים מכלל חייהם המיוחדים רק לעצמם ולהביא אותם לידי התבטלות לכלל.
כן הדבר בלויים: עד כה הם חיו רק חיים פרטיים והיתה זו זכותם, אך מכאן ואילך עליהם להיכנס לעבודת הכלל? וכן הדבר גם כאן במצורע: עד כאן הוא חי רק לעצמו באנוכיותו ובהתנגדות לחברה וזה עיקר חטאו, מכאן ואילך יקבל על עצמו את חובות הכלל תוך כדי הקרבה עצמית?.
השיער בא להגן על הגוף ולהרחיק מעליו את השפעות העולם החיצוני הוא החומר המבודד את הגוף, נמצאת אומר הסרת כל השערות מהגוף מפקירה אותו להשפעות העולם החיצוני משום כך יפה היא לעורר את הלב לשוב מן האנוכיות המבודדת".

בהתאם לקו המנחה שגידול השיער מבטא את ההתבודדות וגילוחו מבטא את הזיקה לכלל מפרש הרש"ר הירש את תגלחת ראש הנזיר(16) :

"גידול השיער היה אות להתבודדות ולפרישה מן הכלל ואילו התגלחת מבטאת שהתבודדות זו הגיעה עתה לקיצה והנזיר חוזר לשותפות חברתית".

ומכאן למדנו שאף תגלחת הראש בלבד מבטאת רעיונות אלו של התבודדות ושותפות.
על לידת יעקב ועשיו מסופר שעשיו נולד "כולו כאדרת שיער" ועיסוקו היה "איש ציד איש שדה"(17).
יעקב לעומתו היה "איש תם יושב אהלים"(18)(ישב באהלה של תורה כידוע לכל) והוא העיד על עצמו "ואנוכי איש חלק"(19).
שמא ואולי רעיון זה בא לידי ביטוי בראשית חיי הילד, שכן התינוק בראשית חייו מלא בכוחות הגוף הלא מרוסנים הפורצים בו ולכן הוא רואה את עצמו במרכז, אין הוא מודע ומתחשב בצרכי הכלל כי אם רק בצרכי עצמו וגופו, במצב זה כאשר כוחות הגוף שולטים בו במילואם בודאי לא שייך לחנך את התינוק לחיי תורה ומצוות הדורשים מודעות מוסרית גבוהה.
רק כאשר התינוק גדל ומתפתחת תודעתו הסביבתית זוהי השעה שבה ניתן להתחיל ולחנך אותו לחיים אמוניים ומוסריים.
מתחילת השנה הרביעית, משתנה הילד, מבחינה פסיכולוגית הוא מוכשר יותר לחינוך ולריסון ולכן זהו השלב שבו מכניסים את הילד לקבל עליו עול תורה ומתחילים ללמדו תורה ולחנכו במצוות.
כדי לסמל את המעבר מן ה"עשויות"- החשיבה האגוצנטרית, אל עבר ה"יעקביות"- ההפתחות לחינוך הרוחני מוסרי הופכים את הילד מאיש השעיר לאיש חלק, פעולה זו מותירה את רישומה על הילד שמעתה נראה גם חיצונית בצורה אחרת, בוגרת יותר ממה שהיה עד עתה.
סמך וחיזוק לסברא זו מצאתי בספר טעמי המנהגים ומקורי הדינים נבקונטרס מיוחד לל"ג בעומר שכתב הרב שלמה אליעזר מרגליות ושם בהערת שוליים כתוב(20):

"?גם על התגלחת הנקראת בפי ההמון "חאלאקע" שורש מילה זו נובע מלשון המקרא ואנוכי איש חלק בראשית כ"ז י"ב? " וכו'.

טעם להשארת פאות הראש:
מאידך ציינו כי כמעט כל המקורות שהבאנו ציינו שהתגלחת כרוכה גם במצות השארת פאות הראש וכדי לשלב זאת ברעיון שהובא לעייל נביא את טעמו של רבנו בחיי לפס' "ולא תשחית את פאת זקנך"(21):

"טעם המצוה הזאת לפי שכל פעולותיו של האדם נמשכות אחר חמישה חושים שבו ואין ראוי להשביתם ממלאכתם כי לא יחיה זולתם, אבל ראוי לו שיסתפק מהם בדבר המותר והמוכרח ושישאיר לו במקצת לצורך קיום גופו, ועל כן אסר את ההשחתה בתער בחמש פאות כנגד חמישה חושים, והוא אזהרה לאדם והתעוררות ורמז שאי אפשר לו להעביר ממנו חמישה חושים לגמרי כי היה מאבד גופו ומשחית את עצמו, אבל הותר הגילוח במספריים להשאיר קצת השיער, ואין זה קרוי השחתה כנגד מה שראוי להשאיר פעולת החושים במקצת יחיה ויתקיים בהם".

לפי פרוש זה השארת הפאות הזקן באה לציין את האחיזה המינימאלית בעולם החומר ומעתה נוכל ללמוד גם לפאות הראש.
פאה פרושה קצה, לפי דברינו גילוח השערות או התספורת מסמלים את יציאת התינוק מעולמו הסגור האנוכי וההפתחות להשפעות החינוך הרוחני מאידך חשוב מאד שהאדם יזכור שבכל אופן הוא יצור חומרי ואין לזנוח לגמרי את העיסוק בגוף ובכוחותיו לכן משאירים פאות-קצוות של שערות על מנת להזכיר לאדם שם לא יקדיש קצת לגופו הרי שהוא "מאבד גופו ומשחית את עצמו".
וכך מתקשר מנהג התספורת בגיל שלוש מחד עם מצוות השארת פאות הראש מאידך.
אותו טעם מסביר גם את המצוות הקשורות בעץ:
בשלוש השנים הראשונות לחייו החומרים האתריים בעץ הצעיר אינם אינם מווסתים והם מתפרצים בכל חלקי העץ בצורה לא מבוקרת, אכילת הפירות עלולה להזיק.
וכך כתב הרמב"ן בטעם מצות הערלה:

"והנה אין הפרי בתוך שלש שנים ראוי להקריבו לפני השם הנכבד, לפי שהוא מועט, ואין האילן נותן בפריו טעם או ריח טוב בתוך שלש שנים, ורובן לא יוציאו פירות כלל עד השנה הרביעית. ולכך נמתין לכולן ולא נטעום מהם עד שנביא מן הנטע שנטענו כל פריו הראשון הטוב קדש לפני השם ושם יאכלוהו ויהללו את שם ה', והמצוה הזאת דומה למצות הבכורים:
ואמת הדבר עוד, כי הפרי בתחילת נטיעת האילנות רב הלחות דבק מאד מזיק לגוף ואיננו טוב לאכלה, כדג שאין לו קשקשת (לעיל יא ט), והמאכלים הנאסרים בתורה הם רעים גם לגוף".

כלומר שבשלוש השנים הראשונות לחיו העץ מתרכז בבנייתו העצמית .
מה שאין כן בשנה הרביעית שאז מגיעים כוחות העץ וחומריו לידי האיזון הנכון.
ואז אנו מתחילים לראות תוצרים ופירות מן העץ(22).
דברים אלו מחזקים את הרעיון וההשואה בין הילד לעץ לבין השערות המסמלות את כוחות הגוף המתפרצים.

סיכום:
ניסינו בחלק זה למצוא את המהות והעומק של מנהג הח'אלקה. גזיזת שערות הילד והפיכתו מאיש שעיר לאיש חלק יש בה כדי לסמל את כניסתו של הילד לעולם התורה עולמו של יעקב שהיה איש חלק בניגוד לעשיו שהיה איש שדה או שעיר. מאידך השארת פאות הראש תפקידה לחנך את האדם שאין לזנוח את עולם החומר לגמרי ושיש
לפעול בו במידה הראויה.
רעיון זה הוא הרחבה של המדרש תנחומא שהובא לעייל המשווה את התפתחות העץ להתפתחות התינוק, ונתינת הפירות לכניסתו לעולם התורה.

הערות שוליים:
1לעיון בהרחבה בנושא זה עיין יצחק (אריק) זימר, עולם כמנהגו נוהג עמ' 69-65.
2שער הכוונות לר"ח ויטאל דף פ"ו-פ"ז מופיע גם במסע מירון עמ' רע"ב.
3תרביץ ל"א עמ' כ"ח-ל' "תולדות ההילולא במירון" מאמר זה דן באריכות בכל תולדות ההילולא במירון והוא קובע ברכה לעצמו.
4 הנהגות מקובלי צפת במירון עמ' כ"ח-ל'.
5 עולם כמנהגו נוהג עמ' 69.
6שם עמ' 66.
7 שערי ירושלים למברג 1866 עמ' נ"ח-נ"ט (מופיע בעולם כמנהגו נוהג עמ' 67).
8 טל ירושלים עמ' ל"ו-מ'.
9 הליכות תימן עמ' 133-134.
10 עולם כמנהגו נוהג עמ' 68.
11תנחומא (בובר) פרשת קדושים סי' י"ד.
12 אבות פרק ה' משנה כ"א.
13 יש להעיר כי ככל הנראה משנה זו נוספה מאוחר יותר לפרקי אבות. להרחבה עיין במאירי וכן בתוס' יו"ט למשנה זו כמו כן עיין י"ד גילת, פרקים בהשתלשלות ההלכה, עמ' 20-19.
14 בית הבחירה למס' אבות שם.
15ויקרא י"ד ט'.
16במדבר ו' י"ח.
17 בראשית פרק כ"ה פס' כ"ה-כ"ז.
18 שם שם.
19שם פרק כ"ז פס' י"א.
20 עמ' רס"ט הערה מ"ד.
21 ויקרא יט כז.
22 וכן הדבר בשנת השמיטה, שש שנים האיכר עובד את האדמה והיא מצידה נענית לו את בשנה השביעית האדמה שובתת וכך היא מתחזקת ומתמלאת במינראלים מחדש על מנת שתוכל להמשיך ולתת פרות גם בשנים הבאות.





הכותב הוא בוגר ישיבת הסדר והוא משמש כמחנך בישיבה תיכונית כמו כן הוא מנחה מורים ובעל ידע ברפואה אלטרנטיבית
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב